אבו פול נ' קסטן תריסים בע"מ

פסק דין

רקע וטענות הצדדים

התובע (להלן: "התובע" או "חסן"), קבלן לעבודות אלומיניום, ביצע עבור הנתבעת עבודות אלומיניום שונות, לרבות הרכבה של חלונות, רשתות ודלתות, באתרי בניה שונים ביישובים הוד השרון, עפולה ושדות יעקב.

בכתב התביעה טוען התובע כי הנתבעת, חברה לביצוע עבודות אלומיניום (להלן: "הנתבעת"), לא שילמה לו את כל התמורה המגיעה לו בגין העבודות שביצע עבורה וכי נותר חוב בסך 35,983 ₪, אשר לא שולם. מכאן התביעה שבפניי.

אין חולק, כי הקשר העסקי בין הצדדים החל בחודש מרץ 2008, כאשר בפועל, מר ת'רואת אבו פול (להלן: "ת'רואת"), בנו של התובע, שימש כמנהל עבודה בשטח ומרבית ההסכמות שהושגו עם הנתבעת נעשו דרכו. עוד אין מחלוקת, כי הקשר המסחרי בין הצדדים התנהל בעל-פה ללא שנערך ביניהם הסכם בכתב.

לאחר ביצוע היקף נרחב מן העבודות, התגלעה מחלוקת בין הצדדים.

התובע טוען, כי הנתבעת לא שילמה לו את מלוא התמורה המגיעה לו בגין העבודות שביצע. מנגד, מכחישה הנתבעת, כי התובע זכאי לתשלום נפרד בגין העבודות נוספות. עוד נטען, כי העבודות בוצעו "בצורה לקויה" באופן שחייב העסקת קבלן אחר על מנת שיבצע את העבודה מחדש וכנדרש.

בנוסף לאמור, עותר התובע לתשלום בגין עבודות הובלה וסבלות, שלשיטתו, הינן עבודות חריגות שתמורתן לא נכללה בסכומים ששולמו וסוכמו בין הצדדים. לעומתו, טוענת הנתבעת לסעד של קיזוז בגין העבודה הלקויה שביצע התובע וכן החזר עלות וו-גרירה שרכשה עבור התובע.

כאמור, הקשר בין הצדדים עלה על שרטון, כאשר הנתבעת טענה, כי נמצא פגם בעבודות שחסן ביצע, באופן שמטיל עליו את החובה לתקנן. לדידו של חסן, אין מדובר בפגם בעבודות ההרכבה שהוא ביצע, אלא בפגם הנעוץ בייצור של העבודות עצמן שהנתבעת בעצמה סיפקה, ומשכך לא מוטלת עליו כל אחריות בגינן. ייאמר כבר עתה, כי לא הובאו בפניי חוות דעת לעניין הפגם הנטען בעבודות על ידי מי מהצדדים, ולכן אכריע בסוגיה זו על סמך התשתית הראייתית הקיימת בתיק דנן.

התובע טוען, כי ביצע עבודות הרכבה, התקנה ותיקונים של אלומיניום וכן עבודות הובלה וסבלות ובגינן הוא זכאי לתשלום בסך 70,979 ₪. לטענתו, בגין חלק מן העבודות שבוצעו באתרים השונים הוצאו 3 חשבוניות מס שמספריהן 118, 122 ו-125, ע"ס כולל של 48,279 ₪, מתוכן שולמו שתי חשבוניות, האחת ע"ס 17,094 ₪ והשנייה ע"ס 17,902 ₪, ונותר חוב שלא שולם בגין החשבונית השלישית, מס' 125, ע"ס 13,283 ₪. עוד נותרה הנתבעת חייבת לתובע, על-פי הנטען, סך נוסף של 22,700 ₪ בגין עבודות נוספות שזכרן לא בא בחשבוניות הללו, כך שסכום החוב הכולל, לשיטת התובע, הינו 35,983 ₪.

לטענת התובע, הצדדים הסכימו ביניהם כי העבודות יבוצעו לפי הזמנה של מנהלי העבודה באתר של הנתבעת וכי המחיר הסופי ייקבע בתיאום עם מנהל העבודה, זאת בהתאם להיקף הפרויקט, סוג העבודות והיקפן. אליבא דהתובע, במסגרת ההסכם הנ"ל, התבקש חסן לבצע עבודות הובלה של חומרים מהמפעל של הנתבעת לאתרים השונים, וזאת בתמורה לתשלום סך של 800 ₪ עבור כל הובלה (7 במספר, סה"כ 6,468 ₪). כן התבקש חסן לבצע עבודות סבלות (5 במספר) לחומרים בתמורה לתשלום סך של 1,600 ש"ח בתוספת מע"מ עבור כל יום עבודה (סה"כ 9,420 ₪). לשיטתו, מדובר בעבודות שלא נכללו בתמורה המשולמת בגין עבודות הרכבת האלומיניום ובגינן זכאי התובע לתשלום נפרד.

