בתביעה שהגישה לקוחה נגד הבנק הבינלאומי הראשון נקבע שהלה התנהל בחוסר תום לב כשהסיק מהכתבה מסקנות נמהרות ונקט פעולה חד צדדית. הוא חויב לפצות אותה ב-43,000 שקל
לקוחה של הבינלאומי הראשון תפוצה בעשרות אלפי שקלים אחרי שהבנק עצר כליל את פעילותה הבנקאית מבלי להודיע לה, בעקבות כתבה בטלוויזיה ממנה עלה לכאורה שהיא חדלת פירעון. השופטת חגית בולמש מבית משפט השלום בכפר סבא קבעה שהבנק לא היה רשאי לנקוט בפעולה כה קיצונית על סמך ידיעה תקשורתית מבלי להקדים ולברר את פשר העניין עם הלקוחה, ובנסיבות אלה התנהלותו הייתה נגועה בחוסר תום לב.
תחילת הפרשה ביולי 2017 אז פתחה התובעת את חשבונה בסניף הוד השרון של הבנק הבינלאומי הראשון (הנתבע). בשלב מסוים היא ביקשה הלוואה למטרת רכישת רכב, והבנק הזרים לחשבונה 45,000 שקל. ארבעה ימים לאחר מכן התראיינו הלקוחה ובן זוגה לכתבה בנושא הלוואות בנקים ששודרה בערוץ 10. מהכתבה עלה לכאורה שהשניים פשטו רגל.
יממה בלבד אחרי שידור הכתבה נקט הבנק מספר פעולות חד-צדדיות נגד הלקוחה. בין השאר הוא משך את כספי ההלוואה שהזרים לחשבונה וביטל צ'קים עליהם היא חתומה, ללא התראה מוקדמת. הלקוחה ההמומה לא נותרה אדישה, והגישה את התביעה לבית המשפט בנובמבר 2020.
בתביעתה היא סיפרה שאינה פושטת רגל או חדלת פירעון, ומעולם לא הייתה. לטענתה התנהלות הבנק עולה כדי התעמרות, רשלנות, הפרת חוזה, הפרת חובות אמון ופגיעה בפרטיות. הלקוחה טענה שעצירת פעילותה הבנקאית הסבה לה נזקים רבים בשלם על הנתבע לפצות אותה ב-310,000 שקל.
מנגד טען הבנק שזכותו לעשות את שעשה לנוכח הגילויים המרעישים מהכתבה, העומדים בניגוד להצהרתה של הלקוחה כי היא יציבה כלכלית.
היו צריכים לזמנה לשיחה
השופטת בולמש קבעה שפעולת הבנק הייתה נמהרת ועמדה בניגוד לחובתו לנהוג כלפי לקוחותיו, ובכללם התובעת, בתום לב. היא ציינה כי במועד הפעולה היה חשבונה של הלקוחה ביתרת זכות ולא נשקפה סכנה שהיא לא תעמוד בחובותיה.
היא הדגישה שלכל הפחות היה על הבנק "לקרוא לתובעת לשיחה על מנת לברר פשר הכתבה ואמירותיה בה, התנהלותה בחשבון, ולא לנקוט בפעולות חד-צדדיות הכוללות משיכת ההלוואה וכספים נוספים מחשבונה".
עוד היא ציינה שניתן אמנם להבין את המניע של הבנק לנוכח כתבה שציירה את לקוחתו – שזה עתה לקחה הלוואה של עשרות אלפי שקלים – כחדלת פירעון, אלא שאין בכך הצדקה לנקיטת פעולה חד-צדדית שמקפיאה הרמטית את פעילותה הבנקאית. עדיף היה לעכב את הכספים עד לבירור העניין, ולא למשוך אותם, בפרט כשהחשבון אינו מאופיין בקשיים תזרימיים.
השופטת הוסיפה שפעולת הבנק הייתה מנוגדת אפילו לנהליו שלו, המחייבים התראה מראש טרם נקיטת סנקציות בחשבון.
כמו כן קבעה השופטת כי מנהלת הסניף, שצורפה כנתבעת בהליך, הוציאה את דיבתה של הלקוחה והלבינה את פניה ברבים כשצעקה עליה מול פקידי הבנק בהקשר לגילויים מהכתבה.
בסופו של יום נקבע כי על הבנק לפצות את הלקוחה ב-30,000 שקל בגין לשון הרע, עוגמת נפש, פגיעה בפרטיות והפרת חובת בנק-לקוח, וכן לשאת בהוצאותיה ובשכר טרחת עורכי דינה בסך 13,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד בועז כרמל ועו"ד רויטל ספיר
- ב"כ הנתבע: עו"ד טלי וורמברנד
עו"ד יפית לבון עוסק/ת ב- חדלות פירעון והוצאה לפועל
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין