כ-95% מתביעות הפיצויים בתיקי תאונות דרכים מסתיימות בפשרה עם חברת הביטוח. רגע לפני שנכנעים לסחטנות של חברות הביטוח, כדאי לזכור שהסכמי הפשרה אמנם מקצרים את ההליכים המשפטיים, אך גם את גובה הפיצויים המגיעים לנפגע. עו"ד אסף אודיז על שיטת הקווץ' ועל עקשנות שמשתלמת.
שליח על קטנוע בן 34 נפגע בתאונת דרכים בעת עבודתו ואובחן כסובל משבר מורכב בברך שמאל. בתביעת פיצויים שהגיש נגד המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") קבע המומחה הרפואי מטעם בית המשפט שנכותו הרפואית הצמיתה של השליח עומדת על 20% ונכות נוספת בגין צלקות - על 5%.
הפשרה הראשונית שהוצעה על ידי בית המשפט עמדה על כ-440 אלף שקל בתוספת שכ''ט עו''ד. חברת הביטוח לא הייתה מוכנה לשלם סכום כזה ולאחר משא ומתן ארוך הציעה פיצוי בסך 250 אלף ש''ח. החלטנו - השליח ואני, שייצג אותו - להמשיך במשפט ולהמתין לפסק הדין, ובצדק.
לאחר שהמומחה הרפואי מטעם בית המשפט טען כי הפגיעה חמורה לאין שיעור ויתכן שאף יהיה צורך להחליף מפרק ברך בעתיד, העמיד בית המשפט את שיעור הנכות התפקודית של השליח על 25% ופסק פיצויים של מעל 600 אלף שקלים.
הנזק לראשי הנזק
ראשי הנזק העומדים בבסיסו של תחשיב הפיצויים מחולקים לשתי קטגוריות: בקטגוריית נזק כללי מחושב הפיצוי על פי ההוצאות שנגרמו לנפגע בפועל: הוצאות רפואיות שונות ונסיעות, הפסדי שכר לעבר והוצאות סיוע ועזרת הזולת לעבר.
בקטגוריית נזק מיוחד מחשב בית המשפט את הפיצויים לעתיד בגין כאב וסבל, סיוע ועזרת צד ג', טיפולים רפואיים, התאמת דיור, ניידות ונסיעות, הפסדי שכר, הפסדים פנסיוניים או הפסדי זכויות סוציאליות עד מועד גיל פרישה וכל ראש נזק אחר, בהתאם לצרכיו המיוחדים של הניזוק.
על פי רוב, הפסדי השכר וההפסדים הפנסיוניים הם הראשונים להיפגע בהסדרי הפשרה עם חברות הביטוח. בית המשפט מחשב את הפיצויים בגינם על פי נוסחה קבועה: שיעור הנכות של הנפגע, כפול יתרת השנים עד הגיעו לגיל פרישה, כפול שכרו טרם התאונה.
אלא שחברות הביטוח מתעקשות להפחית את שיעור הנכות שנקבע על ידי המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, או על ידי מומחה מטעמן, ולשלם פיצויים לנפגעים בערכים של 50%-60% מסך האקטואריה המלאה בלבד. משתמע מכך, שחברות הביטוח מרשות לעצמן להעריך את שיעור הפגיעה התפקודית של הנפגעים כפי הרצוי בעיניהן ולא בהכרח בקורלציה למציאות.
שיטת הקווץ' מכה שנית
שיעור הנכות הרפואית של השליח לעיל נקבעה, כזכור, על 20% לצמיתות. בדיוני הפשרה דרשה חברת הביטוח להפחיתו בכ-50% או 60%, כאילו שיעורי הנכות שנקבעו לשליח הם 10% או 12% אחוז. חישוב שכזה יביא להפחתה משמעותית בתשלום הפיצויים בגין הפסדי השכר וההפסדים הפנסיוניים, ואולי אף בראשי נזק אחרים.
נפגעים רבים נוטים להתפשר עם חברת הביטוח: הפגיעה ותקופת ההחלמה וכן ההליכים המשפטיים הובילו להפסדי שכר במשך תקופה לא מבוטלת והם מתחילים לשקוע בחובות. חברות הביטוח יודעות זאת והן לא ממהרות לשום מקום.
הנה דוגמא נוספת לקווץ' של חברות הביטוח: חישוב הפסדי השכר לעבר נעשה מיום קרות התאונה ועד ליום שנקבע על ידי מומחה מטעם בית המשפט כסוף תקופת אי הכושר לעבודה. חברות הביטוח מתייחסות בהסכמי פשרה רק לתום מועד הנכות הזמנית כמועד הקובע לתשלום הפיצוי בגין אי-כושר לעבר, אולם הדין קובע שיש לפצות גם בעבור ההפסדים שמתום אי-הכושר הזמני ועד למועד מתן פסק הדין, כאשר מדובר בתקופה לא מבוטלת - חודשים ואף שנים. חברות הביטוח גם לא ישלמו תוספת הפרשי הצמדה וריבית לכל ראשי הנזק, דבר שהן מחויבות לו על פי דין.
הפיצויים שיפסוק בית המשפט בגין פגיעה, שהוכרה על ידי מומחה מטעמו כמשפיעה על תפקודו והכנסתו של הנפגע ושההוצאות הרפואיות והאחרות בגינה נתמכות בראיות של ממש, יהיו כמעט תמיד גבוהים יותר מסכום הפשרה, אולם הדרך לשם אינה סוגה בשושנים.
ניהול תיק פיצויים של נפגעי תאונות דרכים מחייב בקיאות בתחום ופרקטיקה מול חברות הביטוח. כל הצעת פשרה צריכה להיבחן בשבע עיניים ולהתמך בייעוץ רפואי צמוד, שכן הסכמה לפשרה משמעותה, פעמים רבים, ויתור פוטנציאל הפיצוי האמיתי של התיק.
* עו"ד אסף אודיז עוסק בתחום נזיקין והביטוח.
**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמור.
למדור:
אתר המשפט הישראלי פסקדין
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין