אבו דיאב נ' מעון נכים גילה

פסק דין

התובע, מר יוסף אבו-דיאב, הועסק כמטפל במעון לטיפול שיקומי לנכים שהופעל על ידי הנתבעת, החל מחודש 8/1997 ועד לפיטוריו ביום 8.11.2010.

ביום 26.5.10, חמישה וחצי חודשים לפני פיטוריו של התובע, השעתה הנתבעת את התובע מעבודתו במעון, על רקע אירוע של פציעת אחד החוסים בו. על פי בירור שקיימה הנתבעת סמוך לאחר האירוע, התובע נחשד בתקיפת החוסה ובגרימת הפציעה. הנתבעת הגישה תלונה למשטרה נגד התובע על תקיפת חסר ישע ודיווחה על האירוע למשרד הרווחה. במקביל, הודיעה הנתבעת לתובע על השעייתו מעבודתו. בתקופת ההשעיה שילמה הנתבעת לתובע מחצית משכרו.

במכתב הפיטורים שהנתבעת כתבה לתובע ביום 8.11.10, היא הודיעה כי:

לאחרונה דווח לנו ממשרד הרווחה כי החוקר המיוחד שמונה לתחקר את (החוסה) דווח כי העלה בחקירתו שמבצע הפגיעה החמורה (בחוסה) הוא אתה. כך גם הוא ידווח למשטרה שאמורה להחליט האם להגיש נגדך כתב אישום.

לאור הנ"ל ובהתאם לנסיבות הריני להודיעך כי הינך מפוטר לאלתר מעבודתך במעון. יתרה מזאת, היות ונסיבות הפיטורין הן חמורות, אינך זכאי לפיצויי פיטורין".

התביעה, ההליכים והמחלוקות הטעונות הכרעה

הליך זה נפתח בחודש 8/10 בתביעה בה ביקש התובע סעד של ביטול השעייתו.

ביום 29.11.10 הגיש התובע בקשה לסעד זמני למניעת פיטוריו. הבקשה הסתיימה בהסדר לפיו:

התובע יצא לחופשה ללא תשלום מיום מכתב הפיטורים.

תקופת החופשה ללא תשלום תהיה עד לקבלת החלטה של רשויות התביעה הפלילית בשאלת הגשת כתב אישום נגד התובע, כפוף לאמור להלן.

ככל שיוחלט על הגשת כתב אישום נגד התובע, מכתב הפיטורים ייכנס לתוקף מיום 8.11.10.

ככל שיוחלט שלא להגיש כתב אישום, תהיה הנתבעת רשאית, לאחר שתעיין בתיק החקירה, להחליט אם היא עומדת על פיטוריו של התובע.

ביום 8.5.11 ביקש התובע לתקן את כתב התביעה על מנת לכלול בו תביעה חילופית לפיצוי פיטורים ולפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. ביום 11.5.11 החליטה הרשמת כי "ככל שהתובע מבקש לתקן את תביעתו, יגיש תוך 14 ימים בקשה מסודרת, בצירוף טיוטת כתב תביעה מתוקן ומכומת".

התובע הגיש כתב תביעה מתוקן בו דרש לבטל את פיטוריו ולהחזירו לעבודתו, ולחילופין לפסוק לו פיצויי פיטורים בסך 84,630 ₪ וכן "השלמת שכרו לתקופה הרלוונטית ובאופן רטרואקטיבי".

הנתבעת הגישה בקשה למחוק את כתב התביעה המתוקן בנימוק שלא הותר לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן, אלא אך להגיש בקשה להגשת כתב תביעה מתוקן, ובעקבות חילופי הודעות ותגובות, החליטה כב' הרשמת ביום 1.6.11 כי "התביעה תתוקן כמבוקש". בהתאם לכך הגישה הנתבעת כתב הגנה מתוקן בו השיבה לגופן לכל טענות התובע והביעה התנגדותה לכל הסעדים שהתבקשו בכתב התביעה המתוקן, לרבות התביעה להשלמת שכר התובע בתקופת ההשעיה.

ביום 17.11.11 התקיים דיון מוקדם בפני כב' הרשמת בו הודיע התובע כי "הואיל והתובע כבר שנה וחצי מחוץ למקום העבודה והואיל והנתבעת מסרבת להחזירו למקום עבודתו, אנו עומדים על פיצויי פיטורים", ובהמשך: "אני עומד על סעד קבלת פיצויי פיטורים". בעקבות זאת נרשמו מוסכמות ופלוגתא אחת: "האם התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בנסיבות העניין וככל שכן, באיזה שיעור"?

על רקע האמור חלוקים הצדדים בשאלה מהן הפלוגתאות העומדות להכרעה בהליך זה. לטענת הנתבעת, השאלה היחידה הטעונה הכרעה היא שאלת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים. לטענת התובע, עומדת להכרעה זכאות התובע לכל הסעדים שנתבקשו בכתב התביעה המתוקן.

במחלוקת זו, מקובלת עלינו עמדת התובע. אכן, כטענת הנתבעת, היא התנגדה להגשת כתב התביעה המתוקן אשר הוגש ללא רשות, אך בקשתה למחיקת כתב התביעה המתוקן לא התקבלה וניתנה החלטת הרשמת לפיה "התביעה תתוקן כמבוקש". החלטה זו מהווה אישור בדיעבד להגשת כתב התביעה המתוקן שהגיש התובע, ומשכך המחלוקות הטעונות הכרעה הן בהתאם לו. העובדה שבדיון המוקדם לא נרשמו כל הפלוגתאות העולות מכתב התביעה המתוקן, אינה מהווהבנסיבות העניין בסיס להסקת ויתור של התובע על איזה מן הסעדים שנתבעו בכתב התביעה המתוקן, מלבד התביעה להחזרת התובע לעבודתו, עליה וויתר התובע במפורש באותו דיון.

אשר על כן עומדות להכרעתנו תביעות התובע לפיצויי פיטורים ולפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, וכן תביעתו להשלמת שכרו בתקופת ההשעיה בצירוף פיצויי הלנת שכר. בניגוד לטענת התובע בסיכומיו, לא עומדת להכרעתנו תביעה של התובע לדמי הודעה מוקדמת, מכיוון שאלו לא נתבעו בכתב התביעה המתוקן.