העיצום הכספי הוטל על חברה לשיווק מוצרים. באופן תקדימי קבע בית המשפט שהרשות חרגה מסמכותה כשסירבה להתאים את גובה העיצום למחזור העסקאות של החברה
השופטת כרמית בן אליעזר קיבלה לאחרונה ערעור שהגישה חברת ״שי קניה יפה״ על החלטת הרשות להגנת הצרכן להטיל עליה עיצום כספי בסך של כמעט 3 מיליון שקל. השופטת קבעה שפעולת הרשות בעניינה של החברה לקתה בשיהוי בלתי סביר. עוד היא קבעה שהרשות לא הייתה מוסמכת לדחות את בקשת החברה להפחתת העיצום על בסיס נוהל חדש ושיקולים שאינם קבועים בתקנות.
בינואר 2021 קיבלה החברה מהממונה על עיצומים כספיים ברשות להגנת הצרכן הודעה על כוונה לחייב אותה בעיצום כספי בגין הפרות שונות.
לפי ההודעה, בין השנים 2015-2018 התקבלו נגד החברה תלונות רבות של צרכנים שטענו כי היא הציגה מצג שלפיו הם זכאים להטבות, וכך מכרה להם מוצרים שלא ביקשו לרכוש. גובה העיצום הועמד על סך של 2,919,200 שקל בגין 41 הפרות שבוצעו כלפי 16 צרכנים.
החברה ביקשה להמיר את העיצום בתראה מנהלית ולחילופין להפחית את הסכום לסך של 7% ממחזור העסקאות שלה בהתאם לתקנות. ואולם, הרשות דחתה את הבקשות והעיצום הוטל.
בערעור שהגישה החברה על ההחלטה, באמצעות עו״ד איתי אנשל ועו״ד איתי פנחס רוט ממשרד עורכי דין איתי אנשל ושות', היא טענה כי התנהלות הרשות לקתה בשיהוי קיצוני.
החברה הבהירה כי חקירת הרשות נגדה החלה ביולי 2017 והודעת הכוונה לטיל את העיצום נשלחה בינואר 2021, לאחר שלוש שנים וחצי, כשההחלטה בעניין דחיית טענותיה התקבלה חצי שנה מאוחר יותר, כך שחלפו מעל ארבע שנים מתחילת המעשה המנהלי ועד סיומו. בכך, לדבריה, חרגה הרשות מהנחיות היועץ המשפטי לממשלה בעניין פרק הזמן המירבי להשלמת הליך האכיפה המנהלי, שעומד על שנתיים מגילוי ההפרה.
עוד טענה החברה כי הרשות לא הייתה מוסמכת לדחות את בקשתה להפחית את העיצום לסכום שייגזר ממחזור עסקאותיה בהתאם לתקנות. היא הבהירה שסירוב הרשות להפחתה התבסס על נוהל חדש ולא חוקי שלפיו לא בכל מקרה יהיה זכאי המפר להפחתה, תוך הכנסת שיקולים שאין להם זכר בתקנות או בחוק.
הרשות, שיוצגה על ידי עו״ד נועה זקין, טענה שבשים לב להיקף הפרשה, למורכבות החקירה ולמכלול נסיבות העניין, משך הליך האכיפה היה סביר לחלוטין.
עוד לדבריה, היא הייתה רשאית להתקין את הנוהל החדש שלפיו לא תנתן הפחתה אם ההפרה בוצעה מתוך דפוס פעולה חוזר ונשנה, או אם ההפרה נגעה למספר רב של צרכנים, פגעה באוכלוסייה בעלת מאפיינים מיוחדים ועוד.
סמכות חובה
השופטת כרמית בן אליעזר מבית משפט השלום בראשון לציון קיבלה את טענות המערערת. היא קבעה שפרק הזמן בו פעלה הרשות מול החברה היה לא סביר וחרג בהרבה ממסגרת הזמנים הקבועה בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה.
עוד קבעה השופטת כי הסעיף בנוהל החדש, המאפשר לרשות לדחות בקשות להפחתת העיצום על בסיס שיקולים שונים שאינם נוגעים למחזור העסקאות של המפר, נקבע בחוסר סמכות ואינו תקף.
השופטת הסבירה שתקנות ההפחתה שנקבעו לפי חוק הגנת הצרכן קובעות נסיבות שבהתקיימן יהא הממונה רשאי להפחית את העיצום הכספי. תקנה 5 מאפשרת לממונה להפחית את סכום העיצום הכספי בהתחשב בהיקפו של מחזור העסקאות הכולל של המפר, כך שהעיצום יועמד על שיעור מסוים ממחזור העסקאות (20% אם המחזור עולה על 10 מיליון ו-7% אם אינו עולה על סך זה).
היא קבעה שיש לפרש את הסמכות להפחתת העיצום הכספי מכוח התקנה כסמכות חובה, ולא ניתן לדחות בקשה המבוססת על תקנה זו על יסוד השיקולים שפורטו בנוהל החדש. ״פרשנות זו עולה בקנה אחד עם לשון החוק והתקנות ומתחייבת מתכלית התקנה למנוע התמוטטות כלכלית של העוסק״, כתבה.
בסיכומו של דבר ביטלה השופטת את החלטת הממונה והחזירה לו את התיק כדי שישקול את הפחתת העיצום בהתאם למחזור העסקאות של החברה בטרם הפסקת פעילותה.
הרשות חויבה בהוצאות ובשכ״ט בסך 18,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק עש"א 5140-01-22
- ב״כ המערערת: עו״ד איתי אנשל ועו״ד איתי פנחס רוט
- ב״כ המשיבה: עו״ד נועה זקין
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין