פסק דין
לפני תביעת התובע כנגד הנתבע (להלן – "הבנק") לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו עקב החזרת שיק.
אין חולק כי התובע ניהל חשבון פרטי בבנק וכי מסגרת האשראי שלו במועד הרלוונטי היתה 40,000 ₪. אין חולק כי ביום 16.1.08 הוחזר שיק שמשך התובע מחשבונו מאחר וחרג ממסגרת האשראי. אין חולק, כי ביום 23.1.08 הפקיד התובע בחשבונו שיק על סך של 10,000 ₪, ובעקבות זאת עמדה יתרת החובה בחשבונו על סך של 27,171 ₪. בד בבד, משך מהחשבון שיק על סך של 7,000 ₪. לדבריו, טרם משיכת השיק בירר עם הפקידה רחל האם קיים סיכון כי בנסיבות כאלה יוחזר השיק ונענה כי נוכח הפקדת השיק הנגדי לא תהיה בעיה. למרות זאת, הבנק החזיר את השיק בסך 7,000 ₪, גבה בגין כך עמלה בסך של 55 ₪ וגרם לתובע, לטענתו, פגיעה במוניטין ועוגמת נפש. התובע עותר לכך שהבנק יחוייב בתשלום סך של 17,445 ₪, לפי ראשי הנזק הבאים: עמלת החזר השיק בסך של 55 ₪; אובדן שכר של 7 ימי עבודה בסך של 3,000 ₪; פתיחת תיק הלוואה בסך של 540 ₪; עלות תמלול שיחות עם פקידי הבנק בסך של 1,350 ₪; הוצאות נלוות בסך של 500 ₪; פגיעה במוניטין בסך של 7,000 ₪ ועוגמת נפש בסך של 5,000 ₪.
הבנק מכחיש כי הפקידה הבטיחה לתובע שהשיק לא יוחזר, וטוען כי בנסיבות העניין היה רשאי ואף חייב להחזיר את השיק. לדברי הבנק, למרות שהפקדת השיק עדכנה של היתרה באופן מיידי, הרי שלצורך משיכת שיקים מורה הנוהל המחייב כי יש להמתין שלושה ימים מהפקדת השיק על מנת לוודא כי הוא מכובד. לפיכך, הבנק טוען כי משיכת השיק בסך של 7,000 ₪ בוצעה כאשר בחשבון לא היתה יתרה שאפשרה זאת וכיבודו היה מביא את החשבון לחריגה מהמסגרת. הבנק מאשר כי היתה לו סמכות לכבד את השיק גם בנסיבות אלה, אלא שלדבריו, הוחלט שלא לכבדו נוכח העובדה כי ימים ספורים קודם לכן הוחזר לתובע שיק אחר. הבנק אינו מכחיש כי לא יצר עם התובע קשר טרם החזרת השיק ולא הודיעו על כך.
לאחר שנתתי דעתי על טענות הצדדים ועל הראיות, סבורני כי דין התביעה להתקבל ,אם כי בסכום קטן בהרבה מזה שנתבע.
