החלטה
בפני בקשת הנתבע ( להלן: "המבקש" ) לעיכוב ביצוע פסק דיני מיום 27.3.12 עד להכרעה בערעור בעניינו של המבקש שהוגש לבית המשפט המחוזי ( ע"א 37482-05-12 ).
לטענת המבקש הנו בעל סיכויים טובים להצלחה בערעור נוכח העובדה כי מדובר, לשיטתו בפסק דין שבו שגיעות משפטיות בסיסיות ביותר , לרבות בכל הנוגע לדיני שטרות ויישום הוראות פקודת השטרות במקרה דנן לרבות לעניין נטל הראיה בתובענות כגון התביעה דכאן. לשיטת המבקש במקרים כגון זה נוהגת ערכאת הערעור להתערב בשיקול הדעת של הערכאה הדיונית.
עוד לטענת המבקש , יווצר לו עיוות דין, אם לא יעוכב ביצועו ועלול להגרם נזק בלתי הפיך למבקש, ביצוע מיידי של פסק הדין ימנע את השבת המצב לקדמותו ויגרום להתמוטטות כלכלית ואישית שלו.
המבקש טוען כי מצבה הכלכלי של התובעת ( להלן: "המשיבה" ) הנו בכי רע ולכן ביצוע פסק הדין באופן מיידי לא יאפשר להשיב את המצב לקדמותו שכן, לשיטת המבקש לא ניתן יהיה לגבות חזרה את הכסף שייגבו ע"י המשיבה , במידה וההליכים ימשכו.
לטענתו, למשיבה חובות בגין אי תשלום אגרה שנתית לרשם החברות היא אף חשודה בביצוע עבירות פליליות בגין זיוף סימון הכשר של הרבנות. טענות אילו מבססות לשיטת המבקש את החשש כי אם יזכה המבקש בערעור לא יוכל להשיב את המצב לקדמותו.
שיקול נוסף שעל בית משפט להתחשב, לגרסת המבקש, הוא מצבו הכלכלי של המבקש. לדבריו הוא חייב כספים רבים ופתיחת תיק הוצל"פ נוסף בגין חיובו בפסק דין זה יגרום להדרדרות כלכלית נוספת. לדבריו חשבון הבנק שלו מצוי ביתרת חובה בסך 294,000 ₪ והוצאותיו עולות על הכנסותיו.
לשיטת המבקש מאזן הנוחות נוטה לצידו שכן מימוש פסק הדין כנגדו יגרום לו לנזק רב יותר מהנזק הצפוי למשיבה אם יעוכב ביצוע פסק הדין.
המשיבה, בתגובה טוענת כי המבקש איננו מגלה את הנזקים המהותיים שיגרמו לו עקב מימוש פסק הדין ואינו מפרט בתצהיר את העובדות עליהן נסמכות טענותיו.
יתרה מכך, לשיטת המשיבה, המבקש מציין בתצהירו כי חשבון הבנק שלו עומד ביתרת חובה גבוהה ואילו על פי דף החשבון עצמו שצורף מדובר בחשבון חח"ד עסקי ולא מדובר בחשבון אישי. בנוסף , לשיטת המשיבה דף החשבון איננו מפרט את פרטי בעלי החשבון.
לשיטת המשיבה , אם חשבון הבנק עומד ביתרת חובה אזי בכל מקרה לא ניתן לעקל עוד כספים ממנו ולכן לא ניתן לטעון לנזק מהותי שיגרם למבקש.
המשיבה טוענת כי המבקש הוא שמחמיר את מצבו הכלכלי ואינו עושה דבר בכדי לשפרו אלא להפך המבקש מתנהל באורח חיים בזבזני, אינו חוסך ואינו עושה דבר כדי לשלם חובו למשיבה.
תלושי השכר שצורפו הנן של חברת ע.ש.ר בע"מ , חברה בבעלות המבקש. המבקש איננו מצהיר על היקף שעות עבודתו בחברה, איננו מפרט מדוע משכורתו איננה גבוהה יותר ואיננו מראה מהן נסיבות העסקתו בשכר זה. עוד נטען כי המבקש הוא הבעלים היחיד של החברה ע.ש.ר בע"מ והוא זה שמוציא לעצמו את תלוש המשכורת.
המבקש איננו מפרט את הנסיבות שהביאו למצבו הכלכלי הקשה ואיננו מפרט את מהות חובותיו, לא צרף רשימת תיקי הוצל"פ ולא הראה כי איננו יכול לעמוד בתשלום חובו הפסוק. המבקש איננו מצהיר על נכסים שבבעלותו , איננו מצהיר על היקף עסקיו, איננו מצהיר על מסגרת האשראי שנתנה לו.
בנוגע לטענות המבקש באשר למצבה הכלכלי של המשיבה , טוענת המשיבה, כי איננה במצב כלכלי קשה . החובות לרשם החברות הן טעות טכנית והמסמך בו נטען למחלוקת בין הרבנות למשיבה הנו משנת 2010 ואיננו משקף את המצב כיום. מכאן לשיטת המשיבה , המבקש לא עמד בנטל ולא הראה כי המשיבה תתקשה להשיב את המצב לקדמותו.
לשיטת המשיבה עיכוב ביצוע פסק הדין יאפשר למבקש להבריח את נכסיו , יכביד על ביצוע פסק הדין, ויאפשר לבצע דיס פוזיציות בנכסיו תוך פגיעה באפשרות לגבות את הכספים.
המשיבה טוענת כי סיכויי הערעור נמוכים שכן אין בערעור כל טענה אמיתית רצופה והגיונית שיכולה לעמוד כנגד פסק הדין. בית המשפט דן בטענותיו של המבקש אחת לאחת ודחה אותן אחת לאחת. לשיטת המשיבה המבקש מעלה טענות רבות, לענין זיוף חתימתו, לעניין כשלון תמורה, לעניין ניהול פרוטוקול בית המשפט אולם מכל האמור , כך לשיטת המשיבה לא תצמח לו הישועה, שכן כל טענותיו, אינן מתיישבות האחת עם רעותה וכל כולן הינן סיפור מלא חורים ושקרים .
לטענת המשיבה אין כל פגם בעסקת היסוד ומתן התמורה. המבקש מעלה טענות הגנה שמתייחסות לצ'קים שאינם עומדים בבסיס התביעה ולא הוגשו להוצל"פ ומנסה להטעות ולטעון כי מדובר בצ'קים נשוא התביעה כאשר מדובר בצ'קים שמשוכים על שמה של החברה בבעלותו.
עוד טוענת המשיבה כי דין טענות המבקש לעניין זיוף חתימותיו להדחות שכן המבקש מתעלם מנסיבות מסירת הצ'ק, מתעלם מכך שהגרסה העובדתית שלא הוכחה לגבי נסיבות זיוף הצ'ק, מסתיר את זהות גנב הצ'קים, איננו מגיש תלונה במשטרה ואיננו עושה דבר כדי למצות את הדין עם הגנב.
המשיבה טוענת כי הוכיחה כי מדובר בחתימות המבקש וטוענת כי יש טעם לפגם בהתעלומות המבקש מהפסיקה העניפה אליה הפנה בית המשפט ולא להלכות הפסיקה שאוזכרו בסיכומי המשיבה.