אטד נ' יציל פיננסים בע"מ

1. בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' כהן) מיום 5.6.2017 בע"ר 64521-05-17, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש למתן רשות ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (הרשמת הבכירה ח' מאירוביץ) מיום 27.5.2017 בתא"ק 40279-04-17.

2. ביום 25.4.2017 הגישה המשיבה תביעה על סך 693,225 ש"ח בבית משפט השלום נגד חברת צ'יינה ביי ישראל בע"מ בגין חובות כספיים שחבה החברה למשיבה לטענתה, וכן נגד המבקש שהינו בעל מניות בחברה וערב בלתי מוגבל לחובותיה. בד בבד עם הגשת התביעה, הגישה המשיבה בקשה למתן צו עיקול זמני על נכסי המבקש. באותו היום נעתר בית משפט השלום לבקשה והטיל צו עיקול זמני על נכסי המבקש, ובתוך כך על נכס בבית דגן שבבעלותו (להלן: הנכס) ועל כספים המגיעים למבקש בעקבות מכירתו של הנכס לאהרון וכוכבה מיכאל (להלן: הרוכשים), על-פי הסכם שנחתם בין המבקש ואשתו (להלן:המוכרים) לרוכשים ביום 17.1.2017. יצוין כי ביום 19.1.2017 נרשמה הערת אזהרה על הנכס לטובת הרוכשים.

           ביום 8.5.2017 השיבו הרוכשים ובא-כוחם לצו העיקול שניתן, וטענו כי שילמו עד כה 1,550,000 ש"ח למבקש תמורת הנכס וכי נותרה יתרת תשלום בסך 1,650,000 ש"ח. עוד טענו הרוכשים כי העיקול שהוטל על זכויות המבקש בנכס מונע את רישומם כבעלי הנכס החדשים, ובכך נמנעת מהם האפשרות לקחת משכנתה לטובת מימון הרכישה - דבר אשר יביאם להפרת הסכם המכר.

3. ביום 12.5.2017 הגיש המבקש "בקשה בהולה ודחופה לביטול חלק מעיקולים זמניים (שנועדה לאפשר מכר דירת המגורים של המבקש)", בגדרה התבקש בית המשפט להורות על הסרת העיקולים שהוטלו על הנכס ועל הכספים המגיעים למבקש מהרוכשים, וזאת "עד לסכום השווה לסך הנדרש לצורך סילוק המשכנתא ולצורך התשלומים הנוספים שיידרשו לצורך קבלת אישורי המיסים לצורך רישום הנכס על שם הרוכשים". המבקש טען כי הערת האזהרה שנרשמה ביום 19.1.2017 גוברת על העיקול שהוטל ביום 25.4.2014, נוכח הוראת סעיף 127(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין).

           בתגובתה לבקשה הכירה המשיבה בעדיפותם של זכויות הרוכשים בנכס על פני זכויותיה שלה והסכימה לביטול העיקול שהוטל עליו, ככל שהסכם המכר עומד בתוקפו. עם זאת, המשיבה התנגדה לביטול העיקול על הכספים המגיעים למבקש מהרוכשים בטענה כי אין עילה בדין להעדיף את פירעון המשכנתה של המבקש כלפי הבנק הממשכן על פני פירעון חובותיו כלפיה.

4. ביום 27.5.2017 אימץ בית משפט השלום את עמדת המשיבה והורה על ביטול העיקול על הנכס עצמו, ועל הותרת העיקול על זכותו של המבקש לקבלת הכספים מהרוכשים תמורת מכירתו של הנכס.

           בית המשפט קבע כי סעיף 127(ב) לחוק המקרקעין אכן מבטיח את עדיפותו של בעל הערת אזהרה בנכס על פני נושה שהטיל על אותו נכס עיקול מאוחר בזמן. עם זאת, לאחר שבחן בית המשפט את הסכם המכר בין המוכרים לרוכשים, קבע כי אין בהסכם כדי ליצור מערך זכויות ישיר בין הרוכשים לבנק, וכי רק חלק מינורי מכלל התשלומים וההמחאות במנגנון התשלומים שנקבע בהסכם נועד לעבור לבנק לצורך פירעון המשכנתה. לפיכך, נקבע כי ההסכם אינו מקנה לבנק הממשכן זכות לקבל במישרין מהרוכשים את התמורה בגין מכירת הנכס, באופן בו המוכר נדחק הצידה, או הופך למחזיק בכספים כנאמן מכוח "דוקטרינת הנאמנות הקונסטרוקטיבית".

           בית המשפט התייחס גם לכך שהמבקש כבר קיבל לכיסו סכום של 1,500,000 ש"ח מהרוכשים, וציין כי מאחר שבאי-כוח הצדדים ויתרו על חקירת המצהירים, נמנעה האפשרות לברר עם המבקש מדוע לא השתמש בכסף זה לפירעון חובותיו. כן דחה בית המשפט את טענותיו של המבקש ביחס לזכותה של אשתו בכספי התמורה ממכירת הנכס, היות שמבחינה דיונית היא נעדרת כל מעמד בהליך זה.

5. על החלטה זו הגיש המבקש בקשה למתן רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. לטענתו, הסכם המכר קובע מפורשות כי על הרוכשים להעביר את כספי התמורה בערך השווה למשכנתה בהמחאה בנקאית ישירות לבנק למשכנתאות, ומשכך הרי שלמוכרים אין בכספים אלה כל זכות שעליה ניתן להטיל עיקול. לחלופין טען המבקש כי גם אם הוא זכאי לקבל את הכספים לידיו, הרי שהוא משמש אך כנאמן של הבנק הממשכן והוא מחויב להעביר לו את הכסף מיד עם קבלתם לצורך פירעון המשכנתה.