אבו בכר נ' הפניקס חברה לביטוח בעמ

פסק דין

1.בפני תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו בתאונה שארעה ביום 17.3.11.

2.התובע הוא בעליו של הרכב הנפגע (מסוג מאזדה מ.ר. 8173624) והנתבעת היא חברת הביטוח שביטחה את הרכב הפוגע במועד התאונה.

3.בהעדר מחלוקת על שאלת החבות, שכן הנתבעת הכירה באחריות הרכב המבוטח על ידה לתאונה ולתוצאותיה ואף שילמה לתובע פיצוי בסך 7,692 ₪, נטושה המחלוקת בתיק זה על גובה הנזק שנגרם לתובע, ועל כך בלבד.

4.      לטענת התובע, שילמה לו הנתבעת, שלא בצדק, פיצוי חלקי, לאחר שקיזזה מהסכום שהוא שילם בעד תיקון הנזק סך של 1,548 ₪ ולכן הוא תובע תשלומו של סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ועוד 500 ₪ בגין שכר טרחת עורך הדין שהכין את תביעתו הנוכחית.

5.הנתבעת טוענת כי רכבו של התובע הינו רכב ישן משנת ייצור 2001 ולכן לא היה צורך בהחלפת דלת תא המטען שלו שניזוקה בתאונה בדלת מקורית וחדשה, אלא ניתן וצריך היה להחליפה בדלת משומשת, זולה יותר. לטענת הנתבעת היא פעלה כדין לשם השבת המצב לקדמותו בכך שפיצתה את התובע בעלות של דלת תא מטען משומשת, ועשתה כן לאחר ששמאי מטעמה בדק ומצא כי ב"קניון החלפים" ניתן היה לרכוש דלת כזו בסך של 2,200 ₪ בלבד (ר' נ/1).

7.לתמיכת טענותיו בדבר עלות תיקון הנזק שנגרם לרכבו, צרף התובע לכתב התביעה חוות דעת שמאי אשר בדק את הרכב ביום 17.3.11, לפני תיקונו, וקבע כי הנזק שנגרם לו מסתכם בסך של 8,535 ₪, כולל מע"מ. מחשבונית שהונפקה ביום 23.3.11 על ידי המוסך בו תוקן הרכב עולה כי זהו אכן הסכום אותו נדרש התובע לשלם בגין התיקון, אשר כלל גם החלפת דלת תא מטען מקורית.

8.במהלך הדיון שהתקיים בפני, טען התובע כי בשעתו חיפשו בעל המוסך והשמאי דלת משומשת וכי משלא מצאו כזו, הוחלט על החלפת הדלת שניזוקה בדלת מקורית. מנגד, הסתמכה נציגת הנתבעת על אישור השמאי מטעמה לפיו ניתן היה להשיג דלת כזו וטענה כי אין בדו"ח השמאי ובחשבונית שהונפקה מטעם המוסך שתיקן את הרכב, אינדיקציה כלשהי לנסיון חיפוש אחר דלת משומשת וגם או לרכישת דלת חדשה.

בהקשר זה הנני מוצאת לנכון להעיר כי האופן בו פקפקה נציגת הנתבעת ביושרו ובאמיתות טענותיו של התובע, צרם לי ופגע בו, שלא לצורך.

9.במצב דברים זה ולנוכח התרשמותי מהתובע בשעה שהעיד בפני, החלטתי לאפשר לו להגיש את הראיות החסרות, דהיינו – חשבונית רכישה אותנטית של דלת תא המטען החדשה (כולל מספר קטלוגי) וקבלה בגין התשלום ששולם על ידו בפועל למוסך.

בתחילה הגיש התובע קבלה בדבר תשלום הסכום הנ"ל וכן מסמך מטעם השמאי הנושא את הכותרת "סיכום חוות הדעת – תוספת" בו צויין כי הוחלט לאשר התקנת דלת מקורית מאחר ולא היתה כזו משומשת במלאי. עוד נכתב: "החיפוש לחלק משומש בוצע על ידנו ועל ידי המוסך המתקן במשך כמה ימים לפני רכישת החלק החדש".

בתגובה למסמכים אלה הביעה הנתבעת תמיהה על כך שהשמאי והמוסך אשר לא ציידו את התובע בחשבונית רכישת הדלת המקורית, בחרו לצייד אותו ב"אישור בדיעבד" בלבד, זאת בעוד שבחוות הדעת המקורית לא ציינו את העובדה שחיפושיהם אחר דלת משומשת לא צלחו.

בהקשר זה ביקשה הנתבעת להפנות אל מקרה דומה (ת"ק 13083-05-13 חדרה) בו בדיקה מאוחרת של רכב על ידי שמאי מטעמה, העלתה כי על אף שבחוות דעת השמאי ובחשבונית המוסך מדובר היה על החלפת חלקים מקוריים, לא בוצע הדבר בפועל.

לכך השיב התובע בהגשת העתק חשבונית מיום 20.3.11 מטעם "מ. פינס, חלקי פח לרכב", אשר יש בה כדי ללמד על כך שבמועד זה רכש המוסך בו תוקן רכבו של התובע, דלת מטען מקורית בסכום של 2,056 ₪, כולל מע"מ. בהשוואת מק"ט הדלת נשוא חשבונית הרכישה לזה המופיע בחשבונית שקבל התובע מהמוסך, מצאתי זהות מוחלטת.

אמנם בחינת מסמכים אלה מגלה כי בעוד שמחירה של הדלת המקורית עמד על 3,938 ₪ והיא נמכרה למוסך בסכום נמוך הרבה יותר (1,772 ₪ לפני מע"מ) לאחר הנחה של 55%, נדרש התובע לשלם בעבורה סכום של 3,150 ₪ לפני מע"מ שכן ניתנה לו הנחה בסך 20% בלבד, ואולם לטעמי אין בכך כדי לפגום בעובדה שבסופו של דבר הצליח התובע להוכיח כי אכן רכש דלת חדשה וכי שילם תמורתה סכום גבוה מזה שהנתבעת היתה מוכנה לפצותו בו.

10.זאת ועוד, הנתבעת הטוענת כאמור כי שמאי מטעמה בדק ומצא שניתן היה לרכוש דלת משומשת, אמנם הציגה בפני אישור (מיום 22.6.11) הנראה על פניו כתומך בטענה זו, אלא שבאישור זה אין כדי ללמד על כך שהבדיקה שנערכה על ידי השמאי מטעמה באותו "קניון חלפים" שבו נמצאה דלת כזו, בוצעה בסמוך למועד בו תוקן הרכב (חודש מרץ 2011).

11.נקודת המוצא לדיון במקרה זה היא שעל המזיק להשיב את מצבו של הניזוק לקדמותו. הנתבע אכן רשאי לצפות כי במסגרת חובת הקטנת הנזק של התובע ייעשה מאמץ לאתר חלפים משומשים שבאמצעותם יתוקן הרכב ואולם אין לצפות כי הדבר יעלה בידו בכל מקרה.

12.בהעדר חוות דעת נגדית של שמאי מטעם הנתבעת (בשונה מהמקרה האחר אליו הפנתה אותי נציגת הנתבעת), מסקנתי היא שהתובע עמד בנטל הוכחת הנזק שנגרם לו בגין תיקון רכבו ולכן הנני מחליטה לחייב את הנתבעת בתשלום הסכומים שקוזזו על ידה, ואשר מסתכמים ב- 1,548 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאז שולם הפיצוי החלקי ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף לכך, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות בסך 750 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.