אורטל שירותי כח אדם בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

העניין שבפני, בקשת ב"כ התובע "לתקן פסיקתא", שכן בגין תובענה בסך 1,973 ש"ח, חוייבה הנתבעת בשכ"ט עו"ד בסך 500 ש"ח + מע"מ.

ב"כ התובעת בהקשר זה, סבור כי נפל פגם בפסיקתא, שכן הסכום אשר נפסק נמוך מהמפורט בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), ולפיכך הגיע לכלל מסקנה כי מדובר בפליטת קולמוס. עוד מפנה ב"כ התובעת, בהקשר זה, לפסק הדין של רשם ביהמ"ש העליון בבג"צ 891/05, ע"א 2617/00.

ראשית אציין, כי דינה של הבקשה להידחות, שכן אין מדובר בפליטת קולמוס, אלא בסכום ובפירוט אליו כיוון הח"מ.

למעלה מן הצורך, אבהיר כי כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ) אינם מהווים דבר חקיקה מחייב, אלא דבר חקיקה, אשר בפסיקת בתי המשפט קיבל מעמד של "מנחה" בלבד, על כל המשתמע מהקביעה כי אין מדובר בדבר חקיקה מחייב. יצוין כי דברים אלו נאמרים אף במפורש (בכל הנוגע ל"החלשת מעמדו" של התעריף המומלץ), אף במסגרת פסק הדין אשר אליו מפנה ב"כ התובעת.

היסוד הרעיוני בפסיקת שכר טרחת עורך דין הוא, כי אין מקום שבעל דין הזוכה במלוא תביעתו יצא, רק לעניין שכר טרחת עורך הדין אשר שילם, בחסרון כיס. הדברים נכונים בעיקר כאשר מדובר בתביעה כספית, אשר שלילת שכר טרחה או פסיקת שכר טרחה נמוך מידי מובילה לפגיעה בקניין, מאת התובע הזוכה בדין. (ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד, מהדורה שניה, בעמ' 47; ע"א 3769/97 דהן נ' דני, פ"ד נג(5) 581, 598.)

התובעת דכאן, לא הציגה הסכם שכר טרחה ואסמכתאות בדבר פירעון שכר טרחת בא כוחה ומבקשת היא שבית המשפט יורה לשפותה בגין הוצאותיה. במצב דברים מעין זה יש לראות את התובעת כמי שמותירה את הקביעה בעניין שיעור שכר טרחת עורך הדין לבית המשפט.

יפים לענין זה, דברי ביהמ"ש השלום במסגרת ת.א. (י-ם) 21396/08 בנק יהב נ' סמיונוב, (מצוי במאגר "נבו"):

"הדין הנוהג הוא, כי יש לפסוק שכר טרחה ריאלי ככל שהוא סביר בנסיבות העניין. ראו: ע"א 3074/03 בן דרור נ' קו אופ ירושלים [פורסם בנבו] פסקה 10 לפסה"ד. משנמצא שלתובעים לא ייגרם חסרון כיס ולא הוצגה כל ראיה באשר לשכר הטרחה הריאלי, אשר שולם בפועל, יש לבחון מה הוא שיעור שכר הטרחה הסביר אותו יש לפסוק על דרך הכלל בתובענות כגון דא. יוער, כי תכלית פסיקת שכר טרחת עורך הדין אינה ענישת בעל הדין שהפסיד על שגרר את יריבו לדין, אלא שיפוי בגין הוצאה סבירה. ראו: רע"א 6793/08 לואר בע"מ נ' משולם לוינשטיין [פורסם בנבו] פסקה 19 לפסה"ד."

בהתאם לאמור, ובשים לב לסכום הנתבע, ובהיעדר הצגת הסכם המעיד אודות תשלום אשר בוצע בהקשר של תובענה זאת, נקבע שכ"ט, המגיע לכשליש מהסכום הנתבע, כסכום אשר נתפס כסביר בעיני הח"מ, בנסיבות הענין, ובשים לב כי לא נוהל הליך משפטי מלא, אלא ניתן פסק דין בהיעדר הגנה.

הבקשה הסוברת כי מדובר בפליטת קולמוס, שגויה מעיקרה (ועיקרי ההשקפה מכוחה נכתב בפסיקתא, פורטו לעיל), ונדחית לפיכך.

ניתנה היום, כ"ה אדר תשע"ב, 19 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.