האב סיפר שהוא זה ששילם על הדירה ורשם אותה על שם הבן משיקולי מס בלבד. לחלופין הוא דרש החזר כספי והשופט נעתר לבקשתו ככל שגרושתו לא תוותר על ירושת הבן
בית המשפט למשפחה בקריית שמונה דן לאחרונה בתביעת אב להכיר בו כבעלים על דירת בנו, שנפטר בגיל צעיר ממחלת הסרטן. השופט רן ארנון הבהיר שהדירה רשומה בטאבו על-שם הבן והתובע לא הביא ראיות על מנת לסתור את הרישום. עם זאת הוא קיבל את עתירתו החלופית של האב לקבלת החזר של כ-1.2 מיליון שקלים שהשקיע בדירה, אם גרושתו לא תסתלק מעיזבון הבן.
התובע ואחת הנתבעות הם בני זוג לשעבר והורים ל-2, אשר התגרשו לפני כ-14 שנה. הנתבעת הנוספת היא בתם המשותפת, כאשר אחיה נפטר באפריל 2021 אחרי מאבק ממושך במחלת הסרטן. בן 28 בלבד היה במותו, כשהוא רווק וללא ילדים, והוא לא הותיר אחריו צוואה. למרות גילו הצעיר, הייתה רשומה על-שמו דירה. כשנה וחצי לאחר מותו ניתן צו ירושה שלפיו הוריו יורשים אותו בחלקים שווים.
בתביעה שהגיש האב לבית המשפט הוא טען שמימון רכישת הדירה ושיפוצה נעשה מכספו בלבד, מבלי שלבנו או גרושתו היה חלק בכך. הוא ציין שבעת רכישת הדירה בנו היה חייל, ורישומה על-שמו נעשה משיקולי מס. יתרה מכך, הוא החתים את הבן על הסכם הלוואה ועל מסמך התחייבות בו נקבע שהדירה שייכת לאב. בשילוב העובדה שהבן לא השאיר צוואה, האב טען שצריך לקבוע שהנכס שייך לו.
לחלופין עתר האב לשלם לו מהעיזבון את החזר ההלוואה שנתן, בסך 1,225,501 שקלים.
מנגד טענו האם ובתה שרצון המנוח, הלכה למעשה, היה להוריש את הדירה לאחותו ומשכך יש לתקן את צו הירושה באופן שהיא תהיה היורשת הבלעדית.
אין חתימה
תחילה דן השופט בטענת בעלות האב על הדירה. הוא קבע שהדירה נרשמה בטאבו על-שם הבן ושהתובע לא הגיש ראיות משכנעות שיביאו לסתירת הרישום. כתב ההתחייבות שבו הצהיר לכאורה המנוח על בעלות אביו בדירה לא נחתם על-ידו, וממילא אף לא אומת באמצעות עורך דין.
יתרה מכך, האב לא פירט מהם אותם שיקולים אישיים או שיקולי מס שהביאו אותו לרשום את הדירה על-שם בנו, ומכל מקום השופט הבהיר שבית המשפט לא ייתן יד לתכנוני מס פסולים. לכן, מסקנתו הייתה שיש לדחות את תביעת הבעלות.
אשר לתביעה הכספית קבע השופט שהכרעה בה תלויה בהתנהלות האם. לדבריו, הסכם ההלוואה קובע שאם הבן ימות לפני אביו, והאב ובתו בלבד יהיו יורשיו, אז אין צורך בהחזר ההלוואה. לעומת זאת, ככל שיהיו יורשים נוספים – ובפרט האם – ההלוואה תוחזר. במועד ההסכם היו ההורים כבר גרושים, והרציונל מאחוריו היה שלא להעניק לאם נתח מנכס שבו השקיע האב הון עתק.
"לא מצאתי כל עילה שבדין לביטול ההסכם", כתב השופט. האם ובתה טענו אמנם שמדובר בהסכם פיקטיבי שכן הוא קובע החזר של 250 שקלים בחודש בלבד, כך שיידרשו 616 שנים לצורך החזר ההלוואה, אך השופט קבע שהטענה לא מסייעת להן מאחר שלא עתרו לבטל את ההסכם.
לפיכך השופט קבע כי בהתאם להסכם ההלוואה, אם האם תסתלק מהעיזבון לטובת בתה – הרי שהתביעה הכספית תידחה. לעומת זאת, אם האם תישאר רשומה כיורשת הבן, התביעה הכספית תתקבל באופן שהדירה תימכר ומתוך התמורה תשולם לאב יתרת ההלוואה בסך 1,225,501 שקלים.
- ב"כ האב: עו"ד המאם חליחל
- ב"כ האם: עו"ד גבי דור
- ב"כ הבת: עו"ד יונתן גליק
עו"ד עפר גמליאל
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין