האם יש מקום להטלת אחריות אישית על מי שגנבה זרע והרתה במרמה? ומדוע בתי המשפט מחייבים את האבות-בעל-כורחם במזונות מלאים? עו"ד איריס כהן-ליצ'י מציעה דרכים לא שגרתיות להתמודד עם התופעה.
מאת: עו"ד איריס כהן ליצ'י
גבר אמיד בגיל העמידה פקד את משרדי לפני זמן מה וסיפר, כי אישה מוכרת לו טענה באוזניו שהרתה לבנו בן ה-18. הוא סיפר עוד, כי האישה התרועעה עם גברים רבים ביישוב בו הוא מתגורר, מתוך כוונה מוצהרת להרות לאחד מהם ולתבוע ממנו מזונות. בפנייתו אלי סבר, כי נוכל לחייב את האישה לעשות הפלה.
מיד הסברתי לאב המודאג כי אין באפשרותנו לחייב את האישה לעשות כן, שכן זכות האישה על גופה גובר על כל פגיעה בזכויות אחרות. פירטתי בפניו את ההשלכות ללידת הוולד ואת מה שיקרה אם יתברר, לאחר בדיקה , כי בנו הוא אכן הוא האב. חששו היה רב: הוא איש עתיר ממון ואילו בנו בן ה-18, שעמד לפני גיוס, ונעדר כל הכנסה. נקל לשער את הפלצות שאחזה בו, כאשר הסברתי לו כי אותה אישה הרה תוכל לתבוע אותו, הסב, למזונות הוולד.
לא אחת נדרש בית-המשפט לטענת-ההגנה של גבר, כי זרעו נגנב ועל כן הוא נתבע למזונות. לעיתים קרובות הנסיבות אף מצביעות בבירור על כך שהאב כלל לא התכוון כי יעשה שימוש בזרעו לצורך הבאת ילד לעולם, ועדיין הוא מחויב במזונות.
במקרה אחר, בו ייצגתי אב בתביעת משמורת הקטין נגד האם , הגיעה האחרונה לדיון כאשר כרסה בין שיניה. נסיבות המקרה הצביעו על-כך, כי האם משתמשת ברחמה לשם ייצור מקור הכנסה. כאשר עלה החשש כי הולכת לאבד את המשמורת על ילד אחד, דאגה להתעבר מעובר אורח אחר, כך שלא יתרוקן כיסה מדמי המזונות. בדיון ההוא אמרתי מילים קשות בגנותן של נשים, העושות שימוש ברחמן כמקור פרנסה.
גניבת-זרע, גזילת-זרע או נטילת-זרע?
ההכרה המשפטית במונח "גניבת זרע" עלולה ליצור בעיה בעיקרון המנחה שלטובת הקטין וזכויותיו: אל מול העיקרון של טובת הילד, עומדת זכותו של האב להחליט עם מי הוא רוצה להוליד את ילדו.
המושג "גניבה" לקוח מדיני העונשין ומוגדר בחוק כנטילתו של דבר ללא הסכמת בעליו, מתוך כוונה לשלול את הדבר מבעליו לתמיד. בעניין גניבת הזרע אמנם מתקיים העדר הסכמה של הבעלים על השימוש בזרעו, אך אין כוונת שלילה, שכן מכוח החבות של האב למזונות עומדות לו גם זכויות.
גם המונח "גזילת זרע" לוקה בהתאמתו למצב האמור. מרכיבי עבירת הגזל הם לקיחת חפץ מבעליו בכח הזרוע מבלי לקבל את רשותו, אלא שלא ניתן להחיל את ההגדרה כולה על המצב: מרכיב "כח הזרוע" אינו רלוונטי כאשר בני זוג מקיימים התחברות כלשהי מרצון. יחד עם זאת, כאן ניתן להתבונן על עבירת הגזל כפי שראו אותה חז"ל: "השואל שלא מדעת הוא גזלן".
נראה, כי התיאור ההולם ביותר למצב הוא "נטילת זרע ללא רשות". הגדרה זו מרככת את הקושי היוצא מ"גניבת זרע", שמרמז על יסודות מדיני העונשין, ופותחת צהר לדיון נוסף בעניין ההסכמה בין הצדדים.
לא משנה מי אשם, הגבר עדיין ישלם
האם אישה, שעשתה שימוש בזרעו של גבר מבלי שזה הסכים לכך, צריכה לשאת באחריות תורמת לתוצאות המעשה, ואף באחריות בלעדית? הרי באופן כללי ניתן לאמר, כי כאשר איש ואישה מחליטים להתייחד, ידועה לשניהם התוצאה האפשרית מחיבור זה ועל שניהם להיות אחראים לה.
ברבות השנים רבו המקרים בהם אבות טענו מול בית-המשפט שזרעם נגנב ושאינם מעוניינים בילדים שנולדו. חלקם אף טענו, כי הוטעו לחשוב שהאם אינה יכולה ללדת או שהיא משתמשת באמצעי-הגנה.
בשורה של פסקי-דין בעניין נקבע בתמימות דעים, שנסיבות הולדת הילד אינן קשורות לחובתו של האב במזונותיו ואינן משפיעות על חובה זו, שכן חובת המזונות שייכת לדין האישי והפסיקה שואבת את כוחה מההנחה, ש'אין לזקוף לחובת הילד את חטאי הוריו'.
יתרה מכך: במקרים בהם נטענת טענה בדבר גניבת זרע, יוצאים בתי המשפט מההנחה, כי הילד אינו רצוי לאביו וכי בינו לבין האב לא תתקיים מערכת יחסים. על כן, מכיוון שהאם תישא לבדה בנטל גידול הילד, מחויבים האבות בעל-כרחם במזונות גבוהים מהרגיל מאשר לו היתה חלוקה בנטל גידול הילד.
אז היא מצאה לה פראייר?
ישנם גברים התובעים פיצוי מהאישה בגין הנזקים שגרמה להם - כלכליים ואחרים. במקרה כזה, על הגבר להוכיח מספר עוולות מצדה של האישה: תרמית, רשלנות והפרת תום-לב והגינות. כאשר עילות אלה מוכחות, תשלם האישה לגבר פיצויים בסכום חד-פעמי, אך הוא לא ייפרע מתשלום המזונות החודשיים. לעומת זאת, אם תצליח האישה להוכיח את הסכמתו של הגבר להבאת הילד לעולם, הרי שהוא לא יזכה לפיצוי חד-פעמי זה.
הפיצוי הכספי לו זכאי הגבר במקרה שהוכחו עוולותיה של האישה מנסה לאמוד את הנזק הממוני והרגשי של האיש, שהפך להורה בעל כורחו. כיצד ניתן למדוד נזק נזק זה בממון? יתכן והתשובה תמונה בפסק-דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, שחייב את האם לשלם לאב-בעל-כורחו סך של 100,000 שקל בגין הנזקים הלא ממוניים שנגרמו לו. את הפיצוי תשלם האם עת תגיע הקטינה לבגרותה.
זכות הקטין מול זכות האב
בית המשפט מעולם לא שלל מזונות של קטין, גם כאשר עלתה בפניו הטענה על גניבת זרע.
יחד עם זאת, דעתה של כותבת שורות אלה היא שבמקרים בהם הוכח בבית-המשפט כי לאב לא היתה כל כוונה להביא לעולם ילד עם התובעת, וכי בהתנהגותה של התובעת יש פגיעה מהותית באב ובאורח חייו, הרי שיש לפעול במטרה להטיל עליה אחריות תורמת ובכך להכיר בהסכם שכרתה האישה עם עצמה - ועם עצמה בלבד - להרות לגבר תוך התעלמות מרצונו.
גם בשל מצג השווא שהציגה בפני אותו גבר, כי אין בכוונתה להרות, עליה לשאת בתוצאות מעשיה. המטרה היא להביא להפחתת המזונות שישלם האב עד כדי המינימום האפשרי. תדענה גונבות הזרע למיניהן, כי לא יוכלו ליהנות ממזונות לוקסוס, אלא רק ממזונות הכרחיים.
החיוב במזונות אינו מבטיח חיוב באהבה
סיבות שונות יש לזו שהחליטה להביא ילד לעולם על דעת עצמה, מבלי לשאול את שותפה למעשה לרצונו: יתכן והרגישה שהזמן הולך ואוזל, יתכן ורצתה להבטיח לעצמה הכנסה חודשית, יתכן וחשבה שכך תוכל "לגנוב" גם את ליבו של הגבר. כל סיבה שתמציא, טובה ככל שתהיה, לא תוכל לעמוד בפני ילדה, שיגדל לחיים בו אביו מחוייב בתשלום מזונות, אך אינו חפץ להכירו.
למדור: דיני משפחה
* עו"ד איריס כהן ליצ'י, בעלת משרד בוטיק העוסק בתחום דיני המשפחה.
** כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין