אור פרזול-אבי זליכה בע"מ נ' בן שבת

פסק דין

1.תביעה שטרית, מכח שטר חוב, על סך 50,000 ₪.

השטר הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, בתאריך 31.8.10.

הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השטר, ובתאריך 24.2.11 ניתנה לו רשות להתגונן.

2.לטענת הנתבע, שטר החוב, שנחתם על ידיו נמסר לתובעת לביטחון, לשם הבטחת התחייבויות כספיות שלו כלפיה, במסגרת פעילות עסקית שלו כבעליה של נגריה, אשר הזמינה מן התובעת סחורה.

לטענתו, בשנת 2003 העביר את הנגריה שבבעלותו לאחיו, אייל זנטי, אשר חתם על שטר חוב חדש לטובת התובעת, במקום השטר נושא תביעה זו.

לטענת הנתבע, התנאי שהציבה התובעת למסחר עם אייל זנטי, הוא סילוק כל חובות הנגריה כלפיה, במועד העברת הזכויות ממנו לאחיו אייל, וחתימה של אייל על שטר חוב חדש. הובטח לו כי השטר נושא תביעה זו יוחזר לו, אך הדבר לא נעשה.

מוסיף וטוען הנתבע, כי גם שטר החוב עליו חתם אייל הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, ולא מתקבל על הדעת שגם הוא וגם אייל נותרו חייבים לתובעת את סכום החוב, שכן ניהלו את הנגריה בתקופות שונות. לטענתו, הוגש השטר נגדו לביצוע, רק משום שאייל נמצא בהליכי פשיטת רגל. שטר הביטחון הוגש לביצוע 3 חודשים בטרם חלוף תקופת ההתיישנות, ולפיכך נטען, נגרם לנתבע נזק ראייתי.

הנתבע לא הכחיש קיומו של חוב לבית העסק, או את יתרתו.

3.גרסת התובעת שונה בתכלית.

על פי עדותו הראשית של זליכה עזרא, מנהלה בפועל של התובעת, פנה אליו אייל זנטי במהלך שנת 2003 בבקשה לקבל סחורה לנגרייה שהפעיל, ולצורך כך החתימו, בתאריך 26.8.03, על שטר חוב על סך 50,000 ₪. לאחר מספר חודשים, פנה אליו אייל זנטי והודיע לו כי הנתבע מצטרף לעסק וכי מעתה הוא ינהל את הנגריה. בתאריך 6.11.03 החתים את הנתבע על שטר החוב נושא כתב התביעה.

זליכה מכחיש כי בשלב כלשהו יצא הנתבע מהעסק, וכי הסכים לתת לו את שטר הבטחון.

לטענתו, הוגש השטר לביצוע בשלב מאוחר יותר, משום שלא מצא אותו קודם לכן, כאשר החליט לנקוט בהליכים משפטיים נגד הנתבע וזנטי. רק בחודש אוגוסט 2010 אותר השטר על ידיו בבדיקת כלל תיקי הלקוחות.

טענות התובעת

4.מטעם הנתבע, נשמעה עדותו שלו בלבד. תצהירו של אייל זנטי, נמשך על ידי הנתבע מתיק בית המשפט, לאחר שלא התייצב להיחקר על תצהירו, ובא כוחו ויתר על בקשתו לקבוע מועד נוסף לחקירתו.

לטענת התובעת, יש בעובדה שהעד לא הובא, כדי לפעול לרעת הנתבע, שנטל ההוכחה חל עליו.

5. לתמיכה בטענתו, צירף הנתבע אישור העברת שיקים לידי זליכה, וכתב שיפוי חתום על ידיו, נספח א' לתצהירו. מעדותו של הנתבע עולה כי מדובר ברשימת שיקים, בין היתר של לקוחותיה, שמסרו בעלי הנגריה לזליכא, ואשר חוללו. מאחר שבעל הנגריה מסר שיקים אחרים תמורתם, לסילוק החוב, התחייב כלפיו זליכא לשפותו, בגין כל שיק שיוגש לביצוע נגדו.

לטענת התובעת, אין במסמך כדי לתמוך בטענת הנתבע בדבר סילוק יתרת חובו לתובעת בשנת 2003, טרם העברת הזכויות בנגריה לאחיו אייל. המסמך מונה מספר רב של שיקים, בסכום כולל של כ- 142,000 ₪, סכום העולה פי כמה על סכום החוב שהיה לנתבע, לטענתו, בעת שהעביר את הנגריה לאחיו.

6.הנתבע לא הציג כל הסכם העברת זכויות בנגריה בינו לבין אחיו.

כאשר נשאל, לגבי קיומו של מסמך בכתב המסדיר את העברת הנגריה, השיב כי נספח א' לתצהירו הוא המסמך. לטענתו, ההסכם עם אייל זנטי היה שהוא מקבל את הנגריה בתמורה לסילוק חובו של הנתבע לתובעת, חוב שהסתכם באותה עת לטענתו, לכל היותר ב- 15,000 ₪. לעומת זאת, בדיון בהתנגדות, טען כי החוב היה כ- 4,000 ₪ לכל היותר. הנתבע לא יכול היה להסביר את הסתירה בעדותו.