אב לפעוט ראה במצלמות של הגן ילד אחר נוגע בבנו. הוא שלח בקבוצת הווטסאפ של ההורים את התמונות כדי לאתר את הוריו. בית המשפט קבע שמדובר בלשון הרע
בית משפט השלום בבאר שבע קיבל לאחרונה תביעת דיבה שהגישו הורים לפעוט נגד אב לילד אחר שלמד עם בנם באותו גן. לטענת ההורים, הנתבע פרסם בקבוצת הווטסאפ של הורי הגן תמונות ממצלמות האבטחה של הגן, המציגות את בנם כאלים ומטריד תוך ביזויו והשפלתו לעיני שאר ההורים. השופטת רחלי טיקטין עדולם קבעה שפרסום התמונות עולה כדי לשון הרע ופגיעה בפרטיות, ומצדיק לפסוק לתובעים פיצוי בסך עשרות אלפי שקלים.
הפרשה אירעה לפני כארבע שנים כשבנם של התובעים היה כבן שנתיים, והיה יחסית חדש בגן לעומת חבריו. בגן היו מותקנות מצלמות אבטחה ולהורי הגן הייתה גישה לצפייה בהן "אונליין".
באחד הימים שלחו הנתבע ואשתו בקבוצת הווטסאפ של הורי הגן חמש תמונות של הפעוט בהן הוא נראה מחזיק בכתפיו של בנם. בשתיים מהתמונות סימן הנתבע את הפעוט בחץ אדום תוך שכתב עליו כי הוא "מטריד" את בנו, מפיל אותו על הרצפה ותופס "כל היום" בצווארו. התמונות נשלחו במטרה לאתר את ההורים של הפעוט, והנתבע חתם את דבריו – לעיני כל הורי הגן – בכך ש"חייבים תגובה מיידית".
בתגובה לדברים שכתב הוצאו הנתבע ואשתו מקבוצת הווטסאפ וגישתם למצלמות האבטחה נחסמה. בהמשך הוגשה נגדם התביעה לבית המשפט באמצעות עורכי הדין נווה מזוז, אדיר עומרי אוזן ואדגרד בניאגוייב.
לטענת הורי הפעוט הנתבע נהג בצורה בוטה ובריונית כלפי קטין חסר ישע. הוא תייג אותו כמטריד ואלים תוך השפלתו וביזויו בפני הורי הגן. לשיטתם, מעשיו מהווים לשון הרע ופגיעה בפרטיות כלפי בנם ומצדיקים פיצוי.
בסך הכול שיחקו "רכבת"
מנגד טען הנתבע, שיוצג באמצעות עו"ד גל קריכלי, כי התביעה היא ניפוח חסר פרופורציה של האירוע. לדבריו לא הייתה לו כוונה לפגוע בתובעים ובפעוט. לשיטתו, פירוש המילה "מטריד" הוא גרימת אי נוחות או הצקה, וזה באמת מה שקרה כך שדבריו הם אמת.
אבל השופטת טיקטין עדולם הבהירה לנתבע שמה שחשוב הוא לא הכוונה שלו, אלא הדרך בה "הקורא הסביר" הבין את דבריו. היא קבעה כי פרסום התמונות והכיתוב לצדן מהווים לשון הרע כהגדרתה בחוק. "המדובר בפרסום אשר יש בו כדי להשפיל את הקטין ולבזות אותו, כאשר הוא מוצג כמי שמטריד ומתנהג בהתנהגות אלימה המצריכה טיפול מיידי", כתבה.
בתוך כך השופטת דחתה את גרסת הנתבע לפיה הפעוט רכן על הצוואר של בנו ונהג כלפיו באלימות. לדבריה, מהתמונות שהוצגו בנו של הנתבע לא נראה מבוהל או בוכה, ומנהלת הגן העידה שהפעוט החזיק בכתפיו של בן בסך הכול כדי לשחק "רכבת".
השופטת ביקרה את הדרך שבה בחר התובע לנקוט. היא ציינה כי הוא יכול היה פשוט לשאול מיהם הוריו של הפעוט, או לפנות בהודעה פרטית לאחד ההורים כדי לברר על אודות המקרה. אולם בחירתו להפיץ התמונות לעיני כל, אינה יכולה לזכות להגנות שמספק חוק איסור לשון הרע.
לסיום קבעה השופטת שמעשי הנתבע מהווים גם פגיעה בפרטיות של הפעוט. לפיכך היא קבעה שהנתבע יפצה את הורי הפעוט ב-20,000 שקל ויישא בשכר טרחת עורכי דינם בסך 11,700 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק ת"א 38880-06-20
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין