אבו סמרה ואח' נ' סקלר

החלטה

בעניין: "בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין בת.א. 2628-03-09, הליכי הוצאה לפועל בתיק מספר

08-16783-32-4, מימוש משכון בתיק 08-19712-12-7 וכן להורות על החזרת הכספים שעוקלו במסגרת הליכים אלה".

בהחלטה מיום 19.1.14, לאחר שבנוגע לבקשה שבכותרת (בקשה מס' 5 בתיק, ולהלן: "הבקשה לעיכוב ביצוע") הוגשו תגובה ותשובה לתגובה, ומאחר והתובעים עמדו על חקירת הנתבע על תצהירו (הנתבע סבר, עוד בטרם התשובה לתגובה, כי אין צורך בחקירות, וניתן להסתפק בטענות הצדדים בכתב), נקבע דיון ליום 5.2.14 לצורך קיום חקירות קצרות וממוקדות של המצהירים משני הצדדים, ונקבע כי משך החקירות לא יעלה על רבע שעה לכל צד.

ביום 27.1.14 הגיש הנתבע בקשה שכותרתה: "בקשה בעניין חקירת הנתבע הקבועה ליום 5.2.14" (בקשה מס' 12 בתיק, ולהלן: "הבקשה בעניין החקירה"). בגדרי בקשה זו טען הנתבע כי הינו איש עסקים הפועל בחוץ לארץ, כי בימים אלו הוא שוהה באוסטרליה ושם ישהה בעתיד הקרוב, כי חקירתו הקבועה ליום 5.2.14 מטילה עליו קשיים לא מבוטלים ועלויות ניכרות, כי התובעים מודעים לכך וכי התעקשותם לחקור אותו נובעת מרצונם לגרום לו טרחה לא מבוטלת. זאת, לטענת הנתבע, בפרט לאור משך החקירה שנקצב ולאור אופי טענותיו לגוף הבקשה לעיכוב ביצוע שהן בראש ובראשונה טענות משפטיות (העדר סמכות, שיהוי, שימוש לרעה בהליכי משפט, ועוד). הנתבע מבקש מבית המשפט, אפוא, לבטל את זימונו לעדות; לחילופין לדחות את מועד הדיון לתחילת חודש יוני – מועד בו הוא עתיד להגיע לישראל ממילא; או לקבל החלטה בנוגע לזימונו לחקירה לאחר הדיון הקבוע ליום 5.2.14; ולחילופי חילופין לדחות מעט את הדיון על מנת ליתן לו שהות להיערך לטיסה לישראל במיוחד לשם כך (אם כי ציין כי במידה ויידרש יתייצב לדיון, בעלות גבוהה). התובעים מתנגדים לבקשה ועומדים על קיום הדיון במועדו.

לאחר שבחנתי את כלל החומר המצוי בתיק, ועיינתי בהליכים הנוספים שמנהלים הצדדים באמצעות "נט המשפט", ראיתי לנכון לקבל את הבקשה בעניין החקירה וליתן החלטה בנוגע לבקשה לעיכוב ביצוע, תוך שמצב הדברים העולה מן הבקשה בעניין החקירה פועל לחובת הנתבע לגופו של עניין, ומביא לקבלת הבקשה לעיכוב ביצוע באופן חלקי.

ההלכה בנוגע לזכותו של בעל דין לחקור את הצד שכנגד על תצהיר המצורף במסגרת הליכי ביניים הינה מוכרת וידועה [רע"א 2508/98 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל מערכות תקשורת בע"מ, פד" נג(3) 26 (1998)]. ואולם דומה כי מדובר במקרה קיצון, חריג ביותר, שבו לא יהא זה נכון וראוי להחילה באופן יובשני. זאת, הן לאור הנסיבות החריגות במקצת האופפות את אופן הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע, הן לאור התובנה כי ישנן טענות משפטיות כבדות משקל אשר יש ליתן עליהן את הדעת (ולא בכדי הוגבל משך החקירה לפרק זמן מצומצם יחסית), הן לאור העלויות הכרוכות בהגעה מאוסטרליה לישראל במיוחד לצורך חקירה כה קצרה. ממילא עיקר העובדות המפורטות בתגובה לבקשה לעיכוב ביצוע איננו מידיעתו האישית של הנתבע אלא מדובר במסמכים בנוגע להליכים השונים ולתיקי ההוצל"פ. חזקה על ב"כ הנתבע, כקציני בית המשפט, כי המסמכים שצירפו לתגובה והעובדות הנוגעות למועדים בהליכים השונים – מדוייקים, ומכל מקום חקירת הנתבע לא תוסיף דבר בנוגע לאלו.

אני נדרש אפוא לבקשה לעיכוב ביצוע לגופה.

אומר מיד כי הבקשה לעיכוב ביצוע נחלקת לשני חלקים, אשר מן הראוי להבחין ביניהם היטב: החלק האחד הינו עיכוב ביצוע פסק הדין, והחלק השני הינו עיכוב מימוש המשכון, כהגדרתם של המונחים "פסק הדין" ו"המשכון" להלן. בעוד שעיכוב ביצוע פסק הדין קשור לתביעה המתבררת בפניי באופן הדוק, שונים פני הדברים באשר לעיכוב מימוש המשכון.

התביעה המתבררת בפניי הינה תובענה למתן סעד הצהרתי בה מתבקש בית המשפט "להצהיר על ביטול פסק הדין" שניתן בבית משפט זה בתיק 2628-03-09 ביום 24.3.09 (להלן: "פסק הדין"). התביעה נשוא פסק הדין הוגשה ע"י הנתבע ביום 9.3.09 בסדר דין מקוצר, באמצעות עו"ד אהוד לביא, כתביעה כספית כנגד התובעים, בסך של 2,206,600 ₪. ביום 19.3.09 הוגשה לתיק בקשה שכותרתה "בקשה מוסכמת למתן פסק דין", אשר נחזית כחתומה ע"י עו"ד לביא מחד וע"י כל אחד מהתובעים מאידך. פסק הדין למעשה נתן תוקף לבקשה זו. פסק הדין הוגש לביצוע ביום 11.9.12 במסגרת תיק הוצל"פ 08-16783-32-4. ביום 8.11.12 הגישו התובעים בקשה לביטול פסק הדין. בסיפא לבקשתם (בסעיף 149) עתרו לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בבקשה לביטול פסק הדין. ביום 13.11.12 הורתה כב' הרשמת הבכירה ספרא-ברנע על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להחלטה אחרת. לאחר הגשת בקשות ותגובות נוספות, וכן החלפות ייצוג, ביום 5.5.13 ניתנה ע"י כב' הרשמת הבכירה ספרא-ברנע החלטה המקבלת את עמדת הנתבע, מורה על מחיקת הבקשה לביטול פסק הדין מחמת חוסר סמכות עניינית לדון בבקשה לאור אופי הטענות בבקשה לביטול, ומפנה את התובעים להגיש תובענה נפרדת לביטול פסק הדין. בגדרי ההחלטה הנ"ל מיום 5.5.13 נקבע כי עיכוב ביצוע פסק הדין יישאר על כנו לפרק זמן של 14 ימים נוספים על מנת לאפשר לתובעים לעתור לסעד זמני "בהליך המתאים".

עוד קודם לכן, ביום 10.2.13, פנו התובעים והגישו לבית המשפט המחוזי בחיפה תובענה בדרך של המרצת פתיחה, בה ביקשו כי בית המשפט יצהיר על בטלותם של ארבעה הסכמי הלוואה בסכום כולל של קרוב ל- 4 מליון ₪, של שטרי משכון/משכנתא ומסמכים רבים נוספים שנחתמו מכוח הסכמי ההלוואה הללו, וכן יורה על מחיקת רישומים בגין המסמכים הנ"ל מן הפנקסים המנוהלים ברשם המשכונות וברשם המקרקעין (ה"פ 17983-02-13, ולהלן: "התיק במחוזי").

מעיון במסמכים בהליכים השונים שמנהלים הצדדים, עולה כי הסכמי ההלוואה שבמחלוקת הינם:

הסכם מיום 26.1.09 – ולהלן: "הסכם ההלוואה הראשון".

הסכם מיום 8.2.09 – ולהלן: "הסכם ההלוואה השני".

הסכם מיום 20.12.09 – ולהלן: "הסכם ההלוואה השלישי".

הסכם מיום 13.7.11 – ולהלן: "הסכם ההלוואה הרביעי".

בהמשך להחלטה מיום 5.5.13 פנו התובעים ביום 12.5.13, במסגרת התיק במחוזי, בבקשה לתיקון המרצת הפתיחה והוספת סעדים, כך שלתיק במחוזי תיווסף בקשה למתן סעד הצהרתי לפיו פסק הדין בטל ומבוטל. כן ביקשו התובעים להותיר על כנו את עיכוב ביצוע פסק הדין מיום 13.11.12. בקשת התובעים נדחתה ע"י בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 30.5.13.

משכך, ביום 18.6.13 הוגשה תובענה זו שבפניי. ודוק; עניינה של תובענה זו בביטול פסק הדין, ולא בבטלות הסכמי ההלוואה או איזה מהם, שטרי המשכון והמסמכים הרבים הנוספים שנחתמו מכוח הסכמי ההלוואה.

איני רואה לנכון לקבל את טענות הנתבע בדבר העדר סמכות של בית משפט זה להידרש לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, "בהעדר מסגרת נורמטיבית לקבלת סעד עיכוב ביצוע פסק דין שניתן בהסכמה". דין הטענה להידחות, מאחר ולב ליבה של התובענה דנן נעוץ בשאלה האם אמנם מדובר בפסק דין שניתן בהסכמה, אם לאו. תובענה זו מצויה בשלב דיוני מקדמי וטרם התקיימו בה דיונים כלשהם. בנסיבות העניין, לטעמי, אין לבחון את הבקשה רק בהתאם להלכות המוכרות בנוגע לעיכוב ביצוע פסק דין, אליהן הפנו הצדדים, אלא יש לראות בבקשה זו כמעין בקשה לסעד זמני, כאשר בגדרי הקריטריון של קיומה של עילת תובענה על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, יש לשקול את הסיכויים כי פסק הדין אכן יבוטל. מאחר ומדובר בבקשה לסעד זמני, יש לבחון גם – ולמעשה בעיקר – את מאזן הנזקים. כמו כן יש לתת את הדעת על שיקולים נוספים שמקובל לשקול מתוקף סיווגו של סעד זמני כסעד הנובע מדיני היושר, כגון נקיון כפיים, שיהוי, וכיו"ב.

שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לבקשה לעיכוב מימוש המשכון. סבורני כי דין טענת הנתבע ולפיה לבית משפט זה אין סמכות להורות על ביטולם או עיכובם של הליכי המשכון – להתקבל. הליכי מימוש המשכון לא החלו מכוחו של פסק הדין. תיק ההוצל"פ שמספרו 08-19712-12-7 נפתח ביום 22.10.12 בהגשת בקשה למימוש משכנתא. שטר המשכנתא מכוחו נפתח תיק ההוצל"פ נחתם ביום 23.11.09 – הרבה לאחר שכבר ניתן פסק הדין ובמנותק ממנו – ונרשם בלשכת רישום המקרקעין נצרת ביום 24.11.09 (השטר מצוי בין המסמכים שבנספח ד/1 לבקשה, לעיל ולהלן: "המשכון").