המנוח ערך צוואה בה הוריש את הדירה לאשתו, אבל אחרי 3 שנים כתב צוואה נוספת בה העניק לה רק כספים ורהיטים. השופטים: "הצוואות משלימות, לא סותרות"
גבר ואישה התחתנו וחיו יחד שישים שנה עד לפטירת הראשון, ולא היו להם ילדים. עובר למותו ערך הבעל שתי צוואות: האחת מורישה לאשתו את כל העיזבון לרבות הדירה; השנייה, מעניקה לה לכאורה כספים וריהוט בלבד.
בשנה שעברה קבע בית המשפט למשפחה שהצוואות סותרות זו את זו ולכן יש לקיים את הצוואה השנייה בלבד, כשהמשמעות היא חלוקת הדירה בין האלמנה ועשרים אחייני הבעל. בערעור למחוזי בחיפה שינו השופטים חננאל שרעבי (אב"ד), אספרנצה אלון ואריה נאמן את התוצאה, כשקבעו כי הצוואות משלימות זו את זו כך שהדירה תישאר של האלמנה.
תחילת הפרשה במאי 1993 אז ערך המנוח את צוואתו הראשונה בפני נוטריון. בהתאם לצוואה זו, היורשת הבלעדית של כלל נכסיו היא אשתו, כאשר אחד מאחייניו נקבע כ"יורש אחר יורש". שלוש שנים לאחר מכן, ביוני 1996, שב המנוח וערך צוואה נוספת בפני אותו נוטריון, אלא שהפעם הצוואה התייחסה רק לחלק מנכסי העיזבון – כספים בבנק ותכולת הדירה – ושתקה לגבי הדירה עצמה. כמו כן, סעיף ה"יורש אחר יורש" לטובת האחיין הושמט.
בשנת 2013, אחרי 60 שנה של מגורים משותפים, הלך המוריש לעולמו. במסגרת ההליך למימוש עיזבונו עתרו אלמנתו ואחיינו לקיים את שתי צוואותיו כמשלימות זו את זו, אלא שבאוגוסט האחרון דחה בית המשפט למשפחה את הבקשה מאחר שלשיטתו סעיף ההורשה המלא בצוואה הראשונה סותר את סעיף ההורשה החלקי בצוואה השנייה, ומשכך מדובר בצוואות שאין אפשרות לקיים את שתיהן בכפיפה אחת, אלא רק את האחרונה. המשמעות הייתה שדירת המגורים תחולק בין האלמנה ו-20 אחייניו של הבעל כיורשיו על פי דין (בהיעדר צוואה תקפה ביחס לדירה).
נישל אותה מ"היהלום שבכתר"?!
בדצמבר אשתקד הגישו האלמנה והאחיין ערעור על פסק הדין בניסיון נוסף לקיים את שתי הצוואות יחדיו, והפעם הצליחו. השופט נאמן, שכתב את פסק הדין, קבע שהנחת היסוד הגלומה בפסק הדין – לפיה צוואה המורישה רק חלק מהעיזבון סותרת בהכרח לצוואה אחרת המעניקה את כלל העיזבון – מוטעית.
לדברי השופט, כשהוראת ההורשה של חלק מהעיזבון שותקת לגבי יתר העיזבון, ניתן בהחלט לומר שהוראת ההורשה של כלל העיזבון משלימה את אותו חלק ואינה מנוגדת לו. "במילים אחרות", כתב השופט, "הואיל והוראת ההורשה של הצוואה המאוחרת איננה קובעת שהאלמנה יורשת רק חלק מהעיזבון אלא הינה קובעת שהאלמנה יורשת חלק מהעיזבון ולגבי יתרת העיזבון הצוואה שותקת, אין כל הכרח לראות בצוואות כסותרות זו את זו ובהחלט ניתן לראותן כמשלימות זו את זו".
השופט הוסיף כי אין היגיון בכך שהמנוח יבחר לנשל את אשתו מדירת המגורים שלהם, אותה כינה "היהלום שבכתר של התא המשפחתי", ואף מטעם זה יש להעדיף את הפרשנות המקיימת את שתי הצוואות כמשלימות. השופט הזכיר שמדובר בבני זוג אשר לפי העדויות שנשמעו חיו באהבה משך עשרות שנים, ומשכך אין סיבה נראית לעין שלפיה בחלוף שלוש שנים בלבד מצוואתו הראשונה יעשה המנוח סיבוב פרסה וידיר את רעייתו מהדירה תוך חלוקתה בין אחייניו הרבים.
לפיכך השופט קבע, בהסכמת יתר חברי המותב, ששתי הצוואות יקוימו יחד כמשלימות, כאשר המשמעות היא שהאלמנה תירש את מלוא העיזבון לרבות הדירה, ואילו האחיין יירש את הדירה לאחר מות האלמנה.
- ב"כ האחיין: עו"ד אמין עודה
- ב"כ האלמנה: עו"ד ויסאם חטיב
- ב"כ האפוטרופוס הכללי: עו"ד מהא מראענה
עו"ד אתי סדיס
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין