אבו חרירה נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח'

1. בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים נ' בן אור, ר' וינוגרד, א' דראל) מיום 21.2.2017 בע"א 30754-11-16, ע"א 31634-11-16 וע"א 6446-12-16.

2. המשיבה 2 (להלן: אגו) הפעילה חדר כושר בקניון מודיעין, בו ביצעה המשיבה 4 (להלן: כחול לבן) עבודות שיפוץ נרחבות. בחודש מאי 2009 הגישה כחול לבן תביעה כספית נגד אגו בטענה כי לא קיבלה את מלוא התמורה המגיעה לה עבור העבודות שביצעה (ת"א 4002/09). אגו הגישה מצידה תביעה שכנגד בטענה שכחול לבן הפרה את חוזה ההתקשרות ביניהן בהיבטים שונים.

ביום 11.7.09, כחודשיים לאחר הגשת התביעות האמורות, קרס חלק מתקרת חדר הכושר כתוצאה מדליפת מים אל האזור שמעל תקרת הגבס שהתקינה כחול לבן במסגרת העבודות, ולחדר הכושר נגרמו נזקים רבים. בעקבות כך, תיקנה אגו את כתב התביעה שכנגד והוסיפה טענות בנוגע לנזקים שנגרמו לה בשל הקריסה, המוכיחים לשיטתה את עבודתה הרשלנית של כחול לבן, וכן הוסיפה כנתבעים נוספים את הקבלן שביצע את התקנת הצנרת של מתזי מערכת הכיבוי מעל התקרה (המבקש), ואת המפקח על העבודות (המשיב 6, להלן: המפקח). בסמוך לתיקון כתב התביעה שכנגד, הגישה המבטחת של אגו, כלל חברה לביטוח בע"מ (המשיבה 5, להלן: כלל), תביעה, במסגרתה דרשה ממבצעי העבודות לשפות אותה בגין תגמולי הביטוח ששילמה לאגו (ת"א 53167-07-10). במסגרת ההליכים, שלח המבקש הודעת צד ג' למבטחת שלו, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (המשיבה 1, להלן: הפניקס), והמבטחת של כחול לבן, איילון חברה לביטוח בע"מ (המשיבה 3, להלן: איילון), שלחה הודעת צד ג' למבקש ולמפקח.

3. ביום 6.6.2011 מינה בית משפט השלום את המהנדס אחי קליין כמומחה מטעמו (להלן: המומחה), וזה קבע בחוות דעתו מיום 27.11.2011 כי התקרה הותקנה בניגוד להמלצות שבתקן ולמקובל, ללא עיגונים מספיקים לתקרת הבטון, וכי מקור הנזילה הוא מערכת כיבוי האש שהתקין המבקש. על-פי קביעתו, לוחות הגבס של התקרה נספגו במים, ובסופו של דבר הביא העומס לקריסת התקרה. ביום 29.11.2011 הורה בית המשפט למומחה, על דעת הצדדים, להשלים את חוות דעתו ולקבוע את חלוקת האחריות לנזק בין הגורמים השונים. בחוות דעתו המשלימה מיום 21.3.2012 קבע המהנדס כי יש להשית על כחול לבן 45% מהאחריות, על המבקש 35%, על המפקח 15%, ועל אגו 5%. בחקירתו הנגדית הבהיר המומחה כי לוחות הגבס הספוגים במים היו קורסים גם אם הייתה התקרה מעוגנת כראוי, אך משלא עוגנה כראוי, גרמה הקריסה לנזקים רבים יותר.

4. בפסק דינו מיום 25.9.2016, קיבל בית המשפט (השופטת א' שניידר) את חוות דעתו של המומחה, אך ראה לנכון לבטל את הטלת האשם התורם על אגו, והוסיף את חלקה של אגו באחריות לחלקה של כחול לבן, כך שזו תישא ב- 50% מהאחריות. נקבע כי חבותם של המעורבים היא יחד ולחוד. עוד קבע בית המשפט כי הפוליסה שהוציאה איילון מכסה את חבותה של כחול לבן והפוליסה שהוציאה הפניקס מכסה את חבותו של המבקש, וכן קיבל במלואה את תביעת השיבוב של כלל כלפיהם. בנוסף, דחה בית המשפט את תביעתה הכספית של כחול לבן נגד אגו טרום אירוע הקריסה בנוגע ליתרת החוב בשל עבודתה, וכן את תביעתה שכנגד של אגו בכל הנוגע לנזקים לחדר הכושר עצמו ש"נבלעו" באירוע הקריסה. כן נדחו טענותיה של אגו במסגרת התביעה שכנגד המתוקנת בנוגע לנזקים הכלכליים שנגרמו לה באירוע הקריסה, משום שפוצתה על הנזקים הישירים באופן מלא על-ידי מבטחתה.

5. על פסק דינו של בית משפט השלום הוגשו שלושה ערעורים: הראשון, הוגש מטעם הפניקס, שטענה כי הפוליסה שהוציאה אינה מכסה את חבותו של המבקש, שהוטלה בשל רשלנותו המקצועית ולא בשל אירוע תאונתי (ע"א 30754-11-16). השני, הוגש מטעם איילון, שטענה כי הפוליסה שהוציאה אינה מכסה את חבותה של כחול לבן, מאחר שהאירוע התרחש לאחר תום התקופה המבוטחת (ע"א 31634-11-16). במסגרת ערעור זה הגישה כחול לבן ערעור שכנגד בטענה כי היה מקום לחייב את איילון בשכר טרחה ובהוצאות משפט לטובתה. השלישי, הוגש מטעם אגו, שטענה כי לא נפסק לה פיצוי מלא עבור הנזקים שנגרמו לה בפועל (ע"א 6446-12-16). במסגרת ערעור זה הגישה כחול לבן ערעור שכנגד בו תקפה הן את דחיית תביעתה החוזית, הן את הקביעה בענין חלוקת האחריות בין המעוולים בתביעה הנזיקית.

6. ביום 21.2.2017 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

באשר לערעור הראשון, קיבל בית המשפט את ערעורה של הפניקס, וקבע כי העילה בגינה חויב המבקש בפיצוי היא רשלנותו המקצועית בהתקנת מערכת המתזים, וכי פוליסת הביטוח שהוציאה הפניקס אכן לא ביטחה את המבקש בביטוח אחריות מקצועית.

באשר לערעור השני, דחה בית המשפט את ערעורה של איילון, וקבע כי הכיסוי הביטוחי בפוליסה שהוציאה חל על חבותה של כחול לבן בגין אירוע הקריסה מכוח ההרחבה שניתנה לתקופת התחזוקה. בית המשפט דחה את הערעור שכנגד מטעם כחול לבן בענין ההוצאות במישור היחסים בינה לבין איילון, משכחול לבן לא הגישה הודעת צד ג' נגד איילון ואף לא טענה בסיכומיה שיש לחייב את איילון בהוצאות שנגרמו לה בשל הצורך לייצג את עצמה במהלך הדיונים.