הנתבעת מצידה העלתה, כאמור, טענת קיזוז לגבי סכומים שלטענתה היא שילמה, בגין פגם נטען בביצוע העבודות על ידי חסן וכן בעקבות הוצאות – וו גרירה - שלגביהן סוכם מראש, לטענתה, שהן יקוזזו. ביסוד הגנתה של הנתבעת עומדת הטענה, כי חסן ביצע את עבודתו באיכות ירודה וכתוצאה מכך הוגשו לנתבעת תלונות רבות מטעם לקוחותיה. עוד נטען, כי בעקבות חוסר שביעות רצונם של הלקוחות, כאמור, יזמה הנתבעת בדיקות באתרי העבודה השונים. הבדיקות הנ"ל נערכו על ידי מנהל הייצור של הנתבעת, מר יהושע קסטן (להלן: "יהושע") אשר מצא, כי העבודה שביצע התובע בכל האתרים הייתה לקויה. לאור זאת, דרש יהושע מן התובע לבצע תיקונים בהתאם לדרישת הלקוחות וממצאי ביקורו בשטח, כמצוין בהזמנת התיקון. משלא עלה בידי התובע לבצע את התיקונים כיאות, נאלצה הנתבעת לטפל בכך בעצמה ופנתה לקבלן התקנות אחר בשם רפעת אסדי (להלן: "רפעת").

לשיטתה, עבודות התיקון הועברו לרפעת באמצע חודש מאי 2008 ועקב כך נאלצה הנתבעת לשלם לרפעת תמורה בגין התיקונים, וזאת בנוסף ומעבר לסכומי הכסף ששילמה לתובע. עוד נטען, כי בתאריך 11/06/08 נערכה פגישה במשרדי הנתבעת בנוכחותם של חסן, ושלושת האחים יוחאי, יהושע וניסן קסטן, שהינם מנהלי הנתבעת, ובמהלכה הגיעו הצדדים לכדי הסכם שכותרתו "גמר חשבון". עפ"י גמר החשבון הנ"ל יתרת חובה של הנתבעת לתובע עמדה ע"ס 11,500 ₪ בלבד ובגינה הנפיק התובע את חשבונית המס שמספרה 125, אשר כוללת, לטענת הנתבעת, את יתרת החוב האמורה ובתוספת מע"מ כחוק סה"כ 13,282 ₪. מן הסכום האמור טענה הנתבעת שיש לקזז סכום של 9,540 ₪, בגין הנזקים שנגרמו לה בעקבות העבודה הלקויה שביצע הנתבע עבורה. משכך, נותרה היא חייבת לו סך של 3,742 ₪ בלבד, במסגרת סכום זה הובאו בחשבון עלות התיקונים שבוצעו ע"י רפעת ועלות וו-גרירה ששילמה הנתבעת במועד ההתקשרות. משהופסקה ההתקשרות בין הצדדים, לאחר חודשיים, זכאית הנתבעת להחזר עלות וו-הגרירה, כאמור.

דיון והכרעה

בדיון שהתקיים בפניי העידו מטעם התובע – התובע בעצמו ובנו ת'רואת. מטעם הנתבעת העיד מר יוחאי קסטן.

לאחר שעיינתי בכתובים, שקלתי את עדויות הצדדים ובחנתי את שלל הראיות שהוגשו בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, באופן חלקי, כמפורט.

הואיל ומדובר בתביעה בסדר דין מהיר, פסק הדין יהיה מנומק בתמצית כמצוות תקנה 214 טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

העבודות שאינן במחלוקת

אין חולק, כי הנתבעת שילמה לתובע שתי חשבוניות מס' 118 ו- 122 ע"ס כולל של 34,996 ₪. המחלוקת בין הצדדים נוגעת רק לחשבונית מס' 125 ע"ס 13,283 ₪ ולעבודות הנוספות שנטען כי התובע ביצע עבור הנתבעת ושלא נכללו בגדר החשבוניות האמורות בסך של 22,700 ₪.

מבחינת עדויות הצדדים עולה, כי הנתבעת מודה שלטובת התובע יתרת חוב בסך של 3,742 ₪, וזאת לאחר ביצוע סעד של קיזוז, לו היא טוענת. מכאן, נוכח הודאה זו, וללא כל קשר לשאלת הקיזוז, אני קובעת כי התובע זכאי לקבל מהנתבעת בגין העבודות נשוא התובענה סך 3,742 ₪. מכאן ועתה יתמקד הדיון ביתרת החוב הנטענת ע"י התובע.