אוטו שי שרותי מימון והשכרה 2006 בע"מ נ' מיסטלמן ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה בסדמ"ר, בגדרה עותרת התובעת לחייב את הנתבעים לפצותה בגין נזקי רכוש שנגרמו לה כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 19.5.2011, ברחוב ויצמן בנס ציונה. הנהג ברכב התובעת (יונדאי מ.ר. 54-465-66) היה מר שלומי יאיר; הנתבע 1 נהג ברכב איסוזו (מ.ר. 51-734-35), ולפי הנטען גרם לתאונה (הרכב בוטח ע"י הנתבעת 2). התובעת טענה כי הנתבע 1 יצא מחניה, ופגע ברכבה במוקד אחורי ימני (ס' 7 לכתב התביעה). תמונות הרכב הנפגע סומנו ת/1; ניתן לראות בהן שפשופים בפח מעל ולצידו השמאלי של הגלגל הימני- אחורי.

2.מר יאיר העיד על נסיבות התאונה: "המקרה היה שנסעתי מרחובות לכיוון ראשל"צ ובנס-ציונה לפני הרמזור היה פקק ארוך, ברמזור של הקניון. נסענו תוך כדי גלישה ועצירה. תוך כדי נסיעה הרגשתי פתאום מכה מאחור, עצרת את הרכב ויצאתי החוצה וראיתי רכב טנדר שפגע ברכבי מאחור" (פ' ע' 1 ש' 10-12). הוא ציין כי נראה לו שהיה בעמידה, וכי "אם היתה נסיעה, אז אולי זחילה של מטר בשעתיים" (פ' ע' 2 ש' 9). לדבריו, הנתבע נכנס לכביש בנסיעה לאחור; הוא לא ראה זאת אך הרגיש את המכה מאחור (פ' ע' 2 ש' 15-16). וכן: "לא ראיתי אותו נוסע ברברס. הרגשתי מכה" (פ' ע' 2 ש' 18). ב"הודעה על מקרה ביטוח" לחב' כלל נרשם: "נסעתי בנתיב הימני בכביש הראשי של נס ציונה מכיוון רחובות, עמדתי ברמזור והתחלתי בנסיעתי. רכב צד ג' יצא ממפרץ חניה בנסיעה לאחור, לא הבחין בי, ופגע בי אחורי מצד ימין".

3.הנתבעים הכחישו את אחריות הנתבע 1 לתאונה. לשיטתם, "נהג הנתבע 1 ברכב הנתבעים... וחנה בחנייה מוסדרת כדין בנס ציונה. בשלב מסוים ובעוד האיסוזו חונה, הגיח רכב התובעת..., אשר נהגו נהג בחוסר זהירות ומבלי לשים ליבו לדרך ופגע באיסוזו החונה..." (ס' 4 לכתב ההגנה).

4.לתמיכה בתביעה הוגשה חוות דעתו של הבוחן אבי רוזן. הבוחן ביקר במקום התאונה בלווית מר יאיר, צילם את תמונות הרחוב, וראה את הרכב הנפגע. הוא ציין כי הנזקים הם בחלק אחורי ימני, "כ- 1.2 מ' לסוף הרכב" (בע' 7, פרק "לסיכום נקודה זו"). לדבריו, אם רכב אמנם עמד בחניה, היו הנזקים נגרמים בחזית רכב התובעת, ולא בחלק האחורי (שם). להערכתו, "מיקום הפגיעה ואופייה מצביע בוודאות כי רכב התובעת נפגע מרכב שהגיע לצידו בעת שהיה בתנועה קדימה והחל במגע בנקודה בה החל הנזק. על כן דברי נהג התובעת עולים בקנה אחד עם הנזק שברכבו ועל כן גרסה זו מתקבלת" (שם). בסיכום חוות דעתו קבע כי הנתבע נהג ברשלנות, התנגש ברכב התובעת וגרם לו נזקים. בחקירתו אישר, כי הניח שרכב הנתבע 1 חנה במקום שעליו הצביע מר יאיר (פ' ע' 4 ש' 25-26). גם בהמשך הסביר כי נסמך על "התיאור שהנהג הראה לי והצביע על מקום התאונה, שרכב אחר עמד באנכית אליו" (פ' ע' 5 ש' 21-22).

5.הנתבע 1 העיד כי כלל לא נסע לאחור, ולמעשה – לא נסע בכלל, אלא ישב ברכבו החונה, ואכל מנת פלאפל. לדבריו: "באותו היום אני הגעתי לדוכן פלאפל [ליד] [ה]כביש הראשי. היו חניות עם עמודים שמשלמים כסף. עצרתי בצד. ניגשתי לדוכן פלאפל ולקחתי מנת פלאפל. נכנסתי לאוטו וישבתי ואכלתי. פתאום הרגשתי מין "דחלה" קטנה, נגעו לי באוטו. יצאתי החוצה מהרכב וראיתי אדם עומד מאחורה ואומר לי נכנסת בי. אמרתי לו איך נכנסתי בך אם אני יושב באוטו ואכלתי והאוטו לא דולק. נתתי לו פרטים שיעשה מה שהוא רוצה" (פ' ע' 6 ש' 20-24). הנתבע שלל את הגרסה שעמד בצורה אנכית לכביש (פ' ע' 6 ש' 25-26). הוא העיד שעמד במקביל למדרכה, בהטיה אלכסונית קלה של החלק האחורי של רכבו אל הכביש (פ' ע' 7 ש' 1-6). הוא אישר: "הטמבון שלי טיפה בולט" (פ' ע' 7 ש' 13). אך לדבריו, הרכב "לא הפריע לאף אחד" (פ' ע' 7 ש' 20).

6.לאחר עיון בעדויות הנוהגים והבוחן, כמו גם בתמונות רכב התובעת, אני מקבלת את גרסת ההגנה, וקובעת כממצא עובדתי, שרכב הנתבע חנה במקביל למדרכה, וכי לא נסע לאחור. כאמור, מר יאיר הודה שלא ראה את הנתבע נוסע לאחור. עדות הנתבע הותירה רושם אמין, הן משום שנמסרה באופן שוטף וצבעוני, והן משום שלא היסס להודות כי בלט מעט לכיוון הכביש. אשר לחוות הדעת המומחית -- הבוחן שמע אך את גרסת נהג התביעה, ויצא מתוך הנחה כי רכב הנתבע 1 נסע לאחור – כפי שמר יאיר מסר לו. והעיקר: אין לשלול אפשרות, כי הפגיעה בחלק הימני-אחורי ברכב התובעת נגרם כאשר רכב זה חלף באיטיות על פני רכב הנתבע 1, שחנה מימין במקביל למדרכה, כאשר חלקו האחורי בלט מעט לכיוון הכביש. יושם אל לב בהקשר זה, כי עדות הנתבע 1, לפיה קנה פלאפל ואכל ברכב, נתמכת בעדות הבוחן, שאישר: "בזמן שבדקתי במקום ראיתי שישנם מכוניות שנעצרים שם מדי פעם במפרץ הזה על מנת לקנות פלאפל. זה דפוס התנהגות כזה" (פ' ע' 4 ש' 27-28).

7.יש להטיל על הנתבע 1 אחריות חלקית לתאונה, בכך שהעמיד את רכבו בהטיה אלכסונית, ותוך הבלטה קלה של החלק האחורי לכיוון הכביש. חניה אלכסונית ובולטת יוצרת סיכון לכלי הרכב החולפים. עם זאת, עיקר האחריות מוטלת על נהג התובעת, אשר בנסיעתו צריך היה ליתן דעתו לרכב שמימינו, ולנסוע בזהירות. אני מטילה על הנתבע 1 אחריות לתאונה בשיעור 20%.

8.במישור הנזק: השמאי ירון תורתי העריך את הנזק לרכב בסך 2,150 ₪. הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו 20% מסכום זה, בתוספת הצמדה כחוק מיום 29.6.2011 (מועד חוות הדעת) ועד לתשלום בפועל. איני רואה מקום לפיצוי בגין ירידת ערך הרכב, שכן ניזוק באופן קל, ללא פגיעת שלדה או מנוע. בנוסף, הנתבעים ישלמו 20% מתוך 120 ₪, כערכו המוערך של יום העמדת רכב השכרה. כמו כן, 20%X 550 ₪ לשכ"ט שמאי, בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 29.6.2011 (מועד חשבון העסקה) ועד לתשלום בפועל. ולבסוף: יישאו בהוצאות: אגרה במלואה וכן 500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. בנסיבות הענין, איני רואה מקום לשיפוי התובעת עבור חוות דעתו של הבוחן.

9.לסיכום: התביעה מתקבלת בחלקה, וכמפורט לעיל.

ניתן היום, ג' ניסן תשע"ג, 14 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.