בקושי לבש מדים – והוכר כנכה צה"ל עקב פוסט טראומה

החייל נפלט במהרה מיחידתו עקב בעיות משמעת והובא למשפט צבאי, לא לפני שהוצמד לקרקע ונאזק בכוח. ביהמ"ש קבע שהאירוע המטלטל גרם לפרוץ ההפרעה הנפשית

בית המשפט המחוזי בחיפה הכיר לאחרונה בצעיר אשר בתקופת שירותו הצבאי נאזק בכוח וזמן קצר לאחר מכן אובחן כלוקה בנפשו, כנכה צה"ל. בכך הפכו סגנית הנשיא בטינה טאובר (אב"ד), השופט מאזן דאוד והשופט איל באומגרט את החלטת קצין התגמולים וועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) שלא להכיר בצעיר עקב העדר קשר סיבתי בין השירות הצבאי לפוסט טראומה.

תחילת הפרשה באוגוסט 2015, אז התייצב הצעיר (27) לראשונה בבקו"ם וביקש להשתבץ ליחידה קרבית כלוחם במשמר הגבול. בקשתו נדחתה וגם לאחר שביקש שוב, נאמר לו שהוא עתיד לשרת בחיל החימוש. הצעיר סירב לשתף פעולה ובשל כך נכלא וגיוסו נדחה.

כעבור מספר חודשים בקשתו להתגייס למג"ב נדחתה בשלישית, אלא שהפעם הוצע לו לשרת ביחידת חילוץ והצלה של פיקוד העורף והוא הסכים. ואולם, כעבור 11 ימים בלבד נפלט הצעיר מהיחידה עקב בעיות משמעת ונלקח למעצר.

טרם הכניסה למעצר ביקש הצעיר לראות קב"ן. כשבקשתו סורבה, החל לבעוט בדלת המעצר ואף ניסה לקרוע את המדים והחוגר. בתגובה לכך שוטרים צבאיים הצמידו אותו לקרקע, אזקו אותו בכוח והביאו אותו למשפט.

שבועיים חלפו, ובעודו בכלא אובחן הצעיר כסובל מהפרעת דחק חריגה. בהמשך נמצא שהוא סובל מהפרעת הסתגלות עם ביטויים דיכאוניים וחרדתיים, והוא שוחרר עם פרופיל 21. באפריל 2019 כבר אובחן עם פוסט טראומה.

הן קצין התגמולים והן הוועדה שאליה הוגש הערעור על החלטתו, נמנעו מלהכיר בצעיר כנכה צה"ל. הוועדה קבעה שהאירועים אותם חווה הצעיר על רקע אכזבתו מההחלטות שהתקבלו בעניינו אינם ייחודיים לצבא והם יכולים להתרחש גם באזרחות בהקשר של אי-ציות למרות, כך שלא מתקיים הקשר הסיבתי הנדרש.

הצעיר לא ויתר והגיש ביולי האחרון את הערעור למחוזי. לטענתו, עצם סמיכות הזמנים שבין אירוע האיזוק הכוחני לבין הופעת מחלתו מלמדת שהיא והשירות בצה"ל כרוכים זה בזו.

לעומתו טען קצין התגמולים שפסק-דינה של הוועדה נכון, מה גם שמשיקולי מדיניות משפטית עדיף שלא להכיר בצעיר שכן הוא בקושי שירת, סירב לשתף פעולה עם הליכי הגיוס ואף חולל פרובוקציה כשתקף שוטרים צבאיים והתנגד למעצר.

האיזוק ייחודי לצבא

ואולם, שופטי המחוזי קבעו שהוועדה טעתה בכך ש"צבעה" את אירוע האיזוק ככזה שאינו ייחודי לשירות הצבאי. הם הדגישו שלמעשה אין מחלוקת כי האירוע התרחש במהלך שירותו הצבאי של הצעיר ובקשר עמו.

בתוך כך הם הדגישו שבניגוד לנימוקי הוועדה, הם אינם רואים כיצד אירוע האיזוק יכול להתרחש באזרחות, מה שמחזק את הקשר שבין הצבא לפוסט-טראומה. "קשה להלום כי בחייו האזרחיים היה המערער יכול למצוא עצמו בסיטואציה בה הוא נאזק על ידי מעסיקו בשל אי שביעות רצון משיבוצו או מסוג העבודה שניתנת לו", כתבו.

השופטים הוסיפו שהפרובוקציה לכאורה שעשה הצעיר לא שוללת את האפשרות שיקבל הכרה, שכן שלילת הכרה שמורה למצבים קיצוניים כמו שימוש בסמים מסוכנים או שימוש בנשק שלא כדין. בשולי הדברים הם העבירו ביקורת על הצבא כשציינו שאם בקשת הצעיר לראות קב"ן הייתה נענית - כל הסאגה הייתה מתייתרת.

לסיכום, השופטים קבעו שהשירות בצה"ל הביא לפרוץ מחלת הצעיר ולפיכך יש להכיר בו כנכה צה"ל. קצין התגמולים חויב לשלם לצעיר הוצאות בסך 15,000 שקל.

• באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין