אושרה ייצוגית נגד שלושה בנקים על גביית עמלות

חברת הייטק טענה שהבנקים גובים מעסקים גדולים שמבצעים העברות מט"ח גם "עמלת סוויפט" שלא כדין. בית המשפט אישר את ניהול התביעה הייצוגית שמוערכת ביותר מ-2.5 מיליון שקל

השופט דורון חסדאי מבית המשפט המחוזי בתל אביב אישר לאחרונה תביעה ייצוגית נגד בנק לאומי, בנק דיסקונט ובנק מזרחי טפחות. מגישת הבקשה היא חברת ההייטק סייברלוג'יק שנגבו ממנה עמלות שונות וביניהן "עמלת סוויפט" על ביצוע העברות מט"ח. בהחלטה נקבע כי במידה שמדובר בעמלה יש לבחון האם היא לא חופפת את עמלת העברת המט"ח באופן שמהווה כפל עמלה. אם מדובר בהוצאה יש לבחון האם הסכום שגובים הבנקים משקף את ההוצאה שלהם בפועל.

במסגרת בקשת האישור טענה החברה, בין היתר, כי התברר לה שהבנקים גובים בגין העברות המט"ח סכומים העולים על הסכום המירבי הקבוע בתעריפון העמלות ואף מחייבים את הלקוח בהוצאות שונות כגון סוויפט. סוויפט היא מסלקה בינלאומית להעברת מידע בין מוסדות פיננסיים. 

לעניין עמלת הסוויפט נטען בתביעה כי היא בוטלה על ידי הפיקוח על הבנקים עוד בשנת 2008 אך הבנקים המשיכו לגבות אותה.  עוד לדברי החברה, הבנקים אינם רשאים לגבות עמלת סוויפט בנוסף על עמלת העברת מט"ח, שכן מדובר בכפל עמלה. 

עוד נטען כי אם מדובר בהוצאה, היא עולה בהרבה על הסכום שבו הבנקים חויבו בפועל על ידי קואפרטיב סוויפט בגין ההעברה המסוימת של המבקשת. עוד נטען כי על הבנקים להמציא ללקוח קבלה וראיה לגבי התשלום בפועל בו נשא הבנק לאותו צד שלישי, וכן לפרט את מהותה, אופן חישובה, סכומה, מועד תשלומה והעברתה ותשלומה לצד שלישי.

המבקשת העמידה את נזקה הממוני על סך של 281.3 שקל מבנק לאומי, סך של 157 שקל מבנק מזרחי טפחות וסך של 183.3 שקל מבנק דיסקונט. באשר לנזק לחברי הקבוצה (שהוגדרה כ"עסקים גדולים" שמחזורם עולה על 5 מיליון שקל) נטען כי הוא אינו ניתן להערכה אך עולה על סך של 2.5 מיליון שקל.

הבנקים השיבו כי כלל טענות המבקשת הן לעניין "עסקים קטנים" עליהם חל התעריפון המלא בהתאם לכללי הבנקאות – עמלות. לאור העובדה שהמבקשת היא "עסק גדול" ומכיוון שבמסגרת הגדרת הקבוצה יכללו רק עסקים גדולים הרי שדין טענות המבקשת להידחות.

באשר לסוגיית הסוויפט טענו הבנקים כי מדובר בעמלה לגיטימית שנגבית בגין הפעולות הנדרשות לצורך משלוח הודעות במערכת הסוויפט. 

לא שירות נפרד

השופט דורון חסדאי קיבל את טענות החברה לעניין עמלת הסוויפט. הוא ציין שהבנקים לא הוכיחו שעמלת הסוויפט נגבית בגין שירות נפרד מעמלת העברת המט"ח. כך לדוגמא מעיון בתצהירה של נציגת  בנק דיסקונט עולה הלכה למעשה כי דמי הסוויפט נגבים במסגרת ביצוע העברת המט"ח וכי אם לא הייתה מבוצעת העברת מט"ח הרי שגם לא הייתה סיבה להשתמש במערכת הסוויפט ומכאן, לדברי השופט, אין מדובר בשירותים נפרדים. 

השופט קבע שמתקיימות במקרה זה שאלות של עובדה ומשפט אשר יש בהן, בשלב זה, להביא לקבלת בקשת האישור. הוא הבהיר כי יש לדון בשאלה האם יש לסווג דמי סוויפט כהוצאה או כעמלה. ככל שדמי הסוויפט הם בגדר עמלה, יש לבחון האם עמלת הסוויפט שנגבתה מלקוחות שמוגדרים כ"עסקים גדולים" במסגרת פעולה של העברת מט"ח, אכן נגבתה בגין שירות נפרד ומובחן שלא היה ניתן אילו אותו לקוח לא היה מבצע העברת מט"ח. 

הוא ציין שככל שדמי הסוויפט הם בגדר הוצאה, הרי שיש לבחון האם הסכום שנגבה על ידי המשיבים מ"עסקים גדולים" שיקף את גובה ההוצאה בפועל.

לא ניתן צו להוצאות. 

• ב"כ המבקשת: עו"ד ארנון גרפי
• ב"כ המשיבים: עו"ד ליאת עיני-נצר (לאומי), עו"ד יעל מושקוביץ (מזרחי-טפחות), עו"ד שרון לובצקי (דיסקונט)

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין