און נ' תאגיד המים והביוב

פסק דין

התובע הגיש תביעה קטנה כנגד הנתבעת תאגיד המים והביוב מי שקמה בע"מ, אשר מספקת שירותים לטובת עירית חולון.

סכום התביעה הועמד בסך של 10,000 ₪ כאשר התובע טוען כי הוא מבקש מהנתבעת לפצות אותו לדוגמא ביחס לכלל האזרחים.

לטענת התובע לאחר שעבר להתגורר בעיר חולון בינואר 2010, התחיל לקבל חשבונות צריכת מים שנראו לו מוגזמים.

התובע תיאר כי העובדה שהחשבון נראה לו מוגזם הינו ההשוואה שנעשתה על ידו ביחס לאיזור המגורים הקודם בו התגורר, באזור, שם מדובר היה בדירת גן עם בריכת שחייה.

בחודש נובמבר 2010 בדק התובע את צריכת המים וגילה לתדהמתו ששעון המים אינו תקין ולא ניתן לבדוק מהי צריכת המים. הודעה שנמסרה על ידו, טופלה על ידי הנתבעת, כאשר ביום 19/11/10 הוחלף שעון המים.

התובע בכתב תביעתו מתייחס לכך שגם לאחר החלפת השעון, הצריכה לא שיקפה נאמנה את הצריכה בפועל ומשכך יש לראות בהתנהגות הנתבעת ובפעולותיה משום ניסיון לעשוק ולגנוב ביודעין את האזרחים.

במהלך עדותו, אישר התובע, כי למעשה זוכה על יד הנתבעת בסכומי הצריכה ביתר, לטענתו זוכה רק לאחר שהסב את תשומת לב הנתבעת לעובדה שהשעון אינו תקין.

הנציגה מטעם הנתבעת טענה כי הזיכוי החל עוד קודם לכן ביחס לחיוב בתקופה שבין חודשים 9-10 2010, כפי שהדבר עולה מהמסמכים שצורפו על ידי הצדדים לכתבי הטענות.

לטענת נציגת הנתבעת גם אם לדברי התובע פעלו לתיקון הפגם לאחר שהתובע פנה אליהם אין בכך כל פסול.

התובע אישר למעשה כי תביעתו היא תביעה לפיצוי לדוגמא ביחס להתעלמות והתנהגות הנתבעת לתושביה, כאשר אין מחלוקת לפיה זוכה התובע בהפרשים בגין הסכומים ששולמו על ידו ונגבו ביתר.

נטל ההוכחה מוטל על התובע להוכיח את תביעתו, האם זכאי התובע לפיצוי לדוגמא, בגין התנהגות הנתבעת אשר גבתה סכומים ביתר בגין צריכת מים, לאחר שהסתבר כי שעות המים שמתייחס לצריכת התובע בלבד, לא עבד, לטענת הנתבעת בשל אדים שהיו בשעון.

על בית המשפט לבחון את התנהלות והתנהגות הנתבעת אל מול התנהגות התובע, אשר לטענתו סבר כי חשבון המים גבוה מהצריכה שלטענתו היתה צריכה להיות בנכס אליו עבר להתגורר במהלך חודש ינואר 2010.

על פי מצב חשבון הנכס שצורף על ידי הצדדים, עולה כי החיוב על פי תקופת הזמן עד לחודשים 9-10 2010, נע בסביבות סכום של כ- 200 ₪ לערך. למעט ביחס לחשבון הזה עבור תקופה רביעית של שנת 2010 לפיו הסכום עמד על סך של 336 ₪.

על פי מצב החשבון ניכר כי הנתבעת זיכתה את התובע ביחס לחודשים אלו בסכום של 124.80 ₪.

טענת התובע לפיה מד המים של הבנין כולו אינו תקין נמצאה שגויה באשר בדיקה שנערכה הנתבעת מעלה כי מד הבנין של הבנין תקין והתקלה ככל שהיתה כזו היתה במד המים ובשעון של התובע בלבד.

הנתבעת פעלה להשבת הכספים שנגבו ביתר, גם אם לטענת התובע לאחר שזה פנה אליה, הרי שהדברים נעשו תוך זמן סביר מהרגע שבו בוצעה הפניה של התובע, לאחר שהנתבעת בדקה את צריכת המים בממוצע ביחס לתקופה שבה התגורר התובע בנכס וגבתה בהתאם לאותם סכומים.

הנתבעת בדקה את טענות התובע מיד לאחר שזה פנה אליה, מהבדיקה הסתבר כי אכן שעון המים אינו פועל ומשכך הוחלף.

פרק הזמנים המתפרס על פני כחצי שנה לכל היותר הינו פרק זמן סביר שבו פעלה הנתבעת כאשר היא מזכה למעשה מיד לאחר החיוב בהפרש שבין הסכומים שלטענתה היתה צריכה בפועל – דברים אלו עולים באופן ברור ממצב החשבון לנכס.

טענות התובע באשר להתנהגות הנתבעת ביחס לכלל תושבי האזור, אינן ממן הענין, למעלה מכך בוודאי שלא הוכחו. משכך, דין התביעה להידחות.