ביטוח לאומי הקשה וטען שהאירוע בעבודה לא קשור לאירוע המוחי אך בית הדין לעבודה קבע שמדובר בפגיעה בעבודה
בן 64 אובחן עם אירוע מוחי ימים ספורים אחרי שפוטר באופן לא צפוי מעבודתו. למרות גורמי סיכון רבים והזמן הממושך שחלף עד שהגיע לבית חולים, השופטת קארין ליבר-לוין מבית הדין לעבודה בתל אביב שוכנעה שהפיטורים גרמו לשבץ, והכירה בו כנפגע עבודה.
התובע, היום כבן 67, עבד מאז 2016 בחברת הובלות ושליחויות עד שפוטר בשנת 2001 בסוף יום עבודה ללא הכנה מוקדמת. שלושה ימים לאחר מכן הוא הגיע לבית חולים עם אירוע מוחי. בדיעבד התברר לו שהחל לסבול מתסמיני השבץ כבר בבוקר למחרת הפיטורים. בנסיבות אלה הוא ביקש להכיר בפיטורים כפגיעה בעבודה.
אלא שביטוח לאומי סירב להכיר בו. בכתב הגנה שהגיש המוסד לבית הדין לעבודה נטען כי אף אם התקיים אירוע חריג בעבודה, אין קשר סיבתי בינו לבין האירוע המוחי שעבר התובע. זאת, בין היתר לנוכח הזמן הרב שחלף מהפיטורים ועד שהתפנה לחדר מיון.
ביטוח לאומי הוסיף כי אפילו בהנחה שכן התקיים קשר סיבתי, עדיין השפעת הפיטורים פחותה בהרבה מהשפעת גורמי הסיכון שהיו לתובע שסובל מסוכרת, השמנת יתר, שומנים בדם, מחלת ריאות חסימתית, הפרעת חרדה, שיתוק עצב הפנים, וכן היה מעשן בעברו.
חרף גורמי הסיכון, מומחה רפואי שמונה על ידי בית הדין קבע כי לדעתו קיים קשר סיבתי בין הפיטורים לבין השבץ המוחי. זאת בהסתמך על רשומה רפואית מבית החולים, לפיה האירוע המוחי החל כבר בשעות הלילה שאחרי הפיטורים. לדברי המומחה, מדובר בסמיכות זמנים מובהקת שעל פי הספרות הרפואית מוכיחה את הקשר הסיבתי בין האירועים.
בהקשר לכך הבהיר המומחה כי לולא הפיטורים ייתכן שהשבץ היה מופיע במועד מאוחר כלשהו, או שלא היה מופיע כלל. הוא הדגיש כי הגיע למסקנתו לאחר שלקח בחשבון את גורמי הסיכון של התובע.
התובע ביקש לאמץ את חוות דעת המומחה, שנותרה בעינה אף לאחר שהביטוח הלאומי ניסה להחלישה באמצעות שאלות הבהרה ששלח.
הפיטורים הוציאו את הסיכון לפועל
השופטת קארין ליבר-לוין קבעה כי חוות דעת המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה היו מפורטות, עקביות ומנומקות, ולא נמצאה הצדקה שלא לאמץ אותה. המומחה הסביר את מסקנותיו ביחס לפער הזמנים בפניה לקבלת טיפול רפואי וכן ביחס לקיומם של גורמי סיכון והשפעתם.
היא ציינה כי בפן העובדתי ביטוח לאומי הסכים לבסוף שהפיטורים הם "אירוע חריג", ובפן הרפואי המומחה קבע שקיים קשר סיבתי בין פיטורי התובע לבין האירוע המוחי בו לקה. במצב זה, הסבירה, בהתאם לפסיקה הנטל להוכיח שהשפעת העבודה על האירוע המוחי הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, עוברת אל הביטוח הלאומי.
ואולם, לנוכח עמדתו הנחרצת של המומחה כי אלמלא הפיטורים המחלה לא הייתה מופיעה באותו זמן, ביטוח לאומי לא עמד בנטל. במילים אחרות, הוכח שאירוע הפיטורים הוציא את הסיכון שהיה קיים בתובע מהכוח אל הפועל, והוא זה שגרם לאירוע המוחי לקרות באותו מועד.
לאור זאת התביעה התקבלה ונקבע כי האירוע המוחי שאירע לתובע הוא פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי.
הביטוח הלאומי חויב בהוצאות התובע בסך 6,000 שקל.
- ב"כ התובע: ב"כ: עו"ד איתן אדלשטיין
- ב"כ ביטוח לאומי: עו"ד מריוס שאליק
עו"ד רנין דראושה
עוסק/ת ב-
ביטוח לאומי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין