אב לילד כבן 10 תבע את אמו של הקטין בטענה כי היא סיכלה כל קשר ביניהם ועזבה את ישראל ללא הסכמתו. השופט קבע שהאב לא עשה מאמצים מינימליים לקידום הקשר מול בנו
השופט ארז שני דחה לאחרונה תביעה על ניכור הורי שהגיש אב לקטין נגד האם. השניים ניהלו זוגיות במשך שלוש שנים ונפרדו כשהאם הייתה בהיריון. האם, אזרחית זרה, עזבה את הארץ ומאז לא התקיים קשר משמעותי בין הילד לאביו. האב טען כי הניתוק הוא באשמת האם אך השופט לא השתכנע וכתב כי התרשם שהאב התנהל "כשהוא צופה יותר פני עתיד כספי ופחות פני עתיד הורי".
האב טען בכתב התביעה כי הנתבעת, אם בנו, גרמה לניכור הורי באופן המצדיק פסיקת פיצויים.
האב סיפר שהוא אזרח ישראלי והנתבעת אזרחית זרה. הם ניהלו חיים משותפים במשך כשלוש שנים עד שנפרדו, כשהנתבעת בהריון. בנו הקטין נולד ב-2013 ולדבריו, הנתבעת פעלה לביטול כל קשר בינו לבין הילד. הוא הוסיף שהנתבעת והקטין עזבו את ישראל ללא הסכמתו.
האם טענה כי הקשר נותק שלא באשמתה אלא לנוכח התנהלותו של האב. היא הדגישה שמלכתחילה היה ברור לצדדים ששהייתה בישראל זמנית וכי מרכז חייה בחוץ לארץ.
הנתבעת, שיוצגה על ידי עו"ד ענבר לב, ציינה כי האב לחץ שההיריון יופסק ואף הסכים כי היא תצא מישראל. לדבריה, רק ב-2017 ובעקבות תביעת מזונות שהגישה ביקש התובע זמני שהות. אלא שגם אלה שנקבעו על ידי בית המשפט לא התקיימו כסדרם, בעטיו של התובע.
"התובע אינו מנוכר, הוא זה אשר יצר את הנתק", סיכמה האם והוסיפה כי מאז שהוגשה התביעה התובע דבר לא עשה דבר לקיום קשר ולא ראה את הקטין. הוא אף סירב לפגוש בילד אפילו במרכז קשר, וכל מטרתו היא רווח כספי.
לא מיצה
"יש לעקור מן השורש את תופעת הניכור ההורי. הנזק שהיא גורמת לקטינים ולהורה המנוכר הוא נזק שאין לו שיעור" כתב השופט ארז שני מבית המשפט למשפחה בתל אביב.
השופט סקר באופן מקיף את תופעת הניכור ההורי והדגיש שמניעת קשר בין הורה לילדיו כתוצאה מהסתתם נגדו היא תופעה פסולה וחמורה מעין כמוה הפוגעת במישרין בטובת הקטין וההורה המנוכר ובזכויותיהם הבסיסיות והיסודיות.
השופט כתב עוד שגרם נתק בקשר הורי אינה רק עוולה נזיקית, והיא מצדיקה גם תביעה חוזית בשל הפרת החוזה המשפחתי. לעניין הפיצוי על ניכור הורי כתב השופט כי הוא צריך להיות גבוה ולשקף את סלידת הדין מהתנהגות שיש להסתייג ממנה.
ואולם, במקרה זה, התובע נקשר במערכת בינאישית עם אזרחית זרה שאין לה שורשים בישראל ומועסקת על ידי גורם זר. בנסיבות אלה הוא צריך היה הוא לצפות כי הנתבעת תרצה לעזוב את ישראל.
הדברים אמורים ביתר שאת במערכת זוגית קצרה, ללא נישואין. "קיומו של ילד משותף לצדדים אינו 'צו מאסר' בישראל לאיש מהוריו", הדגיש השופט.
השופט הוסיף כי בכל הנוגע לקשר עם בנו התובע התנהל בהמתנה ממושכת, בחוסר מעש בזמן אמיתי ובאי מיצוי האפשרויות שניתנו לו, שהיה בהם להעמיק את הנתק.
"התובע אמנם 'ניסה' לעמוד בקשר, אך ודאי שלא טרח למצות כל יום וכל שעה לשם בניית הקשר", נכתב בפסק הדין.
השופט סיכם כי התביעה נדחית, בין אם משום שהתובע לא הוכיח שהתובעת פעלה בזדון או באי שיתוף פעולה בלתי סביר, ובין בשל האשם התורם הרב של התובע שמגיע ל-100%.
התובע חויב בהוצאות בסך 45,000 שקל
לפסק הדין המלא בתיק 26682-06-20
עו"ד קובי ישראל
עוסק/ת ב-
ניכור הורי
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין