אבידן נ' ישעיהו חכשורי

פסק דין

מדובר בתביעה כספית על סך 35,000 ₪, שהוגשה על-ידי התובעים, כנגד הנתבע, לתשלום סכומים שנפסקו לטובתם במסגרת פסק דין בתביעת ליקויי בנייה. פסק הדין ניתן כנגד מי שמכרה לתובעים את דירתם, שותפות רשומה בשם דנ-אל פרומוט, שהנתבע כיהן כמנהלה ואף שימש כבעל שליטה בחברות אשר שימשו כשותפות בשותפות. התובעים עותרים לחייב את הנתבע לשלם להם, בנוסף לסכומי פסק הדין, גם נזק בלתי ממוני שנגרם להם, עקב כך שפסק הדין לא שולם על ידי השותפות וגם לא על ידי הנתבע עצמו, למרות שהאחרון נתן בבית המשפט, הצהרה שלפיה השותפות תוכל לעמוד בכל פסק דין שיינתן כנגדה ועל יסוד הצהרה זו, אף מחקו התובעים את הנתבע ותאגידים נוספים הקשורים לו מכתב התביעה.

במוקד התביעה דנן, אפוא, דיון והכרעה בשאלות של חיוב אישי של מנהלים, מכוח דיני הנזיקין, דיני הרמת מסך, דיני תם הלב ותורת ההשתק השיפוטי על רקע המשמעות המשפטית שנודעת להצהרת מנהל חברה, שניתנת לפני בית המשפט ואף נרשמת בפרוטוקול הדיון ואשר לפיה, מצהיר המנהל במפורש, כי אין לו ספק ביכולתו של התאגיד לקיים כל פסק דין שיינתן במסגרת ההליך המשפטי, כאשר בעקבות ועל סמך הצהרה זו, מסכים הצד שכנגד למחוק את המנהל וחברות נוספות שבשליטתו מכתב התביעה, תוך מתן הצהרה לפרוטוקול כי הוא מבין מכך שאם התאגיד לא ישלם את פסק הדין, תעמוד לאותו הצד תביעה נגד המנהל.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

התובעים רכשו דירה בפרויקט בניה ביבנה. בדירתם התגלו פגמים וליקויים שלא תוקנו על-ידי הקבלן המבצע ולפיכך הגישו ביום 16.9.01, תביעה כספית בסך של 154,140 ₪, בגין עלות תיקונם של ליקויי הבנייה וכן בגין ההוצאות והנזקים הנובעים מכך לרבות בגין עגמת נפש. התביעה התנהלה בבית משפט השלום בראשון לציון (ת.א. 7748/01), בפני כבוד השופט אילן שילה (סג"נ). התביעה הוגשה כנגד שישה נתבעים: הנתבעת 1 - דנ-אל פרומוט, שותפות רשומה (להלן: "השותפות"), היא אשר מכרה לתובעים את הדירה; הנתבעת 2 - דנ-אל השקעות בע"מ; הנתבעת 3 - ג.פ.ח.מ. (עשר) בע"מ; הנתבעת 4 - פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנייה בע"מ; הנתבע 5 - ישעיהו חכשורי, הוא הנתבע בתביעה דנן; הנתבע 6 - נתן כהן.

בדיון שהתקיים בפני בית המשפט ביום 23.12.01, הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה, ימונה על-ידי בית המשפט, מהנדס בנין ושמאי, לצורך מתן חוות דעת ולצורך פיקוח על התיקונים שיבוצעו על-ידי השותפות. כמו כן, הוסכם כי הנתבעים 2 - 6 ובהם הנתבע בתיק דנן, מר ישעיהו חכשורי, שכאמור, נתבע אף הוא באותה תביעה, יימחקו מכתב התביעה. התובעים הסכימו לכך, על יסוד הצהרתו של הנתבע, שלפיה אין לו ספק כי השותפות, אשר הוא שימש כמנהלה, תוכל לעמוד בכל פסק דין שיינתן כנגדה. בא כוח התובעים אף הצהיר לפרוטוקול כי הוא מבין מכך שאם התאגיד לא ישלם את הפסק, תעמוד לאותו הצד תביעה נגד הנתבע, וכלשון הצדדים בפרוטוקול:

"הנתבע 5:

אין לי ספק כי הנתבעת מסוגלת לעמוד בהתחייבויותיה למלא כל פסק דין שינתן ע"י בית משפט זה.

ב"כ התובעים:

על יסוד הצהרתו של הנתבע 5 אני מסכים למחוק את הנתבעים 2-6. אני מבין כי אם הנתבעת 1 לא תוכל לעמוד במילוי פסק הדין תהיה למרשי תביעה כלפי הנתבעת 5 וניתן יהיה לדון בה בתיק".

לאחר שניתנה חוות הדעת ולאחר שבוצעו על-ידי השותפות מרבית התיקונים, ניתן בתביעה, ביום 9.12.02, פסק דין בפשרה, שלפיו חויבה השותפות לשלם לתובעים 16,000 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 1,600 ₪ + מע"מ.

השותפות לא שילמה את פסק הדין. ביום 11.3.07, הוגשה התביעה דנן על ידי התובעים, כנגד הנתבע. התובעים מסתמכים בתביעתם על הצהרתו של הנתבע בדיון שנערך בבית המשפט ואשר לפיה הצהיר כי אין לו ספק שהשותפות תוכל לעמוד בכל פסק דין שיינתן כנגד השותפות ולטובת התובעים.

תמצית טענות התובעים

לטענת התובעים, לאחר שהביעו חששם במסגרת הדיון בפני בית המשפט, כי לא יוכלו להיפרע מפסק הדין לכשיינתן לטובתם, אם השותפות תהפוך לחדלת פירעון ו/או לבלתי פעילה ו/או לא תהא קיימת עוד, פנה כב' השופט שילה אל הנתבע, אשר נתן הצהרה חד משמעית לפרוטוקול, לפיה השותפות תוכל לעמוד בכל פסק דין שינתן על-ידי בית המשפט.

בהסתמך על הצהרתו האישית של הנתבע ומתוך ידיעה כי הוא מנהל השותפות, הסכימו למחוק מכתב התביעה את יתר הנתבעים. לאחר התדיינות ארוכה והוצאות מרובות, ניתן פסק דין כספי לטובת התובעים וכנגד השותפות. לפיכך, פנו התובעים לבאי כוח השותפות באמצעות באי כוחם, בבקשה להעברת התשלום בהתאם לפסק הדין. בא כוח השותפות ענה במכתב מתחמק ובסופו של יום, השותפות לא שילמה את פסק הדין.

לטענת התובעים, לאחר בדיקה, מצאו כי בכתובת השותפות אין ישות כזו, הטלפונים לא פועלים, אין עובדים במקום ולמעשה השותפות "נעלמה" וחששם שהועלה בדיון, התממש. בנוסף, גילו מתמצית רשם החברות, שבעלי המניות של השותפות הן אותן החברות שנמחקו מהתביעה המקורית (נתבעות 2 ו-3 באותה תביעה) והנתבע הינו מנהל ובעל מניות בחברות אלה, ביחד עם חברת פרידמן חכשורי, הנתבעת 4 באותה תביעה, שנמחקה אף היא.

לטענת התובעים, יש לחייב את הנתבע לשלם את פסק הדין באופן אישי וזאת משרימה ו/או הטעה ו/או הציג מצג שווא ו/או נהג ברשלנות ו/או בחוסר זהירות ו/או נטל התחייבות אישית על עצמו ו/או יצר טענת מניעות על עצמו כלפי התובעים וכלפי בית המשפט על-ידי יצירת מצג שווא, כאילו השותפות תפרע את פסק הדין ואולם משניתן פסק הדין, חמקה מלעשות כן.

תמצית טענות הנתבע

הנתבע טוען כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל העדר יריבות ו/או העדר עילה. הדירה לגביה נטענו ליקויים נרכשה ונבנתה על-ידי השותפות. לפיכך, התובעים הרחיקו לכת כבר בתביעה המקורית, כשתבעו את הנתבעים 2 - 6 ובייחוד את הנתבע, בעוד שהיה רק מנהל שכיר בשותפות. לפיכך, היה מקום מלכתחילה, לדחות את התביעה נגד הנתבעים האמורים מחמת העדר יריבות ו/או העדר עילה, כבר אז.

מחיקת הנתבעים 2 - 6, נעשתה ללא כל תנאי ועל ידי בית המשפט, בהסכמת הצדדים, כשהם מאמצים את המלצת בית המשפט. טענות התובעים בדבר מצג שווא, תרמית והטעייה הינן טענות קשות, שיש לתומכן בתשתית עובדתית והתובעים לא עשו כן. התשתית העובדתית כפי שהוצגה על-ידי התובעים בכתב התביעה, אינה מעלה אפילו ראשיתה של ראיה לניצול האישיות המשפטית הנפרדת של השותפות על-ידי הנתבע, במטרה לסכל כוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם. לאור ההלכות המצויות בסוגיית הרמת מסך ההתאגדות, לפיהן זו תיעשה אך במקרים נדירים, נראה כי מקרה זה אינו "נופל" בגדרם. כתב התביעה לא מפרט תשתית עובדתית לטענה כי הנתבע נתן "מצג שווא". כך לדוגמה, התובעים לא מפרטים טענתם כי ביום מתן ההודעה, ידע הנתבע כי השותפות אינה מסוגלת לקיים את התחייבויותיה, דבר שקרה בחלוף למעלה משנה.