אולניק חברה להובלה עבודות עפר וכבישים בע"מ נ' עירית קלנסווה

פסק דין

1.התובעת היא חברה קבלנית, העוסקת בין היתר בביצוע עבודות עפר ופיתוח.

הנתבעת היא רשות מקומית, שפרסמה מכרז לביצוע עבודות שונות של פיתוח ותשתיות. התובעת זכתה במכרז ובעקבות כך נחתם ביום 2.8.10 בינה ובין הנתבעת הסכם לביצוע העבודות (להלן – "ההסכם").

2.לטענת התובעת, אף שעל פי הוראות ההסכם על הנתבעת לשלם לה כל חשבון חלקי שאושר על ידה, בתוך 45 ימים לאחר אישורו בידי הנתבעת, לא שילמה הנתבעת את כל הסכומים המגיעים לה ונותרה חייבת סכום של 194,081 ₪ לא כולל מע"מ.

3.התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר והנתבעת הגישה בקשת רשות להתגונן. לאחר שניתנה לה רשות להתגונן הובא התיק בפני לדיון.

בפתח הדיון שנקבע לשמיעת ראיות הצדדים, ציין ב"כ הנתבעת את הדברים הבאים:

"אנחנו מוותרים על הטענות לגבי החשבונות המאושרים. מסכימים לגובה החשבונות ולכן החשבונות אושרו על ידי המפקח מטעם העירייה ולא על ידי המפקח מטעם משרד הפנים או ג'יגא. אנחנו לא חולקים לגבי הכספים ששולמו. המחלוקת בתיק היא מה קורה שמשרד הפנים לא מאשר את ההעברה. האם אני צריך לשלם או לא".

(פרוטוקול מיום 3/6/13 עמ' 4 שו' 10-13).

4.בכך ויתרה הנתבעת על טענות נוספות שהיו בתצהיר בקשת הרשות להתגונן, ובין היתר הטענות לפיהן התובעת הפרה את ההסכם והעבודות נשוא התביעה לא הסתיימו. הדיון התמקד אפוא בטענת הנתבעת לפיה כל עוד לא העביר לה משרד הפנים את הכספים שהתחייב להעביר לשם ביצוע העבודות ממילא לא חלה על הנתבעת לשלם לתובעת ודין התביעה להדחות.

עד הנתבעת גם ציין, חד משמעית, כי הסיבה היחידה שבגינה לא שילמה הנתבעת לתובעת היא משום שלא קיבלה עדיין את התקציב ממשרד הפנים (עמ' 9 שו' 7-8). העד ציין מפורשות כי אין לנתבעת כל תלונות כלפי התובעת כאילו לא הסתיימה העבודה או כאילו בוצעה העבודה שלא לשביעות רצונה של הנתבעת (עמ' 9 שו' 12-22).

לא היה אפוא כל מקום לכך שהנתבעת תטען בסיכומיה כי התובעת הפרה את ההסכם עם הנתבעת (סעיף 7 לסיכומי הנתבעת).

5.השאלה היחידה שיש להכריע בה היא לכן, האם יש לחייב את הנתבעת, לשלם לתובעת על פי החשבונות שאושרו, ולפי העבודות שבוצעו, אף שהנתבעת טרם קיבלה את הכספים ממשרד הפנים.

6.בהסכם שבין התובעת לנתבעת נקבע כי התשלום לנתבעת כפוף להעברת הכספים לנתבעת ממשרדי הממשלה (ס' 61 ד' להסכם), וכי יתכנו עיכובים בהעברת הכספים ממשרדי הממשלה ואין בעיכובים אלה משום הפרה של התחייבויות הנתבעת עפ"י ההסכם (ס' 6 ה' להסכם).

7.לטענת הנתבעת – המפקח שמונה ע"י משרד הפנים טרם אישר את העבודות ולפיכך, משרד הפנים טרם העביר את הכספים. משכך, לטענתה, טרם הגיע מועד התשלום לתובעת ויש לדחות את התביעה.

8.התניות בהסכם, ולפיהן העברת הכספים לתובעת תלויה בהעברת כספים ממשרדי הממשלה לידי הנתבעת, מכונות "תניות גב אל גב".

9.בעניין זה נקבע כבר כי תניות מסוג זה יש לקרוא באופן לפיו רק במקרה שאי העברת הכספים או עיכוב התשלום מהצד המממן אל הצד המשלם נובע ממעשה או מחדל של הקבלן המבצע, רק אז תעמוד לרשותו של הצד המשלם הזכות שלא לשלם לקבלן המבצע.

בית המשפט העליון התייחס לעניין זה וקבע: "אין בידי לקבל את טענת המבקשים לפיה עצם קיומה של תנית "גב אל גב" בהסכם שבין הצדדים מבטל את עצם חבותה של המבקשת כלפי המשיבה בגין העבודות שבוצעו, מקום בו לא התקבל תשלום מאת מזמין העבודה. תכליתה של תניית "גב אל גב" בהתקשרויות בין קבלן לקבלן משנה היא, ככלל, למנוע מצב שבו יאלץ הקבלן לשלם לקבלן המשנה עבור עבודה שלא אושרה ולא שולמה התמורה בגינה על ידי מזמין העבודה בשל גורמים הקשורים בקבלן המשנה, כגון: עבודה שבוצעה באופן חלקי או לקוי. לפיכך על אף קיומה של תניית "גב אל גב" בהסכם שבין הצדדים, ואף אם לא קיבלה המבקשת תשלום ממזמין העבודה בשל הליכי הפירוק בהם היה נתון המזמין, אין בכך כדי לבטל את חבותה של המבקשת כלפי המשיבה, מקום בו נקבע כי המשיבה אכן ביצעה עבודות עבור המבקשת".

רע"א 3458/10 צוות קרקע יורם פליבצקי נ' הקודחים שבת בע"מ

והשווה גם:

ת.א. 46507/08 כרמל אחזקות בע"מ נ' מינרב הנדסה ובניין בע"מ (כב' השופטת ניב).