שוטר נפטר מסרטן – רעייתו הוכרה כאלמנה שכולה

בערעור שהגישה אשת השוטר, שהתעסק בשירות עם דלקים ומת מזן אלים של המחלה, קבעו חברי הוועדה שנמצא קשר סיבתי בין תנאי השירות שלו ורשלנות רפואית לבין מותו

בית משפט השלום בחיפה קיבל לאחרונה ערעור שהגישה אלמנת שוטר על החלטת קצין התגמולים, שלא להכיר במות בעלה כקשור לשירותו. השופט אפרים צ'יזיק קבע שקצין התגמולים לא עמד בנטל להוכיח שהסרטן ממנו נפטר הקצין אינו קשור לשירותו. בנוסף, הוכח שהמנוח קיבל בערוב ימיו טיפול רפואי לקוי שתרם למותו. משנמצא קשר סיבתי בין מות בעלה לרשלנות רפואית ולתנאי שירותו במשטרה – זכתה האישה בהכרה המיוחלת.

המנוח הצטרף לשורות המשטרה במהלך 1993 ומילא בה מגוון תפקידים, בעיקר בתחום התחבורה. בין היתר שירת המנוח לתקופה של כ-6 שנים כקצין דלק ארצי, במהלכה בא במגע מסוים עם אדי דלקים. בתקופה זו הוא אובחן כסובל מלוקמיה.

על רקע מחלתו הועבר השוטר למלא תפקיד מינהלי, אלא שבמקביל מצבו הרפואי המשיך להידרדר והוא אובחן כסובל מזן אלים מאוד של סרטן. למרבה הצער, טיפולי כימותרפיה והשתלת מח עצם לא הועילו, והקצין המוערך נפטר על מיטת חוליו ברמב"ם כשהוא בן 53 בלבד.

לאחר מותו פנתה אלמנתו לקצין התגמולים על מנת להכיר בפטירת בעלה כקשורה, בנוסף לרשלנות רפואית נטענת, לשירותו במשטרה, באופן המעניק לה זכויות מכוח חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום). קצין התגמולים דחה את תביעתה בנימוק שלא מתקיים קשר סיבתי בין תנאי השירות למות השוטר, ובנסיבות אלה הגישה האלמנה את הערעור לבית המשפט.

לשיטת האלמנה, המומחה מטעם קצין התגמולים אשר שלל את הקשר הסיבתי, נמנע מלהתייחס בחוות דעתו לעניין חשיפת בעלה לחומרים מסוכנים במהלך שירותו.

מנגד טען קצין התגמולים כי המנוח נפטר מזן של סרטן שסיכויי ההחלמה ממנו אפסיים, ושאינו מתפתח על רקע חשיפה לחומרים מסוכנים. הנתבע הוסיף שמכל מקום, חשיפת המנוח לאדי דלק הייתה מינורית ומרבית עבודתו הייתה משרדית, כך שמחלתו אינה קשורה לשירות.

נתנו למעננו – צריך להתגמש למענם

השופט צ'יזיק הסביר שבתביעות הכרה שעניינן מות חייל או שוטר כתוצאה ממחלה, עובר הנטל לקצין התגמולים להוכיח שהמחלה אינה קשורה לתנאי השירות בצבא או במשטרה.

במקרה זה, קבע השופט, קצין התגמולים נכשל במשימה. כך, הוא לא הציג נתון מהותי כלשהו בנוגע לתקופה העיקרית שבה המנוח נחשף לאדי דלק. בנוסף, לא הוצגו תרשומות של יומני העבודה של המנוח, וכן סוגי החומרים אליהם נחשף במהלך שירותו, ואף לא הובהר אם המנוח השתמש בציוד הגנה מתאים.

השופט הסביר כי קביעת הקשר הסיבתי בתביעות הכרה מעין אלו, צריכה להיעשות מתוך גישה מקלה בשל ההכרה בתרומתם של המשרתים בכוחות הביטחון לחברה הישראלית. לדבריו, על ועדות הערר "לנהוג ברוחב לב כל אימת שהראיות מעלות במידה סבירה של הסתברות כי נכותו של חייל או מותו נגרמו עקב שירותו".

הוא סיכם כי משנמצא שהסרטן התפרץ אצל המנוח אחרי שנות עבודה מרובות בהן נחשף לאדי דלק, ובהתחשב בכך שקצין התגמולים לא טרח לבחון לעומק את הקשר בין השניים – הרי שיש לקבל את הערעור ולהעניק לאלמנתו את ההכרה המבוקשת. בתוך כך התקבלה גם טענת האלמנה לרשלנות רפואית שתרמה למות בעלה.

קצין התגמולים חויב לשלם למערערת הוצאות בסך 8,000 שקל, וכן את שכר טרחת המומחים הרפואיים.

• ב"כ המערערת: עו"ד שאולי יצחק

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין