בת הזקונים טענה כי 3 ימים לפני מותה האם אמרה שתעניק לה את דירתה. השופטת הבהירה שניתן היה להחשיב זאת כצוואה אם המנוחה הייתה רואה עצמה כעומדת למות, אך זה לא המקרה
בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה בקשה לקיים צוואה בעל-פה של אם לארבעה המורישה לכאורה את דירתה לאחת מילדיה. השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר קבעה שלא מתקיימים לגבי ה"צוואה" התנאים להכיר בה כצוואת "שכיב מרע", ובפרט התנאי שעניינו ראיית פני המוות בשעת הציווי. בנסיבות אלה היא הוציאה צו ירושה שיחלק את העיזבון שווה בשווה הילדים.
המנוחה הביאה לעולם ארבעה ילדים משני בני זוג שונים. בערוב ימיה היא לקתה בשלל מחלות, בין היתר אי ספיקת לב, מחלת ריאות, השמנה וסכרת. ביולי 2018 הלכה לעולמה, מה שהחל את מאבק הירושה על דירתה שבתל אביב.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט סיפרה בת הזקונים של המנוחה, באמצעות עו"ד יצחק שמלה, כי שלושה ימים בלבד טרם פטירת אמה היא ציוותה לה בעל-פה את הדירה. להוכחת טענתה היא הציגה זיכרון דברים המשקף לכאורה את ציווי אמה בפני שלושה עדים. לשיטתה מדובר בצוואת "שכיב מרע" שמתוקפה היא זכאית להירשם כבעלת הדירה.
מנגד טענו בנה של המנוחה מנישואיה הראשונים, שיוצג באמצעות עו"ד יואב גולן, ואחותו שיוצגה באמצעות עו"ד שרי וייס ועו"ד הודיה עזרזר, כי לא מתקיימים התנאים להכרה בצוואת שכיב מרע. כך למשל, התנאי בדבר ראיית פני המוות בשעת ציווי הירושה לא מתקיים שכן האם מתה באופן פתאומי ובלתי צפוי.
על מנת לסבר את האוזן סיפר הבן שערב מות האם הוא שוחח עימה על דרכי הטיפול בחום הגבוה של בנו, והיא המליצה להאכיל אותו בקישוא. נטען כי לא סביר שהאם תנהל שיחת חולין כזו כשהיא על ערש דווי וצופה את מותה.
בנסיבות אלה טענו האחים כי יש להוציא צו ירושה שיחלק את רכוש המנוחה שווה בשווה ביניהם.
נמנעה מלערוך צוואה רגילה
השופטת ז'יטניצקי רקובר קיבלה את הטענה שבשעת ציווי הדירה לכאורה לבתה, האם לא צפתה שתלך לעולמה. כך, במסמך מבית החולים "איכילוב" נרשם כי ביום פטירתה נמצאה האם "במיטתה ללא רוח חיים באופן פתאומי".
גם הרופא שטיפל במנוחה אישר בעדותו כי מותה היה בלתי צפוי. לדבריו, הגם שהיא סבלה ממחלות כרוניות רבות מצבה באותה תקופה היה פחות או יותר יציב והיא אף אמורה הייתה להשתחרר מבית החולים ביום בו נפטרה.
השופטת הדגישה שאפילו בת הזקונים ואחיה מאותו אב הודו במהלך המשפט כי מות האם נחת עליהם כרעם ביום בהיר. "היינו בהלם כי אמא, מתי שהיא נפטרה, הייתה צריכה להתשחרר מבית החולים", העיד האח.
"די בכל האמור לעיל כדי לקבוע שהמנוחה לא הייתה על ערש דווי ולא ראתה את עצמה מול פני המוות", כתבה השופטת.
היא הוסיפה שיתר התנאים להכרה בדברי המנוחה כצוואת שכיב מרע אף הם אינם מתקיימים. כך, זיכרון הדברים לא הופקד אצל רשם הירושה סמוך ככל הניתן לפטירת המנוחה אלא כחודש לאחר מכן.
בנוסף, לא הוכח שהמנוחה גמרה בדעתה לצוות את דירתה לבתה, שכן בשום שלב היא לא כינסה את ארבעת ילדיה על מנת להודיע להם על כך, והיא אף נמנעה מלערוך צוואה רגילה לטובת הבת הגם שלא הוכח כי סבלה ממגבלה שמנעה ממנה לעשות זאת.
בנסיבות אלה נתנה השופטת צו ירושה שלפיו ארבעת הילדים יירשו בחלקים שווים את עיזבון אימם. מבקשי קיום הצוואה חויבו בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 40 אלף שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין