לקוחות הבנק טענו ששילמו די והותר ואינם מבינים כיצד חוב של 70,000 שקל תפח כמעט פי חמישה. גם השופטת תמר בר-אשר צבן לא ממש הבינה, אך לפני שבועיים היא קבעה כי אין זה משנה, שכן התביעה ממילא כבר התיישנה.
לפני יותר מ-20 שנה העניק בנק לאומי הלוואה של 300 אלף שקל לחברה שעסקה בייצור שרוולי ניילון לזרים (ולימים נסגרה). השנים חלפו ובחשבון החברה נצבר חוב של 408 אלף שקל והבנק החל לדרוש מהשותפים בחברה לכסותו, בהתאם לערבויות שחתמו עליהן.
שניים מתוך ארבעת השותפים בחברה שילמו 275 אלף שקל מכיסם וציפו ששני השותפים האחרים – בני זוג – יישאו ביתרה. בפועל, זה לא קרה ושני השותפים מצאו עצמם שוב בהליכים מול הבנק. בסופו של דבר הם הוסיפו עוד 140 אלף שקל לכיסוי החוק וסברו כי את היתרה (כ-70 אלף שקל) הבנק ייגבה מהשותפים האחרים.
אלא שבשנת 2013, כ-11 שנים לאחר מכן, הם הופתעו לגלות שהבנק פתח נגדם תיק הוצאה לפועל לגביית חוב של 397,342 שקל. שני השותפים הגישו התנגדות לחוב בטענה שפרעו אותו כבר מזמן, והתיק הועבר לדיון בבית משפט השלום בירושלים.
במסגרת ההליכים ביקשו השותפים להבין כיצד החוב חזר לעמוד על כ-400 אלף שקל שעה שהם עצמם שילמו סכום דומה. טענה חלופית שהשותפים העלו הייתה טענת התיישנות. לטענתם, המועד האחרון להגשת התביעה היה בשנת 2009.
הבנק טען כי השותפים לא יכולים לטעון להתיישנות כי חתמו על כתב ויתור לגבי טענה זו. מעבר לכך, הוא לא הסביר כיצד הגיע לסכום החוב ומהי הנוסחה המדויקת ששימשה אותו לכך.
מטריד
השופטת תמר בר-אשר צבן התקוממה על כך. השאלה כיצד חוב של 70 אלף שקל הפך תוך עשור ל-400 אלף שקל, ציינה השופטת היא "שאלה מטרידה". "עוד יותר מכך", המשיכה, "מטרידה העובדה שהתובע אף לא ראה לנכון להבהיר כיצד חושב הסכום הפנטסטי הנתבע והסתפק בנוסחה חסרת פשר ללא כל נתונים".
השופטת הוסיפה ודחתה גם את טענת הוויתור המוזרה שהעלה הבנק. היא הבהירה באופן שאינו משתמע לשנים פנים, שהוויתור מצד השותפים היה קשור בכלל לערבות אישית שחתמו לחוב פרטי של השותפים האחרים ולא היה קשור בשום צורה לחובה של החברה.
השופטת הוסיפה כי הטענה כאילו השותפים ויתרו על זכותם לטעון להתיישנות אינה הגיונית בהתחשב בכך שפרעו את חלקם בחוב והיו בטוחים שהבנק לא ימשיך לפעול נגדם.
מכל מקום, בסופו של דבר השופטת קבעה כי סוגיית סכום החוב אינה מחייבת מענה קונקרטי משום שממילא דין התביעה להידחות מחמת התיישנות. תביעה כספית ניתן להגיש תוך 7 שנים מיום דרישת החוב, פסקה, ובמקרה הזה, הדרישה הוגשה ב-2002 כך שהבנק היה צריך לפעול בשנת 2009 לכל המאוחר.
משכך, נפסק כי הבנק הפר את החובה לפעול תוך זמן סביר לגביית החוב ותביעתו נדחתה. הבנק חויב לשלם לשותפים 45,000 שקל עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
- ב"כ התובע: עו"ד יששכר הר-הלל
- ב"כ הנתבעים: עו"ד איל וינטברג
עו"ד אביבה קלר
עוסק/ת ב-
בנקים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.