העליון: אירוסין לא הופכים בני זוג ל"ידועים בציבור" אוטומטית

בני זוג התארסו אך חודשיים לפני החתונה נהרגה האישה בתאונת דרכים. בשלום ובמחוזי נקבע שהגבר זכאי לפיצוי מחברת הביטוח כידוע בציבור. שופטי העליון חשבו אחרת

בית המשפט העליון קיבל לאחרונה ערעור שהגישה חברת הביטוח "שלמה" כנגד החלטה המחייבת אותה לפצות ארוס של צעירה אשר נהרגה בתאונת דרכים. השופטת יעל וילנר קבעה שאין בעצם האירוסין על מנת לשוות ליחסי האיש והמנוחה מעמד של "ידועים בציבור", המקנה לראשון זכאות לפיצוי מחברת הביטוח, וכי יתר נסיבות העניין אינן מלמדות על היותם כאלה. השופטים יצחק עמית ודוד מינץ הצטרפו לפסק דינה.

האיש והמנוחה הכירו במהלך 2015 במסגרת לימודיהם האקדמאיים. אחרי חצי שנה הם עברו לגור יחד בדירה שכורה וכעבור שנה וחצי של מגורים משותפים הם התארסו. מכיוון שהאיש אינו יהודי, הם תכננו להתחתן בנישואים אזרחיים מחוץ לישראל במהלך מאי 2017. אלא שחודשיים לפני החתונה המתוכננת נהרגה האישה בתאונת דרכים וחלום הנישואים התנפץ לרסיסים.

לאחר האירוע הטראגי הגישו הארוס וההורים האבלים תביעה נגד מבטחת הרכב, "שלמה", במסגרתה כללו דרישה לפיצוי הארוס בשל היותו בן זוגה של המנוחה במועד פטירתה. השלום קיבל את טענתו, בין השאר לאור המדיניות המקלה הנוהגת בפסיקה כלפי בני זוג "מנועי חיתון" לצורך הוכחת היותם ידועים בציבור. "שלמה" ערערה למחוזי אך נתקלה בתוצאה דומה, ומכאן בקשת הערעור שהגישה לעליון.

לטענת "שלמה", המשיב והמנוחה כלל לא היו ידועים בציבור. כך למשל, שררה ביניהם הפרדה רכושית והם אפילו לא עדכנו כתובת מגורים משותפת. לשיטתה של חברת הביטוח הם לכל היותר היו "חברים במובן הצר" ומשכך אין הצדקה לחייב אותה בפיצוי האיש.

מנגד טען בן-הזוג שהוא והמנוחה ניהלו מערכת יחסים רצינית במשך למעלה משנתיים ואף תכננו להתחתן כך שיש להחשיב אותם כידועים בציבור, וכפועל יוצא לשלם לו פיצויים כתלוי שלה בהתאם לסעיף 78 לפקודת הנזיקין.

ידועים בציבור אינם שלב ביניים

השופטת וילנר הסבירה שקיימת אמנם מדיניות מקלה ביחס להחשבת מנועי חיתון כ"ידועים בציבור" אלא שלצורך כך עליהם להוכיח קשר סיבתי בין העובדה שהם פסולי חיתון לבין הימנעותם מלהינשא. במקרה זה המשיב והמנוחה קבעו תאריך לחתונה אזרחית, כך שלא מתקיים הקשר הסיבתי הנדרש.

יתרה מזאת, הבהירה השופטת, האירוסין כשלעצמם אינם משכללים מעמד של ידועים בציבור. מעמד זה מוקנה לבני זוג רק בשלב שבו הם יחליטו לשאת על עצמם את ההשלכות המשפטיות הנובעות מחיי הנישואים, ואין בהכרח קשר בינו לבין החלטתם הפורמלית להתארס.

"ידועים בציבור אינם מהווים שלב 'מעבר' בין היות בני הזוג 'חברים' לבין היותם נשואים, אלא עניינו בחלופה למוסד הנישואין", הבהירה השופטת. אדרבה, לעמדתה החלטה להתארס עשויה דווקא לשלול במקרים מסוימים כוונה להחלת ההשלכות של חיי הנישואים על יחסי בני הזוג, וממילא אף לשלול מעמד כידועים בציבור.

האם מתקיימות נסיבות אחרות שבגללן מוצדק להכיר במשיב והמנוחה כידועים בציבור? השופטת השיבה על כך בשלילה, בין היתר לנוכח תקופת המגורים המשותפת הקצרה יחסית (שנה וחצי), ההפרדה הרכושית שנהגה ביניהם, העובדה שלא עדכנו כתובת משותפת ושהרכב בו מצאה המנוחה את מותה היה רשום על-שמה בלבד.

בנסיבות אלה קבעה השופטת, בהסכמת יתר חברי המותב, כי המשיב אינו "בן זוגה" של המנוחה לצורך קבלת פיצויים כתלוי שלה.

• ב"כ חברת הביטוח: עו"ד משה עבדי

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין