פסק דין
מבוא
התובע, יליד 8.7.84, נפגע בתאונת דרכים קשה שאירעה ביום 18.1.08 בעת שנסע ברכבו בשדרות גולדה מאיר בירושלים, מכיוון שכונת רמות לכיוון הר חוצבים.
על פי המתואר בכתב התביעה, נפגע התובע בשעה שרכב שהגיע מימין פגע ברכבו מאחור ודחף אותו לוואדי שבצד הכביש. רכבו של התובע פגע בעמוד חשמל הסמוך לכביש, נעצר, והתובע איבד את הכרתו. לאחר מכן התדרדר הרכב לוואדי ונעצר בעת שהתנגש בסלע. התובע זחל אל מחוץ לרכב, ואיבד את הכרתו בשנית. ממקום התאונה פונה התובע באמבולנס לבית החולים שערי צדק. על פי תיאורו של התובע, במהלך אשפוזו בבית החולים (במחלקה כירורגית לב- חזה), אובחנו, בין היתר, שברים בצלעות וכן קונטוזיה ריאתית, שבר בסקפולה ובקלויקולה מימין, תושבת הבריח בכתף ימין נשברה, אף הייתה פגיעה בכתף שמאל, אובחן שבר בעמוד שדרה צווארי, בחוליה 7 C. התובע נחבל בראשו, ובבדיקת MRI שנערכה מספר חודשים מאוחר יותר נמצאו שני מוקדים ישנים של דימום במוח. ביום 15.7.08 אושפז התובע בבית החולים הדסה עין- כרם פעם נוספת, למשך 3 ימים, וזאת לשם ניתוח לקיבוע השבר בקלויקולה, שבגדרו הוכנסו פלטת פלטינה וברגים בשני צדי הכתף. ביום 17.2.09 עבר התובע ניתוח נוסף להוצאת הפלטה.
הנתבעת לא חלקה על חבותה לשאת בנזקים שנגרמו לתובע בתאונת הדרכים, בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ולפיכך השאלה הטעונה הכרעה הינה שאלת הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות תאונת הדרכים, והפיצוי הראוי בגינם.
הנכות הרפואית
שלושה מומחים מונו לבחינת מצבו הרפואי של התובע בעקבות התאונה. ד"ר אריאל אורן מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה; ד"ר דני פישר מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה; פרופ' יואב צ'פמן מונה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה. שלושת המומחים קבעו שבעקבות התאונה נותרו לתובע נכויות בתחומי התמחותם.
הנכות האורתופדית
ד"ר אריאל אורן מונה כאמור כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה. בחוות דעתו מיום 13.7.09, סקר ד"ר אורן את תלונות התובע, את תולדות המקרה, את ממצאי בדיקתו, את המסמכים הרפואיים שעמדו לרשותו, ואת ממצאי בדיקות העזר שעמדו בפניו. אשר לנסיבות התאונה ציין המומחה כי לדברי התובע, הוא נפגע כאשר נהג ברכבו, נפגע מרכב אחר, סטה לערוץ ללא התהפכות, יצא מהרכב בכוחות עצמו ופונה באמבולנס לבית החולים שערי צדק. המומחה ציין שבדיווח של צוות האמבולנס ובגיליון חדר המיון, אשר נערכו סמוך לאחר התאונה, נרשם כי ריח של אלכוהול נדף מפיו של התובע. עוד ציין המומחה כי בחדר המיון נמצא שפשוף במותן ימין, חתך מעל גבה ימנית, רגישות ועיוות בכתף ימין. בצילום וב -CT אובחן שבר של עצם השכמה ועצם הבריח הימנית וכן קונטוזיה ריאתית, חזה אויר ושברים בצלעות 1,2 מימין וצלע 1 משמאל. התובע אושפז להשגחה במחלקת לב חזה, ושוחרר ביום 22.1.08 עם מתלה, ובהמלצה למשככי כאבים וביקורת אורתופדית. עוד ציין המומחה שביום 27.1.08 נבדק התובע במרפאה אורתופדית בשערי צדק, והופנה ל-CT להערכת השברים בסקפולה ובעצם הבריח על מנת לשקול טיפול ניתוחי בflail shoulder. במעקב מרפאתי בקופת חולים אובחן, על ידי ד"ר אורי ספרן, חוסר איחוי של עצם הבריח, וביום 15.7.08 עבר התובע ניתוח לקיבוע עצם הבריח באמצעות פלטה. בהמשך התלונן התובע על כאבים דיפוזיים בגב, צילומי רנטגן ומיפוי עצמות לא הדגימו ממצא חבלתי בעמוד השדרה. ביום 17.2.09 עבר התובע ניתוח להוצאת הפלטה לאחר שהודגם חיבור של השבר ועקב רגישות באזור המתכת.
המומחה פירט את תוצאות בדיקות העזר שנערכו, וכן את תלונותיו של התובע: הגבלה בתנועות כתף ימין ללא הטבה לאחר הניתוח להוצאת פלטה; תחושת דקירות באזור השכמה והסקפולה הימנית במנוחה; כאבים במרכז הגב ובעמוד השדרה התחתון; כאבים במרכז עמוד השדרה בקימה משינה; כאבים ודקירות בצוואר, אירוע של "תפיסת" צוואר בתדירות של פעם בשבוע למשך מספר שניות, מופיע גם בשינויי טמפרטורה; כאב ברום הבטן בעת נשימה עמוקה ושיעול; סחרחורת, עייפות וחסר שיווי משקל; הירדמות של הירך משמאל אשר הופיע סמוך לתאונה.
המומחה התייחס בחוות דעתו לעברו הרפואי של התובע בתחום האורתופדיה, וציין כי מעיון במסמכים הרפואיים עולה שהתובע עבר ניתוח בעמוד השדרה בהיותו כבן 16. המומחה הפנה למכתב מיום 28.5.02 שבו כתב ד"ר סבתו לצבא אודות מצבו הרפואי של התובע, ופירט שלתובע נערך ניתוח קיבוע של עמוד השדרה שנתיים קודם לכן. ביום 19.1.06 ניתן לתובע אישור מהמרפאה האורתופדית בבית החולים שערי צדק להמשך שירותו של התובע כסייר במשטרה.
בבדיקה שערך המומחה לתובע מצא המומחה את הממצאים הבאים: באשר לצוואר: נמצא שטווח התנועות תקין ומלא. כוח גס, תחושה שטחית והחזרים גידיים בגפיים העליונות נמצאו תקינים. אשר לכתפיים ציין המומחה: נמצאה צלקת מעל עצם בריח באורך 11 ס"מ וברוחב 7 מ"מ. נמצא שאין דלדול שרירים, קיימת בליטה של גוף הסקפולה ללא WINGING, מדווח על ירידה בתחושה בפיזור העצב האקסלרי מימין. ללא חסר ניאורולוגי בפיזור העצב המוסקולוקוטניאוס. כוח שרירים חגורת כתפיים כולל ROTATOR CUFF – תקין דו צדדי. ללא סימני צביטה בשתי הכתפיים (מבחנים על שם NEER וHAWKINS וJOBE תקינים). קיימת הפרעה בריתמוס הסקפולרי מימין. קיימת רגישות על פני מפרק אקרומיוקלויקולרי (ACJ) מימין. מבחן CROSS CHEST חיובי למפרק ACJ מימין. אשר לעמוד שדרה מותני פורט בחוות הדעת: צלקת אורכית לאחר ניתוח סקוליוזיס מגיעה עד L3. בכיפוף מגיע עם קצות הידיים עד לשליש תחתון של השוק. לא ניתן לבצע מבחן התארכות זיזי עמוד שדרה מותני לפי MODIFIED SCHOBER TEST לאור הניתוח. הטיות 20 מעלות לכל צד, רוטציות 20 מעלות לכל כיוון. מבחן הרמת רגל ישרה תקין. מדווח על ירידה באזור ירך ימין לטרלית בפיזור עצב פמורלי שטחי (LFCN), שאר התחושה תקינה, כוח גס והחזרים גידיים בגפיים התחתונות – תקינים.
בפרק הדיון והמסקנות קבע המומחה שבעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה – בגין עצם בריח, מפרק ACJ וסקפולה, בשיעור של 10%, לפי פרט 35(1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן- "התוספת לתקנות"). עוד קבע המומחה כי בגין צלקות מכערות נותרה לתובע נכות בשיעור של 3%, לפי חלקיות פרט 75(1)(ב) לתוספת לתקנות. המומחה הוסיף שנכותו הזמנית של התובע לאחר התאונה הייתה בשיעור של 100% מיום התאונה ועד 3 חודשים לאחר הניתוח לקיבוע השבר (סה"כ למשך 10 חודשים), ובשיעור של 100% למשך שבועיים לאחר הניתוח להוצאת פלטה. המומחה ציין שהוא אינו צופה צורך בטיפולים רפואיים נוספים בעתיד. עוד ציין המומחה כי מגבלותיו התפקודיות של התובע הינן בתפקוד מאומץ וממושך של הגפה ובמיוחד מעל לגובה הכתף. המומחה המליץ על מינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה לאור תלונות התובע על סחרחורות, עייפות וחוסר שיווי משקל וממצאים פוסט טראומטיים בבדיקת MRI.
בתשובותיו מיום 25.3.10 לשאלות ההבהרה מטעמו של התובע, השיב המומחה שהוא אינו מסכים שיש להעניק נכות נוספת בשל פציעת השרירים, כיוון שהנכות לפי פרט 35 לתוספת לתקנות הינה בגין הפרעה בתפקוד כולל של חגורת הכתף, והיא מגלמת בתוכה גם את ההפרעה בעקבות קיצור משרעת השרירים בהפעלת הכתף. עוד השיב המומחה שהבדיקה הגופנית מדגימה את המגבלות בכתף. בעמוד השדרה הגבי אין תנועתיות המשפיעה על כושר הפעולה והתפקוד, לפיכך הוא אינו מסכים ששיעור הנכות מתאים לפרט 35(1)ג'. המומחה השיב שהתובע סובל מנכות בעמוד השדרה לאחר ניתוח קיבוע בעקבות עקמת, וכי תלונותיו אינן באות לידי ביטוי בבדיקה הגופנית של עמוד השדרה המותני והצוואר, ואין ממצאים גופניים או הדמייתיים התומכים בנזק שנגרם לתובע בעקבות התאונה ועל כן הוא סבור שלא נגרם לתובע נזק או נכות נוספת בעקבות התאונה. עוד השיב המומחה שהוא סבור שמצבו של התובע בכתף ימין הינו יציב ללא צפי להחמרה בעתיד. בעמוד שדרה לאחר קיבוע קיימת לאורך השנים החמרה בסגמנטים הסמוכים לאזור שעבר קיבוע ואולם זאת ללא קשר סיבתי לתאונה. בתשובות מיום 15.7.10 לשאלות הבהרה מטעם הנתבעת, השיב המומחה שהוא אינו מסכים להנחה שהוצגה לו על ידי הנתבעת שלפיה לא נותרה לתובע נכות צמיתה בגין המגבלה בכתף ימין, וזאת מאחר שקיימת הפרעה בתנועה של חגורת הכתפיים, המשפיעה על תפקוד הכתף. המומחה הוסיף כי יש להתייחס לכלל מפרקי חגורת הכתפיים כמכלול מפרקי אנטומי אשר חלו בו שינויים אנטומיים טראומטיים ובשל כך קבע את הנכות.
