פסק דין
1.לאחר שמיעת הצדדים ועיון בחומר שהוגש בכתובים אני מוצא את הנתבעת אחראית לעצם הנזק, שנגרם למכוניתה של התובעת עקב אי-זיהויה של תקלה במוסכה של הנתבעת. עם זאת, סבורני כי התובעת לא פעלה בשקדנות הדרושה להקטנת נזקה ולפיכך לא אוכל לפסוק לה את הסכום שתבעה.
2.התובעת היא בעלים של כלי-רכב מסוג "שברולט אוואו", שבעת הרלוונטית נסע כבר למעלה מ-43,000 קילומטרים במצטבר. בתאריך 18.2.2013 עשתה התובעת ועמה עדה, שגרסתה זהה לזו שהשמיעה התובעת, בנסיעה שגרתית בעיר תל אביב-יפו. לפתע כבה המנוע ולדברי התובעת: "כל נוריות האזהרה" נדלקו. התובעת נמנעה מלחזור ולהתניע את המכונית והזמינה מייד גרר אשר הובילה למוסך "כוכבי הרכב", שמפעילה הנתבעת בחולון. במוסך שהתה המכונית כשעתיים. ראש וראשונה היא חוברה למחשב. המחשב לא איתר תקלה מבין התקלות, שבכוחו לאתר. אחר כך בוצעו בדיקות נוספות. הנתבעת הציגה לבית-המשפט את כרטיס הטיפול, ובו פורט כך:
"[ב]בדיקת הרכב לא נמצא[ו] קודי תקלה במחשב ונתוני מחשב תקינים. במנוע לא קיים חוסר שמן לכן [כנראה צ"ל: וכן] נוזל קירור ופעולת המנוע תקינה".
המכונית נבדקה בידי עובד המוסך, מר אלעד בן-טל, שתצהירו צורף לכתב-ההגנה אך הוא לא התייצב להישאל על אודותיו בבית-המשפט. בתצהיר נרשם כי "תלונתה של הגב' און היתה כי הרכב כבה ונדלקו נורות ביקורת בלוח המחוונים ולכן חובר הרכב למחשב ובוצעה סריקת מערכות כללית ולא נמצאו קודיי תקלה למי ממכלולי הרכב. בנוסף בדקנו את כל מפלסי הנוזלים ברכב כולל נוזל הקירור, במצנן ובמיכל העיבוי ולא נמצא כי היה חסר נוזל כל שהוא ברכב לרבות נוזל קירור" (תצהיר מיום 2.6.2013).
התובעת מיאנה להסתפק בכך ואני מקבל את גרסתה כי ביקשה, שהמכונית תיבדק בנסיעה. בעקבותיה של אותה בדיקה סבר הבודק כי המנוע משמיע רעש שאינו תקין, ובלשון האמור בכרטיס הטיפול: "קיים רעש קל מאזור רצועת המנוע או התיזמון והוסבר ללקוחה שעל מנת לאתר את מקור הרעש [באופן] סופי יש להשאיר את הרכב להמשך בדיקה. מניסיוני יתכן [שהרעש] נובע מגלגלות התיזמון".
3.על מה שארע בהמשך חלוקים ביניהם הצדדים. לטענת התובעת, הוסבר לה כי אין כל קושי בהמשך נסיעה והוצע לה לבדוק את המכונית במוסך, הקרוב יותר למקום מגוריה במבשרת ציון. לגרסתה של הנתבעת – ואותה השמיע בבית-המשפט נציגה, שבשום שלב של האירוע לא שוחח ישירות עם התובעת ושמע את עמדתה אך מכלי-שני – הוזהרה התובעת כי אפשר, שאם ישנה תקלה היא תשוב ותופיע (ראו גם בפסקה החמשית לתצהירו של מר בן-טל). שמעתי את הצדדים, וקביעתי העובדתית היא כי התובעת אכן מיאנה להשאיר את המכונית במוסך להמשך בדיקה. בכרטיס הטיפול, אשר תחת הכותרת שבו "אישור לקוח לגמר תיקון" חתמה התובעת בחתימת ידה, ובהצעת מחיר לבדיקה נוספת ותיקון אפשרי של מערכת התזמון, שגם עליה היא חתומה, נרשם מפורשות פעם אחר פעם: "הלקוחה סירבה להשאיר את הרכב להמשך בדיקה ואמרה שתכניס את הרכב למוסך באזור מגוריה"; "ניתנה הצעת מחיר ללקוחה לפירוק גלגלות תיזמון, הלקוחה לא מעוניינת[,] תיגש למוסך באזור מגוריה"; "קיים רעש מהמנוע לקוחה מודעת לרעש ואינה מעוניינת להשאיר את הרכב"; "גלגלות תיזמון ובית מצערת – אין אישור לקוח". ועוד אני מקבל את דבריו של נציג הנתבעת, הוא מנהל המוסך, בדיון בפנַי כי "אנחנו כמובן רוצים לעבוד ולהרוויח, והמטרה שלנו שהרכב יישאר במוסך" (עמ' 3, ש' 3).
אלא, שעיקר בהחלטתה זו של התובעת היה בהנחה, אשר התבססה על מצגם של עובדי הנתבעת, כי לא טמון בהוצאתו של כלי-הרכב אל הכביש סיכון מהותי. אין זה מטבעה, הצהירה התובעת ואני מקבל את דבריה אלה, להתעלם מאזהרה מפורשת, המופנית אליה. "זה לא האופי שלי ולא דרך החשיבה שלי. ידעתי שאם יש בעיה באוטו, עדיף שהאוטו יישאר" – דבריה בעמ' 1 לפרוטוקול, בש' 21-20. אילו נאמר לתובעת, כי המשך הנסיעה עלול לפגוע במכונית, ספק בעיני אם היא הייתה נוהגת כפי שנהגה. "ביקשתי שיעבירו את האוטו לחולון, כי אחי גר שם ויהיה לי איפה להיות", הסבירה (עמ' 1, ש' 22-21).
המכונית הוצאה אפוא מן המוסך, בדרכה לאזור ירושלים. במחלף שורש, בעיצומה של העלייה לכיוון הבירה, שבה התקלה ונתגלתה. "הגענו עד לתחנת הדלק בשואבה", סיפרה העדה, הגב' אתי מתתיהו, "ושם קצת לפני תחנת הדלק האוטו שבק חיים. זה קרה בדיוק כמו בבוקר, נדלקו כל האורות והאוטו שבק" (עמ' 4, ש' 3-2). המכונית נגררה שוב, הפעם למוסך בירושלים. שם היא נבדקה, לרבות בידי שמאי שחוות-דעתו צורפה לכתב-התביעה אך גם הוא לא התייצב להישאל על אודותיה, ונמצא כי צינור של מערכת הקירור נקרע, ונוזל הקירור כולו דלף. באִי קירור התחמם המנוע, עד שנגרם לו נזק בלתי הפיך אשר חייב את התקנתו של מנוע חלופי.
4.אינני שותף לעמדתה של הנתבעת כי אין כל קשר סיבתי בין מה שהיה – ולא היה – בבדיקה במוסכה בחולון לבין הנזק. אני מתקשה לקבל כצירוף של מקרים את העובדה כי פעמיים באותו היום נתגלו במכונית סימנים זהים לתקלה, אולם ההשבתה הראשונה לא הייתה קשורה כל עיקר לצינור הקירור, שנמצא קרוע. אני מתקשה להלום כי בנסיעה לכיוון ירושלים אירעה לפתע תקלה עצמאית ונפרדת, שיש בה כדי לנתק את הקשר הסיבתי. זהוּת הסימנים – הידלקותן של נורות האזהרה וכבייתו של המנוע, וסמיכות הזמנים – שעות אחדות בין הפעמיים שבהן כך ארע, אינם מאפשרים לאמץ את עמדתה של הנתבעת. יש כל מקום למסקנה כי כבר בשעה שהובא אל מוסך בחולון, סבל כלי-הרכב מתקלה בצנרת הקירור.
דא עקא, כי תקינותה של אותה צנרת לא נבדקה באופן ישיר. עובדי המוסך הסתפקו, אפילו לפי המצוין מפיהם, בבדיקתם של מיכלי הנוזלים ושל מפלסיהם. שלמות הצנרת, ותקינותה של מערכת הקירור בעת נסיעה – לא נבחנו. את עיקרו של ענין זה אין להניח לפתחה של התובעת. אדם סביר, שאיננו מומחה במכונאות רכב, שׂם את מבטחו בנציגיו של מוסך מורשה ומיומן כמו זה של הנתבעת. כל שבכוחו הוא לתאר את סימניה החיצוניים של התקלה, כפי שניכרו לעיניו, והוא סומך על בעלי-המקצוע כי מכאן ואילך יערכו את כל הבדיקות הנדרשות על מנת לאתר את מקורה של התקלה. מקור זה עלול להיות מורכב. מערכות שונות בכלי-הרכב מגיבות בדרכים שונות למצבים שונים. אין זה מעל להבנה ממוצעת, וכזו כלולה בידיעתן השיפוטית של ערכאות, כי נוזל אפשר שיתנהג אחרת במקומות שונים במערכת שהוא חלק ממנה, או במצבים שונים של פעולה או אי-פעולה של המנוע. בדיקה פיזית של צנרת בכלי-הרכב, המובא למוסך לאחר שמנועו כבה מעצמו, היא פעולה בסיסית, המתחייבת בידי מי שטוען כי הוא מוסמך לטפל במכוניות. אי-נקיטתה של אותה פעולה עולה, להשקפתי, כדי התרשלות של הנתבעת. והיות, שעם קבלתו של כלי-הרכב במוסך נטלה על עצמה זו חובת זהירות כלפי התובעת וקשר סיבתי התקיים כמצוין לעיל, קמו יסודותיה של עוולת הרשלנות בנזיקין.