הגב' רחל העידה לפני כדלקמן: "אני מסכימה שעל פני הדברים, כאשר היתרה מתעדכנת בעת הפקדת השיק, ולא רק שלושה ימים אח"כ, אדם עלול לסבור שהוא יכול להסתמך על יתרה זו". היא הודתה כי שוחחה עם התובע במועדים הרלוונטיים, אך הכחישה את טענתו לפיה אמרה לו שהשיק יכובד. בעדותה לפני הוסיפה את הדברים הבאים:
"ההתנהלות של הלקוח הזה במקרה הזה היה מגיע לחריגות, והוא היה יום אחרי זה מפקיד את המזומן, לפנים משורת הדין היינו עושים לו מסגרת חד צדדית ומכבדים את השיקים למרות שזה לא היה תקין. עד אותו יום 23.1 הלכנו לקראתו למרות שהיו חריגות, אם השיק ירד ביום 10 לחודש והוא היה מפקיד ב – 11 לחודש, כיבדנו על ידי הפעלת מסגרת חד צדדית אחורה לפי שיעור החוק. ששיק יורד בעשרה לחודש, את הדו"ח אני מקבלת ב – 11, אני לא מראש משלמת אותו, שהוא בא להפקיד את המזומן אני יכולה לכבד את השיק... אם אני נשאלת מדוע כאשר ראיתי שנמשך שיק של 7000 ₪ כאשר למולו יש לי הפקדה מיום קודם של 10,000 ₪ שהיא עדיין מוטלת בספק, מדוע לא ראיתי לנכון להתקשר אליו לפני שאני מחזירה לו את השיק – אני אומרת אנחנו מסיבה פשוטה, כל פעם שלקוח חורג, משתדלים... אנו עוסקים במאות לקוחות באותו יום משתדלים להגיע לכל הלקוחות, כדי לא להחזיר ללקוחות, לקוח שמוחזרים לו שיקים הוא יהפוך להיות לקוח מוגבל, השתדלתי גם בעניינו, היתה פעם אחת שחזרה לו שיק, ברגע שמוחזר שיק יש את הכתם הראשוני. הלקוח הזה כבר חזר לו שיק אחד, הלקוח הזה קיבל מסגרת זמנית מעבר למסגרת שלו, עשינו את כל המאמצים ללכת לקראת הלקוח הזה. אנחנו מרימים טלפון לכל הלקוחות, במקרה הזה לא התקשרתי כי ללקוח הזה היתה החזרה בעבר. אנו לא יכולים לרוץ אחרי כל לקוח... פיזית טכנית אנושית ורגשית בלתי אפשרי להגיע לכל הלקוחות באותו יום. יתכן שלא הגעתי אליו באותו יום כי היו לי הרבה אנשים. אבל בעבר כן, אני חושבת שבן אדם שנתנו לו מסגרות זמניות והלכו לקראתו... להחזיר את השיק זו החלטה אנושית ממוכן, ברגע שלא עושים סימן זה חוזר בגלל החוק החדש. בודקים אחד לאחד, חייבים לבדוק, אנו לא מפספסים אף אחד, אבל בלתי אפשרי להרים טלפון ל – 600 איש".
אין חולק כי על פי החקיקה והנהלים המחייבים אותו, רשאי הבנק ואף חייב להחזיר שיק ככל שהיתרה בחשבון אינה מאפשר את כיבודו. אין גם חולק, כי טרם ילקח בחשבון ביתרת החשבון שיק שהופקד לעניין היתרה, על הבנק להמתין 3 ימים על מנת להבטיח כי השיק המופקד אכן יכובד. ואולם, אין גם חולק כי קיימות נסיבות בהן הבנק רשאי לחרוג ממדיניות זו על מנת לאפשר ללקוח מסויים משיכות שיקים החורגים מהמסגרת. כמו כן, אין חולק כי כך נהג הבנק בתובע לאורך זמן, בהסתמך על כך שהתובע נהג תמיד להפקיד סכום במזומן יום לאחר שמשך שיק בחריגה מהמסגרת, זאת באמצעות מנגנון שכונה על ידי הגב' רחל בעדותה "מסגרת חד צדדית". אין חולק, כי עד ליום 23.1.08 וגם באותו יום, לא הודע לתובע ולא הוסבר לו כי עומד להיות שינוי במדיניות כלפיו וכי הבנק אינו עומד עוד לכבד שיקים שימשוך בהעדר יתרה מספקת בחשבון. אכן, כבר ביום 17.1.08 הוחזר שיק קודם של התובע, אולם לא נטען ולא הוכח כי נמסר לו על שינוי כולל במדיניות כלפיו. לטעמי, בנסיבות כאלה רשאי היה התובע לסבור כי הנוהג הסלחני כלפיו ימשך והשיק יכובד אף בטרם אישור על פרעון השיק שהופקד. לכך מצטרפת העובדה כי יתרת החשבון עודכנה בשיק שהופקד כבר למחרת ההפקדה, ולא רק לאחר 3 ימים. זאת ועוד. התובע טוען כי ביום 23.1.08, טרם משיכת השיק, בירר עם הגב' רחל האם עלולה להיות סכנה להחזרתו והפנה תשומת ליבה לכך שהפקיד באותו יום שיק בסך של 10,000 ₪. לטענת התובע, הגב' רחל ענתה כי השיק יכובד ללא בעיה. הגב' רחל מכחישה כי מסרה כך לתובע, ולמעשה אין לי כלל צורך להכריע במחלקת זו, משקבעתי כי ממילא רשאי היה התובע להסתמך על הנוהג שנהג בו הבנק עד אותה עת. למרות זאת אציין כי אני נותנת אמון בטענת התובע כי בירר אם צפויה בעיה ולא נאמר לו מאומה בדבר האפשרות שהשיק יוחזר. מסקנתי זו מתחזקת בתמליל שיחה מאוחרת יותר בין התובע לבין הגב' רחל (לאחר החזרת השיק), בה לא היתה הגב' רחל מסוגלת להסביר לתובע מדוע הוחזר השיק תוך שניסתה למצוא לכך הסברים שונים ומשונים.
יתר על כן. סבורני, כי גם אם היה הבנק, עקרונית, זכאי להחזיר את השיק, הרי שבנסיבותיו המיוחדות של התובע חלה על הבנק חובה להודיעו טלפונית בטרם יוחזר השיק, ולאפשר לו לנקוט צעדים למנוע סיכון זה, כגון הפקדת הסכום במזומן. הגב' רחל אישרה בעדותה כי בדרך כלל הבנק משתדל ליצור קשר עם לקוחות ששיקים שלהם עומדים לחזור, אך אין חולק כי הבנק לא עשה כל מאמץ ליצור קשר עם התובע. ההסבר שניתן לכך היה כי לתובע היה כבר "כתם ראשוני" עקב החזרת שיק קודם, וכי לבנק אין יכולת להתקשר לכל הלקוחות ששיקים שלהם עומדים להיות מוחזרים. טענות אלה אינן מקובלות עלי. לטעמי, על רקע כיבוד שיקים למרות חריגה עד אותה עת, ועל רקע קיומה של הפקדת שיק נגדית הולמת בחשבון (למרות שטרם אושרה סופית), היה על הבנק להעניק עדיפות למתן הודעה לתובע על פני יתר הלקוחות, ולעשות לצורך כך ולו מאמץ כלשהו על מנת ליצור עימו קשר ולהזהירו. ואכן התובע העיד כי אילו היו מודיעים לו, היה מבצע הפקדה במזומן, כפי שביצע גם בעבר.
משלא פעל הבנק באופן זה, יש לראותו כאחראי לנזקי התובע בגין החזרת השיק, תוך שלתובע עצמו אשם תורם ברמה גבוהה, אותה אני מעמידה על 50%. אשמו של התובע נעוץ בכך שניהל את חשבונו ביתרת חובה ואף בחריגה שגרתית מהמסגרת, ואף הפעם משך את השיק שעה שלמעשה בחשבונו היתה יתרה שלא הספיקה למשיכה זו, וזאת למרות שימים ספורים קודם לכן הוחזר שיק אחר.
אשר לנזקי החזרת השיק. רובם המכריע של נזקי התובע הנטענים לא הוכחו כלל. אין כל ראיה לאובדן ימי עבודה ולהוצאות נלוות. כמו כן, כאשר אין חולק כי קודם לפרשה זו החזר שיק אחר וגם לאחרי הוחזר שיק נוסף, אין מקום לפיצוי בגין פגיעה במוניטין. אשר לעלות הלוואה, לא הוכח כל קשר סיבתי בין נטילתה לבין השיק שהוחזר. אשר לעלות התמלול, לא ניתן ללמוד כי החשבונית שהוגשה אכן מתייחסת לתמלול השיחות שהוגשו לי, ובנוסף, הקלטת עצמה לא צורפה תוך שהבנק אף טוען כי התובע תמלל רק חלק מהשיחות באופן המעוות את תוכנן. בנסיבות אלה, איני רואה לקבל את התביעה להחזר הוצאות תמלול. נזקיו המוכחים של התובע הם עמלת החזרת השיק ופיצוי בגין עוגמת נפש. אני מעמידה את סך הפיצוי המגיע לתובע בגין נזקים אלה על סך כולל של 1,500 ₪, ובהפחתת אשם תורם - 750 ₪.
אשר על כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 750 ₪.
אין צו להוצאות.
ניתן היום, ט"ז סיון תש"ע, 29 מאי 2010, בהעדר הצדדים.