העירייה ביקשה להטיל על האיש את כל האשמה משום שלא חצה במעבר חצייה, אך השופטת לא מצאה עדות לקיומו של מעבר חצייה במקום
גבר שנפגע ברגלו מבור בכביש הסמוך לביתו ברמת-גן יפוצה בכ-185 אלף שקל – כך קבע לאחרונה בית משפט השלום בבת ים. העירייה טענה שיש להשית על האיש אחריות מלאה לתאונה בין היתר בשל העובדה שהוא חצה שלא במעבר חצייה ובכך סיכן עצמו. השופטת שרי סנדר מקובר קבעה שהעובדה הזו לא פוטרת את העירייה מאחריות להסרת המפגע ובכך היא התרשלה.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט סיפר התובע (41) שבספטמבר 2020 הוא נפגע במהלך חציית הכביש ליד ביתו שברחוב העם הצרפתי ברמת גן. מדובר ברחוב שבו חונים רכבים משני צדי הכביש כאשר לדבריו הוא יצא מרכבו, החל לחתוך לכיוון ביתו ולפתע רגלו נכנסה לבור שנפער לאורך הכביש.
כתוצאה מהתאונה נגרמו לו חבלות בברך ובקרסול כשלטענתו עד היום הוא סובל ממגבלות תנועה בברך. לטענתו העירייה נותרה אדישה למפגע החמור בכביש, הגם שהוא היה בולט וניתן היה להבחין בו בקלות, ובכך למעשה התרשלה. בנסיבות אלה, טען, יש להטיל עליה את האחריות לתאונה ולחייב אותו בפיצוי על נזקיו.
מנגד טענה העירייה שאין לייחס לה רשלנות כלשהי. לטענתה התאונה התרחשה בשעת בוקר ובסמוך לאזור מגוריו של התובע המוכר לו היטב, כך שלמעשה הוא חייב היה לדעת על הבור ולהישמר ממנו. העירייה הוסיפה שהתובע בחר לחצות במקום שאינו מיועד להולכי רגל ובכך סיכן את עצמו, כאשר גם מטעם זה יש לפטור אותה מאחריות, ולכל הפחות להטיל עליו אשם תורם משמעותי בשיעור 80%.
קיבלה דיווחים והתעלמה
אבל השופטת סנדר מקובר קבעה שעיקר האחריות לתאונה תוטל דווקא של העירייה. לדבריה מאחר שמדובר בשכונת מגורים עם מקומות חניה לאורך המדרכות משני צדי הכביש, העירייה צריכה הייתה לצפות שהתושבים, ובכללם התובע, יחצו את הכביש גם במקומות שאין בהם מעבר חציה – קל וחומר כשהיא בכלל לא הוכיחה שקיים ברחוב הזה מעבר חציה.
"אמנם משיקולי מדיניות אין לעודד את הולכי הרגל להפר את תקנות התעבורה ולחצות את הכביש במקום שאינו מיועד לכך", כתבה השופטת, "עם זאת אין בכך כדי לפטור את הנתבעת מאחריותה להסרת מפגעים במקומות אשר מעבר הולכי הרגל צפוי בהם כאמור".
לחידוד רשלנות העירייה ציינה השופטת שהיא קיבלה דיווחים על מפגעים ברחוב בו אירעה התאונה, לכל הפחות אחת לחודש. במלים אחרות, עוד לפני התאונה נשוא התביעה היו ברחוב סיורים וצוותי תיקון מטעם העירייה אך מסיבה מסוימת הם לא טיפלו בבור בכביש, שכאמור היה בולט לעין. לדברי השופטת רק לאחר שנה ממועד התאונה איתרה העירייה את המפגע ותיקנה אותו.
לצד האמור השופטת הטילה 30% מהאחריות לתאונה על התובע, שכן לדבריה היה עליו להבחין במפגע הבולט ולהימלט ממנו, בפרט כשמדובר היה בשעת בוקר ובמקום המוכר לו היטב. גם העובדה שחצה במקום שאינו מיועד להולכי רגל נזקפה לחובתו בהקשר הזה.
בסופו של יום ובניכוי האשם התורם קבעה השופטת שהעירייה תפצה את התובע ב-150,500 שקל, בין השאר עבור הפסדי שכר, הוצאות רפואיות וכאב וסבל. עוד חויבה העירייה לשלם לאיש שכ"ט עו"ד בסך 35,000 שקל וכן הוצאות משפט.
- ב"כ התובע: עו"ד ש. קושניר
- ב"כ הנתבעת: עו"ד מ. תגר
עו"ד מזל רבה
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין