אחריות מודד ואדריכל לנזק שנגרם לבעלי מקרקעין עקב מדידה שגויה

1.         התובעים, בני זוג, בעלי זכויות במגרש 301 בחלקה 22 בגוש 10361 אשר במושב עדי (להלן: "המגרש"), הגישו תביעה זו לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") בגין נזקים שנגרמו להם במסגרת בניית ביתם על המגרש, על פי סימון  של גבולות המגרש אשר התברר בדיעבד כי הוא שגוי, ולפיכך חדרו לשטח המגרש השכן, מגרש 302.

לגירסת התובעים בחודש ספטמבר 1994 סימן הנתבע 1 (להלן:"המודד") את קווי המגרש ומיקום קידוח הכלונסאות, וזאת על מנת שניתן יהיה להתחיל בבניה על המגרש (ראה נספח ז' לתצהירי התובעים). לטענתם התברר כי המודד ביצע עבודתו ברשלנות ובחוסר מקצועיות. נקודות מיקום המגרש וקידוח הכלונסאות סומנו על ידו, באופן בלתי נכון ובלתי מדויק, כך שהבניה על המגרש אשר נעשתה עפ"י הסימון, חרגה מהגבולות הנכונים של המגרש.

התביעה הוגשה גם נגד האדריכליות 2-4, חברת האדריכלות והאדריכליות (ה"אדריכליות") עימן התקשרו התובעים בהסכם להזמנת שירותי תכנון מיום 8.5.94 (ראה נספח ד' לתצהירי התובעים) ובוצעה על פי הוראת הנהלת היישוב (להלן: "ההסכם").   לטענת התובעים האדריכליות התרשלו ביחד ולחוד בכך שלא פיקחו כראוי ולא הבחינו בטעות ובסטייה החמורה בבניית הבית תוך חדירה לשטחם של השכנים. כל זאת בניגוד להסכם לפיו התחייבו האדריכליות בין היתר לתכנן את הבית ולהכין את כל התוכניות הנדרשות (ראה סעיף 1 להסכם), לבצע פיקוח עליון - הדרכה והשגחה עליונה על ביצוע העבודות הכולל ביקורים באתר (ראה סעיף 1 י"ד להסכם), ביצוע פיקוח עליון על עבודות השלד ומתן אישור ליציקת בטון (ראה סעיף 1 ט"ו להסכם), פיקוח עליון כולל עד 4 ביקורי קונסטרוקטור במהלך הבנייה לבדיקת חפירה ויסודות וכל התקרות, כמו גם 4 ביקורי אדריכל (ראה סעיף 1 ט"ז להסכם). כמו כן לטענת התובעים האדריכליות לקחו על עצמן לפעול כמיופות כוחם בכל הנוגע לעניינים הנ"ל (ראה סעיף 2 להסכם). עוד נקבע בסעיף 3 להסכם כי במקרה שלפי דעתו של המתכנן, תידרש השגחה קבועה (פיקוח צמוד), בביצוע עבודות הבנייה, אזי יעסיק המזמין מפקח על העבודות באישורו של המתכנן. לטענת התובעים הנתבעות לא דרשו מהם כל  השגחה נוספת אלא להיפך, עפ"י המצג שהציגו לתובעים ועפ"י נוסח ההסכם, האדריכליות לקחו על עצמן לבצע פיקוח, ללא סייג ומבלי שהתובעים התבקשו או נדרשו לפיקוח נוסף מצדם או מצד מפקח נוסף. בנוסף טענו התובעים כי בהתאם לסעיפים 16.01 (4) - 16.01(5) לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל-1970 (להלן: "תקנות התכנון והבניה") האדריכליות אחראיות לביקורת ומתפקידן היה לבדוק אם עבודות הבנייה בוצעו בהתאם לתנאי ההיתר, לחוק ולתקנות. היה עליהן לבצע ביקורת, לפחות בגמר השלבים של סימון קוויי הבניין, גמר יסודות הבניין, גמר הקמת שלד וגמר בנייה - ואולם דבר מאלו לא נעשה. משלא עשו כן, התובעים סבורים כי האדריכליות התרשלו בביצוע המוטל עליהן והפרו חובות חקוקות כגון אלה הקבועות בחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"), בתקנות התכנון והבנייה, בחוק המהנדסים והאדריכלים, תשי"ח-1958 וכן בתקנות המהנדסים והאדריכלים (רישוי וייחוד פעולות) (תיקון), התשנ"ז-1997.

לטענתם, לאור התרשלות המודד והאדריכליות נגרמו להם נזקים רבים ובניהם ירידת ערך של 5,300 $ ארה"ב מערך הבית, תשלומים בגין הליכים משפטיים, תשלום למומחה מר בודין עבור מדידה וחוות דעת וכן הוצאות שונות ונוספות. התובעים מעריכים את הנזק הכולל שנגרם להם בסך של 101,277 ש"ח סכום שעמד למועד הגשת התביעה ע"ס של 115,000 ש"ח.

2.         הנתבעים כפרו בעובדות המועלות בגרסת התובעים וכן באחריותם למדידה השגויה. כמו כן חלוקים הצדדים בשאלת היקף הנזק שנגרם לתובעים.

המודד טען כי הוא ביצע את עבודתו בהתאם להנחיות התובעים ועל פי תוכנית גרמושקה של קבלן הבניין, מר עמי ישראל. המודד טוען כי הוא סימן את קו הבניין בלבד ולא את מיקום המגרש, אותו לא התבקש לסמן מאחר שכבר היה מסומן (ראה נספח ז' לתצהירי התובעים). לטענת המודד היה על התובעים ועל יתר הנתבעים להיות עמו בקשר מהתחלת העבודה ועד לסיומה. מאחר ועבודת הבנייה התבצעה זמן רב לאחר שסימן את קו הבניין היה צורך בבדיקה מחודשת של הסימון שבוצע מחשש של איבוד היתדות של קו הבניין כתוצאה מעבודות אחרות בשטח או מעשה חבלה במתכוון או שלא במתכוון. לטענת המודד התובעים והנתבעים האחרים הפרו את חובתם מאחר ולא הודיעו לו לבוא ולבדוק את תחילת העבודה ואת סיומה על אף שהצורך בכך הוסבר להם במפורש. במקרה דנן, לא רק שהמודד לא זומן ע"י התובעים או הנתבעים האחרים אלא שהאישורים הנדרשים מהמודד לפי תקנות התכנון והבנייה לא נדרשו ע"י מי מהתובעים או הנתבעים וגם לא ניתנו על ידיו.

לטענתו, חובה על האדריכלים ומהנדסים להשתמש בזהירות ומיומנות לפי הפרקטיקה המקובלת על בעלי המקצוע, ויש לצפות כי יש להם ידיעה על הוראות החוק הרלבנטיים למקצועם, כדי למלא את חובתם כראוי. חובות וחוקים כגון חוק התכנון והבנייה והתקנות על פיו, החובה לבדוק את הקרקע לטיבה, את מיקומה ואת גבולות הבנייה שלה, וחובה להיות נוכחים באתר העבודה בשלבים שמבוצעת עבודה יסודית וחשובה, ועל האדריכליות היה לוודא כי הבדיקות מבוצעות בדייקנות ובצורה נאותה. על פי השתלשלות האירועים וכן על פי גרסת התובעים עצמם, רשלנות התובעים מובהקת ומתבטאת בין היתר באי זימונו לאחר סימון קווי הבניה ובכל שלב מן השלבים המפורטים למרות התרעותיו והסבריו שניתנו לתובעים. באשר לנזקים שנגרמו, המודד סבור כי מאחר והתובעים לא הפסיקו את הבנייה גם לאחר שנודע להם על הסגת הגבול שהייתה, הם הכניסו את עצמם להוצאות כספיות מיותרות ובנוסף מאחר ולא שילמו את הסכום המזערי שנפסק, הם אלו אשר הכניסו את עצמם להוצאות בגין שכ"ט גבוה ושוב, אין להם להלין אלא על עצמם. המודד הגיש הודעה כנגד השלישיים מס' 1 - 4 או מי מהן אשר ביטחה אותו בפוליסת אחריות מקצועית בכל התקופה, למקרה ויחויב בסכום כלשהו כלפי התובעים. לטענתו ידע לראשונה על המקרה משנת 1994 רק לאחר הגשת התביעה וקבלת פס"ד נגדו בשנת 2001 ומיד עם היוודע העניין הוא פנה לחברת הביטוח שביטחה אותו בשנת 1994. לאור טענותיו של הצד שלישי מס' 1, הוגשה הודעת צד שלישי מתוקנת שכוללת את כל חברות הביטוח שביטחו את התובע מאז 1994 ועד 2006.

3.         האדריכליות טענו כי מהותו של פיקוח עליון אדריכלי הינו לבקר את התאמת התכנון האדריכלי של המבנה ויהיה זה מוצב באשר יהיה, אין הן אחריות למיקומו של הבית. לטענתן לא הייתה להן כל נגיעה לנושא המדידות ולכל הקשור בנושא זה. הן לא בחרו במודד, המודד לא התייעץ איתם ולא היה כל קשר מקצועי בין המודד לאדריכליות. האדריכליות דוחות מכל וכל את טענת המודד כי התריע בפניהן על הצורך להיות איתו בקשר מתחילת העבודה ועד לסיומה.

האדריכליות ממשיכות וטוענות כי לא חלה עליהן כל אחריות מושגית או קונקרטית הנוגעת לנושא המדידות שכן נושא זה אינו בידיעתן, אין בידיהן את הידע הנדרש ולא את העניין לבקר את נכונות המדידות והתאמתם למסמכים הסטאטוטוריים, כגון היתר בניה וכו'. האדריכליות במקצוען אינן כשירות, אינן מסוגלות ואינן משתכרות עבור גילוי טעות במדידה בסדר גודל של סנטימטרים, או בכל סדר גודל שהוא. העמדת המבנה בגבולותיו הנכונים הינה עניינם של המודד ושאר מבצעי עבודות הבנייה. לטענתן החוק קבע מנגנון מאוד מסודר העוסק בקיומן של בדיקות של מודד בשלבי הבנייה השונים, וכל זאת על מנת למנוע טעות כמו זו הנטענת בכתב התביעה. המודד, התובעים, המהנדס, המפקח הצמוד, הקבלן או מנהל העבודה, כולם אחראים לקיומם של חוק ותקנות התכנון והבנייה, וברור כי תקנות אלה, במיוחד בכל הקשור למדידות חוזרות ונשנות, לא בוצעו.

4.         לטענת הדר (אשר לקחה על עצמה ניהול התביעה בשם לה - נסיונל); מקרה ביטוח מוגדר בפוליסה בשני תנאים מצטברים: הראשון הוא כי התביעה כנגד המבוטח הוגשה לראשונה ונמסרה למבטח בתוך תקופת הביטוח. והשני , כי מקרה הביטוח ארע בתוך תקופת הביטוח או בכל תקופה שקדמה לתקופת הביטוח לאחר התאריך הרטרואקטיבי הנקוב ברשימת הפוליסה. הכיסוי הביטוחי על פי הפוליסה הינו על בסיס מועד הגשת התביעה, היינו - על מנת שיהיה כיסוי ביטוחי על פי הפוליסה, הכרחי כי תביעה בגין אירוע שארע, בתקופת הביטוח (או בתקופה הרטרואקטיבית) תובא לידיעת המבטחת בתוך תקופת הביטוח. התביעה כנגד המודד הוגשה ביום  לפיכך אין כיסוי ביטוחי עפ"י הפוליסה שהונפקה ע"י הדר ויש לדחות את ההודעה לצד שלישי כלפי הדר.

5.         לטענת הצדדים השלישיים מס' 3 ו - 4; כל הפוליסות שהוצאו למודד אצל צד שלישי מס' 3 (להלן: " הראל") וצד שלישי מס' 4 (להלן: " סהר") הן פוליסות על בסיס תביעה, כלומר הן מכסות תביעה (או הודעה של המבוטח אודות תביעה צפויה נגדו) שהוגשה (וניתנה הודעה על כך למבטחת) בתוך תקופת הביטוח שבפוליסה, ואשר עילתה של התביעה נוגעת למעשה או מחדל של המבוטח שאירע בתוך בתקופה הרטרואקטיבית המוגדרת בפוליסה. המודד אכן בוטח בסהר ובהראל אולם תחילתה של התקופה הרטרואקטיבית המוקדמת ביותר המוגדרת בפוליסות הללו הינה לכל היותר ביום 15.4.97. הרשלנות הנטענת כלפי המודד אירעה כ - 3 שנים לפני תחילת התקופה הרטרואקטיבית שבפוליסות שהוצאו למבוטח בסהר והראל. בנוסף, היות והמודד הודיע להן על הטענות שהועלו נגדו רק עם שליחת ההודעה לצד שלישי ביום 4.9.05, הרי שהפוליסה שלכאורה רלוונטית, הינה הפוליסה שתקפה ליום משלוח ההודעה, דיינו הפוליסה שמספרה 81501478/05, שתקופת הביטוח בה (כולל התקופה הרטרואקטיבית) הינה מיום 01.04.01 עד ליום 21.03.06. הראל וסהר ממשיכות ומפנות לתנאי הפוליסה (הזהים לתנאי רוב פוליסות אחריות מקצועית סטנדרטיות). על פי תנאים אלו המופיעים בסעיף 5.1 לפוליסה על המבוטח להודיע למבטחת בתוך תקופת הביטוח שבפוליסה כאשר נודע לו לראשונה על תביעה כנגדו או על טענות אשר יכולות לגרור הגשת תביעה כנגדו בעתיד, וזאת באופן מיידי ולא יאוחר מ -  14 יום ממועד קרות מקרה הביטוח. למודד נודע על פי הודאתו אודות טענות התובעים כלפיו לכל המאוחר בשנת 2001, ומיד לטענתו הוא הודיעה למבטחת שלו באותה העת, צד השלישי מס' 1 (להלן: " לה - נסיונל"). יחד עם זאת, לא בשנת 2001 ולא בשום מועד אחר טרח המודד לפנות להראל או לסהר ולבקש כיסוי ביטוחי בגין הטענות המופנות כלפיו. משבחר המודד שלא להודיע להראל או לסהר במועד הראשון בו נודע לו על הטענות כלפיו, לא עמד הוא ביסוד הראשון של הפוליסה. זאת ועוד, הראל וסהר מפנות לעובדה שההשתתפות העצמית של המודד בפוליסות היא 6,000 $ בעוד שגובה הנזק מוערך ב - 5,300 $ בלבד. לאור כל האמור הראל וסהר סבורות כי יש לדחות את התביעה כנגדן על הסף.

6.          טענות יתר הצדדים השלישיים; צד שלישי מס' 5 הינו קבלן הבניין אשר ערך בפועל את תוכנית הגרמושקה וסימן את מיקום המגרש עבור התובעים. צדדים שלישי מס' 6 - 8 הן האדריכליות וצד שלישי מס' 9 הינו מהנדס הבניין אשר מונה כקונסטרוקטור ע"י האדריכליות (להלן: "המהנדס"). ביום 17.05.06 ניתן פס"ד חלקי כנגד צדדים שלישיים 2 ו - 5 לפיו צדדים אלה ישפו ויפצו את המודד בגין כל סכום והוצאות בהם יחויב, אם יחויב. ביום 23.06.05 נדחתה בהסכמה התביעה שהגישו התובעים כנגד המהנדס, אולם הודעת צד שלישי נגדו נותרה בעינה.

7.         לטענת המהנדס יש לדחות את התביעה כנגדו. האדריכליות שכרו את שירותיו לשם תיכנון הקונסטרוקציה למבנים בפרויקט הבנייה במצפה עדי, וביניהם ביתם של התובעים. בין המהנדס לתובעים לא נחתם כל חוזה, וכן גם בין האדריכליות למהנדס לא הייתה התקשרות בכתב. ההתקשרות בין האדריכליות למהנדס נעשתה בע"פ ועל סמך מכתב הזמנת עבודה מיום 7.2.94 (ראה נספח א' לתצהירי המהנדס). על פי מכתב הזמנת העבודה היה על המהנדס להכין סכמות סטטיות עבור כל אחד משמונת טיפוסי הבתים אשר תוכננו ע"י האדריכליות. האחריות במקרה הנדון מוטלת בראש ובראשונה על המודד, אשר טעה במדידה ואין לקבל את ניסיונו לגלגל אחריותו הלאה על בעלי המקצוע הנוספים. כמהנדס קונסטרוקציה אין זה מתפקידו לבדוק מדידות שנעשו בשטח ולא מוטלת עליו כל חובה מקצועית וגם לא חובה חוקית לגלות ולאתר שגיאות במדידה. לטענתו הבקשה להיתר בניה הייתה באחריות האדריכליות והוא חתם עליה כמתכנן שלד הבנייה בלבד (ראה נספח ג' לתצהירי המהנדס). הוא מעולם לא מונה ולא שימש כאחראי לביקורת על ביצוע עבודות הבנייה בבית התובעים. הבקשה להיתר הבנייה שצורפה לתצהיריי התובעים (ראה נספח ה' לתצהירי התובעים) ואשר בו רשום שמו של המהנדס כמי שמונה  כביכול להיות אחראי לביקורת יחד עם האדריכלית טלי ארליך (נתבעת מס' 3), אינו חתום על ידה וכן אינו חתום ע"י המהנדס עצמו, שכן הוא מעולם לא קיבל על עצמו את המינוי. בבקשה אשר הוגשה בסופו של דבר לוועדה לתכנון ובנייה "יזרעאלים" נמחק שמו של המהנדס מרשימת האחראים לביקורת, ולמעשה לא מונו במסגרת הבקשה אחרים לביקורת. לפיכך, המהנדס סבור כי האחראית לביקורת, אם בכלל, היא עורכת הבקשה האדריכלית טלי ארליך (נתבעת מס' 3), מתוקף היותה עורכת הבקשה ו/או קבלן הבניין מר עמי ישראל (הצד השלישי מס' 5) אשר חתם על טופס דיווח על עריכת ביקורת באתר הבניה בתאריך 02.11.94 (ראה נספח ד' לתצהיר המהנדס). המהנדס ממשיך וטוען כי סעיף 16.02(א) לתקנות התכנון והבניה קובע באופן חד משמעי כי האחריות לביקורת, בין היתר בכל הנוגע למיקומו של הבית במגרש, תהיה בידי עורך הבקשה בלבד, שהיא, בענייננו, האדריכלית טלי ארליך (נתבעת מס' 3). סעיף 16(ג) לתקנות התכנון והבנייה קובע כי מנהל העבודה ו/או המפקח הצמוד הוא זה שאמור לדאוג לקבל אישור מהמודד עוד בטרם התחלת הבנייה ואף בטרם יציקת היסודות. תפקידו של המהנדס כמתכנן השלד מוגדר בתקנה 15.02 לתקנות התכנון והבנייה והוא כולל בעיקר חישובים סטטיים והגשתם לוועדה לפיקוח עליון על הקמת שלד בניין. בתוכניות הקונסטרוקציה שהכין המהנדס אין ולא צריכה להיות כל התייחסות לגבולות המגרש. תפקידו הוא לפקח על הקמת השלד הכולל עריכת ביקורים באתר הבנייה לפני היציקות המרכזיות, שבמהלכם נבדקת בעיקר התאמת עבודות הקשירה של הברזל לתוכניות הקונסטרוקציה שערך. התובעים הם אלו שהיו אחראים לזמנו לביצוע הבדיקות בהתאם להתקדמות הבנייה. ואכן במהלך בניית ביתם של התובעים ערך ארבעה ביקורים באתר הבניה. עוד לטענתו, הוא לא נכח בשטח בעת התחלת עבודות הבנייה, ולא היה זה מתפקידו להיות נוכח בשטח בשלב זה. לפיכך הוא כלל אינו יודע אם הסימונים של קווי המגרש ו / או קווי הבנייה היו או לא היו בשטח בעת התחלת העבודה, וממילא אין הדבר באחריותו. כמו כן לא היה זה באחריותו כמהנדס וקונסטרוקטור לזמן את המודד על מנת שיבדוק את סימוני המגרש או קווי הבניין בטרם החלו עבודות הבנייה, או בכל שלב של הבנייה. מיקום הבית והמגרש מעולם לא היה באחריותו ולא תחת פיקוחו. כמו גם אין לו את הידע, ההכשרה או הכלים לבדוק אם הסימונים שסימן המודד הם נכונים. זאת ועוד, התובעים שכרו את שירותיו של מפקח עצמאי, מר יוסי רז, לשם ביצוע פיקוח צמוד במהלך עבודות בניית ביתם והיה זה באחריותו או באחריות האדריכליות או באחריות הקבלן לפקח על מיקום בית התובעים בתוך המגרש, ולזמן את המודד לבדיקת הסימונים בטרם החלו עבודות הבנייה. לאור כל האמור המהנדס סבור כי אין להטיל עליו כל חבות בגין נזקי התובעים.

דיון:

8.         לצערי, התנהלות הצדדים בתיק גרמה לסרבול והתמשכות ההליכים. כנד הנתבע 1 ניתן פסק דין ביום 19.6.01 שבוטל לאחר מכן. הדיון בפני החל רק ביום 8.9.03 וגם אז נאלץ ביהמ"ש לשלוח התראות בגין אי מילוי החלטותיו. סופו של יום בהמלצת ביהמ"ש הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה פס"ד יינתן על סמך החומר שבתיק בית המשפט ולאחר הגשת סיכומיהם ללא צורך בחקירת עדים. לאחר שהוגשו הסיכומים עת להכריע במחלוקות שלפניי.

העובדות העולות מהתיק הן כי במהלך חודש אפריל 1994 המודד מדד את נקודת מיקום המגרש, כדי שניתן יהיה להתחיל בבניית ביתם של התובעים. לטענת התובעים, נקודות מיקום המגרש סומנו ע"י המודד באופן שגוי, כך שהבנייה על המגרש שנעשתה עפ"י הסימון, חרגה מגבולות המגרש וחדרה לשטח המגרש השכן, מגרש 302. בעלי מגרש 302 (להלן: "שכני התובעים"), קיבלו צו מניעה כנגד התובעים, בניית ביתם הופסקה ובעקבות צו בית משפט הוצא גם צו מינהלי להפסקת העבודה. במסגרת ההליכים המשפטיים שנקטו שכני התובעים, מינה בית המשפט מומחה מטעמו כדי שיקבע את המצב העובדתי לאשורו, ואכן המומחה שמונה, מר רודי בלן, קבע שהמבנה במגרש התובעים חודר לשטח השכנים, קרי למגרש 302. הואיל והבקשה לצו מניעה הוגשה ע"י שכני התובעים בשלב שלאחר הקמת קיר בבית הפונה לכיוון חלקה 302 (הקיר המזרחי), נאלצו התובעים, בנוסף להוצאותיהם האחרות, להרוס את הקיר אשר בנו לכיוון מגרש 302. כתוצאה מהריסת הקיר המרחק בין הקיר הצפוני לקיר התומך שהיה צריך להיות 6 מטרים הוקטן למרחק של 3.9 מ' וכן נגרעה מהתובעים זכותם לנצל את שטח פנוי נוסף.

אחריות המודד:

9.         ראשית יש לציין כי לאור הפערים בין חוות הדעת שצירפו מטעמם התובעים והמודד, מונה ביום 16.12.03 המהנדס ושמאי המקרקעין, מר יצחק ברמן (להלן: "המומחה"), כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה המציא את חוות דעתו מיום 22.2.05 ולפיה כתוצאה מהמיקום השגוי של הבית נגרמו לתובעים נזקים כתוצאה מירידת ערך הבית בסך 5,300 $ ארה"ב (נכון ליום מתן חוות הדעת). באשר לאחריות לנזקים שנגרמו לתובעים, המומחה לא היה נחרץ באשר למידת האשם של הנפשות הפועלות.

בחוות דעתו ציין המומחה כדלקמן: