אברהם ואח' נ' משחקיית פולה פולה

פסק דין

1. בתיק זה מדובר במקרה מצער, עליו תובעים התובעים לחייב הנתבעת לשלם להם פיצוי בסך של 32,000 ₪ ואין להוציא מכלל אפשרות שמקרה זה אירע תוך אי הבנה כלשהי, אך אין לי ספק שעם גישה עניינית יותר, אפשר היה למנוע את עוגמת הנפש, שאכן נגרמה לתובעים בשל העובדות, שעיקרן מובא להלן:

א. א) התובעים הגיעו לג'מבורי המנוהל על ידי הנתבעת יחד עם 3 ילדיהם, כאשר

ביניהם ילד יחיד ומיוחד- ילד בגיל 5, שהינו נכה 123% הסובל מפגיעה מוחית מלידה ועוד מני מחלות המפורטות בכתב התביעה ושאין בדעתי לפרטם בפסק דין זה.

בשל מצבו של הילד, הוא מתנייד בעגלה מיוחדת. (כפי שנראית בתמונה ת/1 שהוגשה על ידי התובעים במהלך הדיון).

ב) בהגיע התובעים עם ילדיהם ביקשה הפקידה בכניסה להשאיר את העגלה בצד, משום שהכניסה למתחם היא ללא עגלות. למרות שהתובעים הסבירו לפקידה, שמדובר בילד נכה ואין אפשרות אחרת אלא להכניס אותו יחד עם העגלה, התקשרה הפקידה למר יוסי שטיבלמן, האחראי על המקום (להלן:"מר שטיבלמן") והוא סרב להכניס את התובעים ואת ילדיהם. הפקידה ניסתה להסביר לו, שמדובר בעגלה מיוחדת, שאינה נראית רגילה ובנוסף להסברה, דיבר גם התובע עם מר שטיבלמן והסביר לו את מצבו של הילד וגם בשיחה זו חזר מר שטיבלמן ואמר שלא ניתן להיכנס עם העגלה.

ג) באותה שיחה שהתנהלה בין התובע ובין מר שטיבלמן, הציע מר שטיבלמן

שהתובע ירים את הילד על הידיים והעגלה צריכה להישאר בחוץ.

עמדתו של מר שטיבלמן גרמה לתובעים השפלה ועוגמת נפש ולילדים בכי

והצורך במתן הסברים מדוע הם לא נכנסים למתחם.

2. הנתבעת סבורה שיש לדחות תביעת התובעים בהעלותה את הנימוקים העיקריים הבאים:

א. בחזית המשחקייה קיים שלט לפיו אין להכניס עגלות תינוקות למתחם, אך נכים בעלי מוגבלות פיזית נכנסים עם העגלה בחינם, שכן המקום בנוי כך, שקיימת נגישות לעגלות נכים בתוך המתחם.

התובעים אכן הגיעו למקום עם ילדיהם וביקשו להכניס את שלושת הילדים וביניהם הבן שהיה ישוב בעגלה. הקופאית, אשר פעלה על פי הנוהל וחששה לעשות טעות בשיקול הדעת, לא הסכימה להכניס המשפחה עם העגלה שדמתה לעגלת ילדים רגילה ובשיחה שניהלה הקופאית עם נציג הנתבעת מר יוסי שטיבלמן (להלן:"מר שטיבלמן") וביקשה ממנו שישוחח עם הורי הילדים והיא תפעל על פי הוראותיו.

ב. א) מר שטיבלמן טוען, שכבר בתחילת השיחה עם התובע, היה התובע חסר סבלנות וכעוס מאד, כאשר כוונת מר שטיבלמן הייתה לברר באם אפשר להכניס הילד בחינם. על פי תגובת התובע, נראה היה למר שטיבלמן, שהתובע מתוך השאלות שנשאל חשב שמר שטיבלמן קובע עובדה, איבד סבלנות והחל לצעוק שמר שטיבלמן מפר חוק.

ב) תוך כדי השיחה, הצליח מר שטיבלמן לראות במחשב את הנעשה דרך

מצלמות האבטחה וביקש מהתובע להעביר הטלפון לפקידה על מנת לומר לה להכניס אותם למתחם עם העגלה, אך התובע טרק את הטלפון מבלי ששמע את המשפט האחרון.

ג. הנתבעת סבורה, שלא מדובר בדפוס התנהגות אל בקופאית צעירה, שככל הנראה פעלה באופן חד פעמי תוך חשש לעשות טעות בשיקול דעת ולכן העדיפה לערב את מר שטיבלמן בנושא. אין לומר שקיימת אטימות לעניין הנכות או לנכים, אלא עובדי הנתבעת קשובים לנושא.

3. מר שטיבלמן החל את דבריו בבית המשפט בהטלת אחריות על התובעים – אך לא מצאתי מה אחריות יש לתובעים, כאשר כל מטרתם הייתה לבוא למתחם הנתבעת ולהנעים לילדים את היום.

בחנתי את טענות הצדדים וגם עיינתי בחומר הראיות אשר צורף לכתבי הטענות ולאחר ששקלתי את כל הנסיבות, הנני מחליט לקבל התביעה בחלקה – זאת מהנימוקים הבאים:

א. עקרון יסוד הוא, שזכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות יקבלו את זכויותיהם מהחברה וממקומות ציבוריים אליהם מגיעים בעלי נכויות, שכן עיקרון זה מושתת על ההכרה בעקרון השוויון כפי שבא לידי ביטוי בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח- 1998 (להלן:"החוק הנ"ל).