החוקים הם הנשק כנגד אי-השיוויון

החקיקה המעגנת את זכויות האמהות בשוק העבודה אינה אמורה להרתיע מעסיקים מפני העסקת נשים. עו"ד אורי שאבי נותן תשובה ניצחת למאמרו של יוסף  פריצקי.

לפני כשבוע פורסם ב-YNET מאמר של יוסף פריצקי, ששטח את משנתו בעניין החקיקה לשמירת זכויותיהן של נשים הרות ובחופשת לידה. כותרת המאמר, "נשים יהפכו למובטלות בגלל החוקים להגנתן", מבטאת יפה את תכנו: הפער בשיעור השתתפות הנשים בשוק העבודה ביחס לגברים, טוען פריצקי, הוא תוצר של חוקי-המגן, ועל כן יש לבטלם. לתפישתו, החוקים ממצבים נשים כעובדות ש"לא משתלם" להעסיקן.

האם חוקי המגן הם המקור לבעיה? למרבה הצער, שוק העבודה הישראלי רואה בתא המשפחתי איום. מקומות עבודה מעטים בלבד השכילו להבין ששיתוף פעולה עם התא המשפחתי והתאמת המשרות לצרכים ההוריים - כגון עבודה מהבית או שעות עבודה גמישות - יועילו למקום העבודה, יגדילו את מספר העובדים האיכותיים וישפרו את התפוקה. למרבה הצער, מרבית המעסיקים עדיין אוחזים בתפישת-העולם לפיה התא-המשפחתי הוא רע הכרחי...

פריצקי אף ציין את החשש שמתגנב לליבו, שהחקיקה בעניין חופשת הלידה לגבר אך תוביל לאי-העסקתם של צעירים המשוועים לעבודה. לתפיסתו, ניסיון להגדיל את מעורבות הגבר בחיי המשפחה, על מנת שהאישה תצא לעבוד, אינו פתרון ראוי. מתעוררת השאלה, האם אכן הדאגה לנשים העובדות עומדת מאחורי תפישה זו?

התרבות בעייתית, לא החוקים
חוק שוויון הזדמנויות בעבודה וחוקי-מגן נוספים מגנים על העובדים מפני אפליה על בסיס מין, נטייה מינית, מעמד אישי, גיל, גזע, דת ועוד. מה נותר למעסיק, אפוא? שהרי רוב רובם של העובדים "משויכים" לאחד מאותם מגזרים מוגנים וזכותם החוקית היא לעבוד למחייתם, בעוד שחובתו של המחוקק היא להמשיך ולהגן על אותם ציבורים מופלים עד אשר תרבות שוק העבודה בארץ תשתנה.

מאמרו של פריצקי מבוסס על נתון סטטיסטי אחד, שהוא שיעור הנשים שהשתתפו בשוק-העבודה ב-2011: 53%. המשמעות היא, כותב פריצקי, שכמעט כל אישה שניה אינה מועסקת. הוא רק לא מציין את העובדה, שלאורך השנים שיעור הנשים העובדות נמצא דווקא במגמת עלייה.

יתרה מכך: שיעור ההשתתפות הנמוך של נשים בשוק העבודה הוא תוצאה של סטטיסטיקות בעייתיות, שאינן קשורות בחוקי-המגן, כגון שיעור עבודה נמוך של נשים ערביות; נשים הבוחרות להישאר עקרות-בית ממניעים דתיים ואחרים; מי שאינן מצליחות להשתלב בשוק-העבודה עקב שיעור אבטלה גבוה באזור מגוריהן; או כאלו שהשכלתן נמוכה מדי בכדי להשתלב בשוק.

שהמעסיק ישלם? שהמדינה תשלם!
גם הטענה, כי שיעור השתתפות של הנשים בשוק-העבודה בארץ נמוך ביחס לרוב מדינות המערב לא מתייחסת לעובדה המוצקה, שברבות ממדינות אירופה חופשת-הלידה ארוכה יותר מזו שבישראל, היא ממומנת על-ידי המדינה והמשפחות אף זוכות לתמיכות ולסל שלם של הטבות עבור התא המשפחתי.

כמו כן, ובניגוד לכתוב במאמר, המעביד אינו נושא במרבית העלויות הכרוכות בחוקי-המגן: דמי-הלידה בזמן חופשת הלידה משולמים על ידי הביטוח הלאומי והיעדרויותיה של אישה בגין הריונה או בגין טיפולי פוריות (למעט שעת הנקה) באות על חשבון ימי המחלה הצבורים שלה.

כותב שורות אלה אף מציע להגדיל את השתתפות המדינה בסיוע למי שמעסיקים אימהות, שהרי העניין בילדים בריאים - פיזית ונפשית - והדאגה ולקיומו של תא משפחתי מתפקד הם אינטרסים ציבוריים מהמעלה הראשונה.

חוק הג'ונגל?
לא חוקי המגן פוגעים בהעסקת הנשים, אלא נקודת הפתיחה הלא-שוויונית, הנובעת מתפישה בעייתית ומוטה של השוני הביולוגי והנורמות החברתיות. נוכח כל אלה, פתרונו של פריצקי לא ייטיב עם הנשים.

כעורך דין, העוסק שנים רבות בייצוג עובדים ומעסיקים, אני סמוך ובטוח שביטול חוקי המגן לא יסייע לנשים, אלא יגביר את ה"ג'ונגל" השורר בשוק-העבודה, ובפרט במגזר הפרטי. הרעיון של פריצקי אינו אלא צעד נוסף בכיוון של כלכלת-שוק דורסנית, הדומה למה שמתרחש ב"עולם" הטייקונים וה"שוק החופשי", שבשנים האחרונות מתגלה שאינו חופשי כלל וכלל.

החקיקה מנסה לקדם את מעמדן של אוכלוסיות מוחלשות ולהטמיע את השינוי החברתי ברמה הפרקטית, אך השינוי האמתי חייב להיות בתפישת העולם החברתית: יש אחריות הורית והיא נחלתם של שני ההורים. כאשר יבינו המעסיקים את הכדאיות שבדאגה לתא המשפחתי של עובדיהם ויאפשרו להם לשלב באופן שפוי בין עבודתם לבין חייהם הפרטיים - או אז יגיע השינוי האמיתי.

* הכותב הוא עו"ד העוסק בדיני עבודה.
**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמור.

למדור: דיני עבודה

אתר המשפט הישראלי פסקדין
www.psakdin.co.il

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין