אחריות מוסך לאבחון מצב מנוע ולתיקון תקלה

1.         עסקינן בתביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם, לטענת התובעת, למכונית מסוג קיה ריאו שנת 2001 (להלן: "כלי הרכב"), במהלך תיקון במוסך הנתבעת.

2.         עיקר העובדות אינן שנויות במחלוקת, והן:

2.1        ביום 4/6/07 או בסמוך לכך, הביא בנה של התובעת את כלי הרכב לתיקון אצל הנתבע בשל בעיות התנעה.

2.2        הנתבע ביצע תיקון חלקי במנוע כלי הרכב ובכלל זה פירוק והרכבת ראש מנוע, שיפוץ ראש, בגינו שילמה התובעת סך של 2,500 ש"ח (להלן: "העבודה").

2.3        ביום 14/6/07 (4 ימים לאחר שכלי הרכב יצא מהמוסך) התחילו להישמע  רעשים חזקים מהמנוע והנתבע נקרא לברר את מהות התקלה.

2.4        הנתבע טען כי יש להחליף את המנוע (להלן: "התקלה") והתובעת נדרשה לשלם בגין עבודה זו.

2.5        ביום 18/6/07 הוחלף מנוע כלי הרכב ע"י התובעת אצל מוסך "אוטו לייט" ובגין עבודה זו היא שילמה 6,300 ש"ח.

3.         אלא שהצדדים חלוקים בדבר האחריות לתקלה, כאשר התובעת טוענת כי היא הגיעה לנתבע המציג עצמו כמוסך מוסמך ומקצועי, והיה עליו לבצע תיקון שימנע תקלה חוזרת כעבור יומיים ומשלא עשה כן עליו לשאת בעלות תיקון הליקוי.

            התובעת מוסיפה ואומרת כי הנתבע לא הודיע לה כי העבודה שהוא מבצע איננה מספקת בנסיבות ואם הדברים היו נאמרים לה מראש, נהיר כי היא לא היתה משלמת סכום נכבד של 2,500 ש"ח רק על מנת שימים ספורים מאוחר יותר תידרש לבצע החלפת מנוע בעלות של למעלה מ-6,000 ש"ח. יתירה מכך, התובעת טוענת כי אם היה הנתבע מבצע את עבודת השיפוץ כהלכה, לא היתה נדרשת החלפת המנוע כעבור 4 ימים.  

            ואילו לטענת הנתבע (בתמצית) במהלך העבודה הוא גילה כי המנוע עבר שיפוץ ראש קודם לכן ולפיכך הסביר לבנה של התובעת כי המנוע יהיה חלש יותר מבחינה מכנית, אבל בנה של התובעת ביקש לבצע את תיקון הראש באופן שבוצע ועקב מצב כלכלי קשה, ולפיכך האחריות לתיקון התקלה שהתגלתה מאוחר יותר רובצת לפתחה של התובעת.

 4.        שני הצדדים לא הביאו חוות דעת כתמיכה לגירסתם. 

5.         אמנם, הכלל הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה", אך משהודה הנתבע בכל  העובדות המהותיות לתביעה, ובכלל זה, כי עסקינן באותה בעיה במנוע הרכב וכי בנסיבות מן הראוי היה להחליף את ראש המנוע ולא לבצע תיקון חלקי בו וכי התקלה אירעה 4 ימים לאחר צאת כלי הרכב מן המוסך, אלא שהוא מעלה טענה חדשה המפקיעה לדבריו את זכות התובעת לפיה, לשיטתו, העבודה אשר בוצעה על ידו היתה לפי בחירה של התובעת ו/או בנה רובץ נטל השכנוע לפתחו (ראה למשל: רע"א 3592/01, עזבון המנוח סימן טוב מנשה נ' ע. אהרונוב קבלנות בנין 1998 בע"מ, פד נה(5) 193); ולמצער, עובר נטל הראיה לנתבע להוכיח את טענתו, כי היתה זו בחירתה של התובעת לבצע תיקון חלקי, כי הוא עמד בחובתו כמכונאי מוסמך בכך שהתריע בפני התובעת על הסיכונים האפשריים שבתיקון חלקי ומכל מקום אין להשית עליו כל אחריות בגין התקלה.

            ויאמר מיד - הנתבע כשל בכך.

6.         כל שיש בפני הוא עדותו היחידה של הנתבע כי הוא הודיע לבנה של התובעת כי גם לאחר התיקון החלקי שיבצע, המנוע יהיה חלש יותר.

מעבר לעובדה כי המדובר בעדות יחידה שהוכחשה על ידי התובעת ועל ידי בנה ואשר ביחס אליה אנו מצווים בזהירות מרובה, כאמור בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1981;

הרי שהתובעת ובנה העידו על עצמם כי אין הם מבינים דבר בתחום מכונאות הרכב והנתבע אף לא הכחיש זאת בעוד הנתבע העיד על עצמו כי הוא מכונאי מוסמך ואף צרף בכתב הגנתו מסמכים המעידים על כך.

בנסיבות אלה שומה היה על הנתבע לאבחן כהלכה את מצב המנוע ולתקן כראוי את התקלה. לטענתו של הנתבע כי כדבר שבשגרה בעלי רכב מעדיפים לבצע תיקון חלקי תחת תיקון ראוי מחמת עלויות גבוהות, טענה אשר מן הראוי היה שלא תשמע. על בעל מקצוע קיימת החובה לבצע את עבודתו במיומנות ואם מזמין העבודה מונע ממנו לעשות כן, מן הראוי היה כי ימנע מביצועה.

            יתירה מכך, לא הוכח בפני כי הובאו בפני התובעת ובנה כל החלופות לתיקון הרכב, תוך שהובהרו להם ההשלכות של כל תיקון, או ליתר דיוק אי תיקון.

            לענין זה יודגש כי אף לגירסתו של הנתבע, כפי שהובאה בכתב ההגנה, לא נטען על ידו כי הוא אמר לבנה של התובעת שהתיקון החלקי שהוא מבצע עלול לגרום לכך שכעבור ימים ספורים התקלה תישנה ותידרש החלפת מנוע.