אוחיון נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

פסק די ן

זהו פס"ד בערעור שהגישה המערערת, שהינה עקרת בית, כנגד החלטת הוועדה לעררים לאי כושר מיום 30/4/08 (להלן: הוועדה), אשר ישבה מכוח פס"ד שניתן בהסכמה בבית דין זה ביום 16/1/08 ודחתה את הערר שהגישה (להלן: פסה"ד).

בפסק הדין, אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים נאמר כי:"הגענו להסכמה להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה לעררים אי כושר, על מנת שתתייחס להערכת הכושר התפקודי של הנבדקת כפי ביטויו בבדיקה במכון להערכה תפקודית מיום 5/12/06".

קביעת הוועדה: הוועדה קבעה בין היתר כי:"הוועדה עיינה בבדיקה במעבדה לריפוי בעיסוק מיום 5/12/05 כפי שהתבקשה, ו אשר ממנה עולה כי רוב המגבלות הן כתוצאה מכאבים הגורמים לקושי בהרמת ובנשיאת חפצים כבדים... הוועדה מבקשת לציין כי כאבים אינם ניתנים למדידה והן ממצא סובייקטיבי. מציינת המרפאה בעיסוק כי התובעת מתקשה בידה הימנית באיגרוף, יחד עם זאת בוועדה אחזה בעט בעת חתימתה בצורה נכונה מבלי שדבר יחליק מידיה. בנוסף, אין הלימה באחוזים הרפואיים שיסבירו את המגבלות או הכאבים... האחוזים המשמעותיים הם על רקע כלי דם בגזע המוח – בשיעור 46%, כאשר ד"ר שקד בח"ד כושר תפקוד מיום 5/12/06 מציין במפורש כי אין לליקוי זה השפעה תפקודית... לדעת הוועדה אי במכלול הליקויים כדי לגרום למגבלה תפקודי כדי 50%."

עיקר טענות ב"כ המערערת:החלטת הוועדה אינה מנומקת דיה. מדובר בעקרת בית בת 51 שאינה מסוגלת לתפקד בביתה ולבצע פעולות יומיומיות, וקביעת הוועדה אינה משקפת את מצבה ויכולת תפיקודה האמיתי.הבדיקה היחידה שנתנו לה לבצע – לחתום בעט – אינה רצינית, ולא ניתן ללמוד ממנה על תפקודיה. כמו כן נטען שלא התייחסו לפן הנפשי שלה ולבעיות האחרות.

עיקר טענות ב"כ המשיב:הוועדה פעלה מכוח פס"ד אשר הורה לה להתייחס להערכת הכושר התפקודי אשר בוצע למערערת במכון להערכה תפקודית מיום 5/11/06.הוועדה התייחסה בפירוט להערכה התפקודית, עיינה שוב באבחון הרפואי והחליטה כי אין במכלול הליקויים כדי לגרום למגבלה תפקודית המגיעה לכדי 50%. לעניין אופן הבדיקה – זהו עניין שנתון לשיקול דעת הוועדה, והמערערת לא הצביעה על טעות משפטית בהחלטתה.נושא מצבה הנפשי – כלל לא הועלה על ידי המערערת קודם לכן, ולא נקבעה במסגרת האיבחון הרפואי ואף לא בפסק הדין.

דיון:

הוועדה ישבה מכוח פסק דין – ועל כן, השאלה שעומדת בפני בית הדין הינה: האם הוועדה פעלה על פי האמור בפסק הדין.

הוועדה לא הייתה אמורה להתייחס לפן הנפשי או לבעיות אחרות שלא עלו מפסק הדין. כל שנדרש מהוועדה על פי פסק הדין היה להתייחס ל"הערכת הכושר התפקודי של הנבדקת כפי ביטויו בבדיקה במכון להערכה תפקודית מיום 5/12/06".

אופן בדיקת הוועדה וכיצד הסיקה את מסקנותיה לעניין תפקודה של המערערת – נתון לשיקול דעת של הוועדה, ואין בית הדין שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעת הוועדה.

האם הנמקת הוועדה כפי שעולה מפרוטוקול הוועדה - מספקת? – התשובה חיובית. הוועדה ציינה כי " ...עיינה בבדיקה במעבדה לריפוי בעיסוק מיום 5/12/05 כפי שהתבקשה, ו אשר ממנה עולה כי רוב המגבלות הן כתוצאה מכאבים הגורמים לקושי בהרמת ובנשיאת חפצים כבדים..." הועדה התייחסה לחוות דעת נוירולוגית של ד"ר שקד, על פיה אין לליקוי העיקרי השפעה תפקודית. לעניין זה ציינה הוועדה כי "האחוזים המשמעותיים הם על רקע כלי דם בגזע המוח – בשיעור 46%, כאשר ד"ר שקד בחוו"ד כושר תפקוד מיום 5/12/06 מציין במפורש כי אין לליקוי זה השפעה תפקודית... כידוע, לא בהכרח יש קורלציה בין אחוזי הנכות הרפואית לזו התפקודית, וההחלטה לעניין זה הינה בסמכות הוועדה.הוועדה אכן ציינה את העובדה כי המערערת חתמה ללא כל קושי את חתימתה, בעוד שטענה בפניה כי יש לה קושי באיגרוף היד. אלא שהוועדה גם ציינה כי התרשמה ממכלול ההופעה, ולא רק מהאגרוף – אם כי יש בבדיקה זו כדי ללמד, שכאשר המערערת לא הייתה מודעת לכך שהיא מצויה בבדיקה – חתמה ללא קושי על מסמך, אף שלטענתה שלה אינה יכולה לבצע את פעולת האיגרוף בידה. לאור מכלול זה קבעה הוועדה כי "אין במכלול הליקויים כדי לגרום למגבלה תפקודי כדי 50%." דברים אלו מהווים את ההנמקה הדרושה.

מכל האמור לעיל – החלטת הוועדה מנומקת וברורה, ולא נפלה כל טעות משפטית בהחלטתה.סוף דבר: הערעור נדחה. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות.משהתביעה נדחית – וללא הוצאות, אין גם מקום לפסוק הוצאות לטובת המערערת כמבוקש על ידי בא כוחה בהודעה מיום 21/2/10. ערעור ברשות לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה לידי הצד המבקש לערער.

ניתן היום, ב' אב תש"ע, 13 יולי 2010, בהעדר הצדדים.