אברמוביץ נ' חמי טבריה ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה למניעת הטרדה מאיימת. המבקש טוען כי הוא שוכר חנות במתחם שבשליטת או חזקת המשיבים. הם מבקשים לפנותו מהמתחם, אך הוא לטענתו השקיע כספים המושכר, וייגרמו לו נזקים אם יפונה משם.

2.המבקש טוען כי בתחילת שנה זו פנה המבקש למשיבים והביא להם שקים לתשלום דמי שכירות לשנה זו, אך המשיבים סרבו לקבל ממנו את השקים.

3.המבקש טוען כי המשיבים הגישו נגדו שתי תביעות בבית משפט השלום בתל אביב, הראשונה תביעה כספית לתשלום דמי שכירות וחובות אחרים, והשנייה לפינוי, וטרם ניתנה בהן הכרעות.

4.המבקש טוען כי ביום 24.4.12 ניתקו המשיבים את חנותו מאספקת חשמל, לפיכך הוא פנה באותו יום לקבלת צו למניעת הטרדה מאיימת, וטען כי יש בניתוק החשמל כדי לגרום לו נזקים כבדים לאור מוצרי האוכל והשתייה שבחנות. באותו יום ניתן למבקש צו במעמד צד אחד, בו הוריתי למשיבים לחבר מיידית את חנותו של המבקש לחשמל, וכן קבעתי דיון במעמד הצדדים.

5.המשיבים הגישו תגובה בכתב, וביום 1.5.12 התקיים דיון במעמד הצדדים, בו שמעתי את טיעוניהם.

6.לטעמי, היה מקום לעתור לאותו סעד מבוקש באמצעות בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על המשיבים לנתק את חנותו של המבקש מחשמל, היות והליך זה מתאים לסעד המבוקש יותר מאשר ההליך של הטרדה מאיימת. יחד עם זאת, ההגדרה של המונח "הטרדה מאיימת" שבסעיף 2 לחוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב- 2001 היא מספיק רחבה שתכלול בתוכה גם את הסיטואציה נשוא הדיון.

7.מתגובת המשיבים וטיעוניהם בפניי עולה כי הם שלחו הודעת פינוי למבקש ביום 20.7.11. הודעת פינוי נשלחה למבקש על פי זכותה של המשיבה בסעיף 5.3 לחוזה השכירות, שם צוין כי המשכיר רשאי לסיים את תקופת הרשות שניתנה לשוכר בהודעה חד צדדים שתישלח לשוכר, המבקש, 120 ימים מראש. המשיבים טוענים כי לפי אותה הודעה היה על המבקש לפנות את המושכר עד יום 14.11.11, אך הוא שוהה במושכר עד היום ומסרב לפנותו. על פי סעיף 21.4 להסכם, יהיה על בר הרשות, הכוונה למבקש, לשלם למשיבים פיצוי מוסכם של 120 דולר אמריקאי בגין כל יום של איחור בפינוי, ואם האיחור עלה על 30 ימים, יהיה על בר הרשות לשלם למשיבה פיצוי מוסכם של 240 דולר אמריקאי לכל יום נוסף של איחור. אין מחלוקת כי המבקש לא שילם למשיבה סכומים אלו, ואינו משלם מאומה היום.

8.עולה מטיעוני הצדדים כי המבקש שילם את דמי השכירות עד חודש 12/11, אך השיק האחרון שלו של חודש 12/11 חולל וטרם שולם. כמו כן אין מחלוקת כי המבקש לא שילם מאומה למשיבים מחודש 1/12 עד היום.

9.המבקש טוען כי הוא ביקש לשלם דמי שכירות לשנת 2012, ואף הביא למשיבים שקים ביום 3.1.12, אך המשיבים צחקו עליו ולא הסכימו לקבל את השקים.

10.טענות ההגנה שהיו למבקש כנגד תביעת המשיבים נגדו באשר לחוב הכספי בדבר הפיצוי המוסכם נדחו ע"י בית המשפט בתיק 54990-01-12 בבית משפטו השלום בתל אביב, ואף בקשתו לביטול פסק הדין נדחתה אף היא. באותו תיק ניתנה ביום 29.4.12 פסיקתא על החוב הפסוק לתקופה מיום 14.11.11 ועד 29.1.12 ע"ס 35,441 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה שם ועד למועד התשלום בפועל, לרבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. למעשה יש בפנינו השתק פלוגתא לעניין חובותיו של המבקש כלפי המשיבים שטרם שולמו עד היום, לאחר שנדחו כל טענות ההגנה שהיו בפי המבקש כנגד התביעה הכספית. הכרעת בית המשפט בתיק דלעיל למיטב הבנתי מהווה השתק פלוגתא לגבי חיובו של המבקש בפיצוי מוסכם גם לגבי כל התקופה שהוא עדיין שוהה במושכר בניגוד לרצונה של המשיבה, קרי- עד היום.

11.המבקש כאמור טוען כי ביקש לשלם דמי שכירות למשיבים בתחילת 1/12 ונדחה ע"י המשיבים. טענתו של המבקש בעניין זה היא לטעמי היתממות, תוך שהוא מתעלם בכוונה מדרישת הפינוי שנשלחה לו ע"י המשיבים, מתעלם מחובתו לתשלום פיצוי מוסכם בגין התקופה שבה הוא שוהה לאחר 120 ימים מקבלת הודעת הפינוי, ומנסה לשלם דמי שכירות רגילים לשנת 2012 כאילו כלום לא קרה.

12.משנקבע בפסק הדין שניתן בתיק 54990-01-12 כי על המבקש לשלם למשיבה פיצוי מוסכם על פי סעיף 21.4 לחוזה בגין התקופה מיום 14.11.11 והלאה, ומשלא שילם המבקש פיצוי מוסכם כאמור מאז 14.11.11 ועד היום, הרי לא מהווה ניסיונו של המבקש לתשלום דמי שכירות ניסיון אמיתי וכן לתשלום חובותיו על פי תנאי החוזה.

13.בעניין ניתוק מושכר מאספקת חשמל בגין אי תשלום דמי שכירות, התייחסה הפסיקה וקבעה כי למשכיר יש זכות לפעול בדרך זו כנגד שוכר ששוהה בנכס שבבעלות או בשליטת המשכיר ואינו משלם דמי שכירות מטעם זה או אחר, גם אם לשוכר יש טענות כספיות כנגד המשכיר. בעניין זה אני מפנה לדברי כב' השופטת דורנר ברע"א 2592/02 חוצות היוצר חיפה בע"מ נ' י.ד.ס.סקיי- פאב בע"מ (פורסם בנבו), שם היא קבעה כי:

"המשיבים לא שילמו תקופה ארוכה את תשלומי השכירות שלכאורה חייבים הם על-פי חוזי השכירות, אך הם דורשים להמשיך ולהחזיק בחנויות שהושכרו להם. מן הדין איפוא להתנות את מתן צווי המניעה (כנגד ניתוק המושכרים מחשמל ר.נ.) בכך שהמשיבים יקיימו את חיובם לשלם תשלומי שכירות".

הלכה זו אף אומצה במספר מקרים בדרגים יותר נמוכים, כמו למשל בבר"ע 2220/06 (מחוזי ירושלים) נכסי אזורים פיתוח בע"מ ואח' נ' בני בן סימון ואח' (פורסם בנבו).

14.לאור ההלכה הפסוקה דלעיל, הרי רשאית הייתה המשיבה לנתק את המושכר של המבקש מאספקת החשמל עד אשר ישלם את חובותיו. לא שוכנעתי כי יש בשימוש בזכות או בסעד שהוענקו למשכיר על פי תנאי החוזה כדי להוות הטרדה מאיימת כנגד השוכר. לא ייתכן מצב בו יסרב השוכר לפנות את המושכר על פי דרישת המשכיר לפנותו בהתאם לזכותו על פי החוזה, לא ישלם את חובותיו על פי תנאי החוזה, ויעתור להגנת בית המשפט כנגד המשכיר באמצעות בקשה למניעת הטרדה מאיימת, כדי למנוע מהמשכיר לנקוט נגדו בסעדים לגיטימיים שהוענקו בידי המשכיר על פי חוזה השכירות. הענקת צו למניעת הטרדה מאיימת בשלב זה תהווה התערבות לא מוצדקת ביחסים החוזיים בין הצדדים.

12.מודעת אני לעובדה כי טרם ניתנה הכרעה בתביעת הפינוי שהוגשה ע"י המשיבה כנגד המבקש, ואין בהחלטה זו כדי לקבוע מסמרות בעניין זה.

13.באשר לטענות המבקש בדבר הטרדות ע"י פועלי המשיבים במושכר, הטענה לא הוכחה כראוי, ואינה מצדיקה הענקת צו כאמור. באשר לטענת המבקש בדבר איומים, לרבות תמליל השיחה בינו לבין מר יחזקאל מורד שהוגש ע"י המבקש לתיק, אין טענה זו מהווה הצדקה למתן הצו, היות ולא עולה ממנה איום ממשי, אלא איום בנקיטת הליכים משפטיים באמצעות עורכי הדין של יחזקאל מורד. יתרה מכך אותה שיחה התנהלה עוד בחודש 1/12 והבקשה הוגשה רק בימים האחרונים.

14.לאור כל האמור לעיל, אני מבטלת את הצו שניתן ביום 24.4.12, אך הביטול ייכנס לתוקף ביום 9.5.12 שעה 10.00, על מנת ליתן הזדמנות לצדדים לנהל מו"מ לפתרון המחלוקת, ועל מנת למזער את נזקי המבקש ככל האפשר.