5.עם זאת, וגם בכך דובר קודם לכן, סבורני כי לתובעת תרומה לשיעורו של הנזק שנגרם. ראשית, במידת-מה מונחת לפתחה אחריות לכך, שלא נערכו בדיקות נוספות במוסך בחולון. דומה, כי אפילו לא היה מקורה של התקלה במערכת התיזמון, ותיקון של מערכת זו מעלה היה חרס, נמצא היה בידי עובדי הנתבעת מקום להמשיך ולברר את מקור התקלה, ואפשר כי הם היו מאתרים אותה אילו אך הושארה המכונית במוסך. אולם, אם חלקה של התובעת בדבר זה הוא מצומצם בהשוואה להתרשלות הנתבעת, הרי שלתובעת חלק ניכר מזה בשיעורו הגבוה של הנזק הכספי – כמחצית מערכה של המכונית. כוונתי היא לכך, שעל אף שהמכונית הייתה משומשת, הותקן בה במוסך בירושלים מנוע חדש ועלותו גבוהה, כמו לאין שיעור, מזו של מנוע משומש. התובעת הסבירה כי נעשה ניסיון לאתר מנוע משומש, ואף הוזמן מנוע שכזה. אלא, שהתברר כי אין הוא מתאים למכונית, ואחֵר לא היה בנמצא. בחוות-דעתו של השמאי מטעמה נרשם כי "עם קבלת ההוראה [לתיקון בירושלים], פעלתי יחד עם המוסך המתקן לאיתור מנוע חליפי משומש ואולם כזה לא היה בנמצא ולפיכך, לא היה מנוס מלאשר החלפת והרכבת מנוע חלופי חדש ברכבה של התובעת". כבר נכתב כי השמאי לא התייצב להשיב על שאלות בקשר לאותה חוות-דעת, והיא כללית למדי. לפיכך, לא עלה בידִי לרדת לסופו של הקושי באיתורו של מנוע משומש או לסיבת אי-התאמתו של מנוע שכזה לכלי-הרכב. גם אם נעשה מאמץ להקטין את הנזק, הוא לא הוכח כממצה. ההפרש, כאמור, הוא ניכר. מנוע חדש עלה 23,000 ש"ח ואילו מחירו של מנוע משומש, כך לפי עדות התובעת, היה כ-13,000 ש"ח (עמ' 1, ש' 25). ספק בעיני אם התובעת פנתה בענין זה, למשל, אל הנתבעת, והלא זו מתבקשת היום לשאת במלוא עלותו של מנוע חדש.
6.מרכיביה האחרים של התביעה הם בסכום נמוך ביחס לסכום הכולל. שכר טרחתו של השמאי אמנם היה גבוה למדי, אך יש לזכור כי הוא התבקש ליתן חוות-דעת כתחליף לעדות-ראשית בשבועה, והתובעת הסבירה כי פנתה אליו בתום לב בשל מומחיותו. עלות הגרירה של המכונית ממחלף שורש לירושלים היא, במובהק, חלק בלתי נפרד מן הנזק שנגרם בהתרשלות.
7.לאור כל האמור אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת, בתוך 30 ימים, סך של 16,000 ש"ח, הכולל את נזקה בניכוי ערכו של האשם התורם, ובצירוף הוצאות-המשפט ומרכיב של טרחה ועוגמת נפש. לא ישולם מלוא הסכום הזה במועדו, ייתוספו לו הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשתה של התובענה ועד למועד התשלום בפועל.
המזכירות תמציא ללא דיחוי את העתקיו של פסק-דין זה לצדדים, ולכל אחד מהם עומדת זכותו לבקש מבית-המשפט המחוזי, בתוך 15 ימים מיום ההמצאה (ימי הפגרה אינם נמנים), רשות לערער.
ניתן היום, ט"ו אב תשע"ג, 22 יולי 2013, בהעדר הצדדים.