אופק ל.מ. הנדסת חשמל בע"מ ואח' נ' עתירי ידע בע"מ ואח'

החלטה

לאחר עיון בטענות הצדדים, אני מגיע למסקנה שיש לחייב את התובעת בהפקדת ערובה לצורך הבטחת הוצאות הנתבעת.

סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999, קובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

למעשה, סעיף זה יוצר סמכות מקבילה לבית המשפט, להורות על חיוב בהפקדת ערובה, בהתאם להוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

בענייננו, המדובר בבקשה שלישית במספר מטעם הנתבעת להורות לתובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה, יחד עם זאת, בבקשה זו צוינו נסיבות חדשות אשר לטענת הנתבעת נתגלו לה בסמוך להגשת הבקשה ובהסתמך על הליך מקביל בו נטען על ידי התובעת עצמה שהינה על סף חדלות פירעון.

מנגד, טוענת התובעת שאין המדובר בשינוי נסיבות וכי הדברים אשר נאמרו במסגרת ההליך המקביל היו ידועים זה מכבר לנתבעת עוד בעת הגשת הבקשה השנייה מטעמה להפקדת ערובה, אולם משיקוליה שלה בחרה שלא להעלותם באותו מועד.

הנה אם כן, התובעת בעצמה מעידה על מצבה הכלכלי הרעוע ועל היותה על סף חדלות פירעון, ומשכך נראה שהתובעת לא תוכל לשאת בהוצאות ככל שאלו ייפסקו כנגדה.

לא נעלמה מעיני בית המשפט שהודאת התובעת בהליך המקביל באשר למצבה הכלכלי הייתה במסגרת פרוטוקול דיון מיום 3.7.13 ובבקשתה השנייה להפקדת ערובה לא טרחה הנתבעת לציין עובדה זו, אולם כאמור לא מצאתי בנסיבות העניין ומאחר והתובעת עצמה לא מכחישה את עצם הדברים ועצם העובדה שהינה על סף חדלות פירעון, להתעלם מעניין זה.

הנטל להוכחת יכולתה של התובעת לשלם הוצאות הנתבעת רובץ על כתפי התובעת עצמה, כפי שעמדה על כך, כב' השופטת גילאור, בהחלטתה בבש"א (חיפה) 6191/04 olska Zegluga Morska נ' החברה לנאמנות של בנק אגוד בע"מ, בקובעה בפסקה 12 להחלטה לאמור:

"... נוסחה הסופי של הוראת סעיף 353א לחוק החברות קובע כנקודת מוצא שיקול דעת רחב להורות לחברה לתת ערובה... בכך הבהיר המחוקק כי הנטל להוכיח את יכולתה של החברה לשלם את הוצאות הנתבע מוטל על כתפי החברה עצמה, ככל הנראה מן הטעם שהמידע הרלבנטי למצבה הכלכלי של החברה מצוי בראש ובראשונה בידיה. לפיכך, מקום בו נותרו כפות המאזניים מאוזנות לעניין זה ייטה בית המשפט לחייב את החברה במתן ערובה, אלא אם יסבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת".

עוד ראה לעניין זה: ת.א. 2554/06 אי.טי.איי.אס. שירותי תנועה בע"מ ואח' נ' DECELL INC (פורסם בנבו).

כאמור, בענייננו, התובעת אינה מכחישה את עצם היותה על סף חדלות פירעון ואף הודתה בכך במסגרת הליך מקביל. התובעת לא טרחה לצרף כל מסמך ממנו ניתן להיווכח שיהא בידה לשלם הוצאות הנתבעת, ככל שייפסקו כאלה, כך שכאמור מאחר והתובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה, לא נותר בידי אלא לקבל את הבקשה להפקדת ערובה.

באשר לסיכויי התביעה, הרי שבית המשפט בשלב זה אינו מברר את אמיתות העובדות ואינו בוחן ראיות, כך שלא ניתן לקבוע בשלב זה וכאשר הצדדים טרם התייצבו לפני מותב זה, שסיכויי התביעה אינם גבוהים כפי שלא ניתן לקבוע שהתביעה הינה תביעת סרק.

לאור האמור, לאור הודאת התובעת באשר למצבה הכלכלי הרעוע ומנגד מאחר ואין להכביד על התובעת יתר על מידה ולהכביד את יכולת הגישה לבית המשפט אך ורק מאחר וידה אינה מספקת, אני מחייב את התובעת בהפקדת ערובה מופחתת ביחס לסכום התביעה ובסך של 25,000 ש"ח.

התובעת תפקיד את הסך תוך 30 יום מהיום.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה והודעה היום, י"ט שבט תשע"ד, (20 ינואר 2014), בלשכתי, בהיעדר הצדדים.