בתשובות מיום 19.12.11 לשאלות ההבהרה מטעם הנתבעת, השיב המומחה שקיבוע עמוד השדרה בניתוח (אשר נערך כאמור מספר שנים לפני התאונה), הינו של כל עמוד השדרה הגבי, ושל מחצית עמוד שדרה מותני. המומחה השיב שהוא מעריך את נכותו הצמיתה של התובע בעקבות הניתוח לקיבוע עמוד השדרה כדלקמן: בגין עמוד שדרה גבי, בשיעור של 10%, לפי פרט 37(2)(א) לתוספת לתקנות (זווית נוחה); בגין עמוד שדרה מותני, בשיעור של 15%, לפי פרט 37(3)(א) לתוספת לתקנות (מחצית עמוד שדרה מותני בזווית נוחה).
המומחה בתחום האורתופדיה לא זומן לעדות, ולמעשה אין מחלוקת של ממש באשר לחוות דעתו, ולפיכך מצאתי שיש לאמץ את הערכתו של המומחה ולקבוע שבעקבות התאונה נותרה לתובע נכות אורתופדית בשיעור של 10%, וכן נכות בשיעור של 3% בגין צלקות ניתוחיות.
הנכות הנוירולוגית
פרופ' יואב צ'פמן מונה כמומחה מטעם בית המשפט לשם בירור מצבו הבריאותי של התובע בתחום הנוירולוגיה. בחוות דעתו מיום 2.2.10, סקר פרופ' צ'פמן את המסמכים הרפואיים שעמדו לרשותו וסיכם את האירועים הנוירולוגים כפי שהם עולים ממסמכים אלו: "בילדות נבדק בנוירולוגיית ילדים בבית חולים שערי צדק ואף בוצע EEG (תקין) בעקבות אבחנה מבדלת בין הפרעת קשב וריכוז לעומת התקפי ניתוק אפילפטיים. הועלתה אפשרות של טיפול בריטלין. בגיל 16 עבר ניתוח לגב עקב עקמת (סקוליוזיס). התגייס לצבא כשוטר אזרחי וקיבל אישור לתפקד כשוטר סיור למרות הסקוליוזיס וכנראה בעקבות מוטיבציה גבוהה. לאחר שחרורו מהשרות עבד וספציפית עבד באינטל בזמן התאונה. בתאריך 18 בינואר 2008 נפגע בתאונת דרכים בזמן שמכונית שבה נהג התדרדרה לתהום בשעת לילה מאוחרת. זוכר חלקית את פרטי התאונה וחושב שנפגע על ידי רכב אחר שהסיט אותו מהכביש. זוכר את כרית האויר מתנפחת וזוכר שנפל מהאוטו. בבדיקת מד"א ובמלר"ד ... נחשד שעלה ריח אלכוהול מהפה. במלר"ד היה בהכרה מעורפלת בקבלתו ונכתב שאי אפשר לקבל אמנזה ממנו. בקבלתו למחלקה לכירורגיה מתואר הכרה מלאה. בבדיקת CT שבוצעה מיד לאחר התאונה יש דימום גדול בחלק הפריאטלי של הגולגולת המעיד על חבלה משמעותית לראש. קשה לקבוע בוודאות לגבי דימומים קטניים מוחיים בבדיקה זאת. MRI מוח, שבוצע בדצמבר 2008, מראה בבירור 2 דימומים ישנים באיזורים של קורפוס קלוסום ומעבר חומר לבן ואפור פריאטלי, המתאימים לנזק טראומטי (SHEAR UNJURY). אבחון נוירופסיכולוגי (22/12/08) מסכם כי "... יש עדות לפרעה בקשב ובריכוז, ביכולת ההפשטה והגמישות המחשבתית, המתאימה להפרעה פרונטלית. אמנם מדובר בהפרעה קלה, אך בהתחשב בכך שמודבר באדם צעיר, עם פוטנציאל אינטלקטואלי גבוה, ההשלכות על התפקוד הם מאד משמעותיות".
המומחה פירט את תלונותיו של התובע כפי שהועלו בפניו במהלך הבדיקה: כאבי ראש פרונטליים שלפעמים מלווים בעיניים אדומות, סחרחורת – תחושת אי יציבות – כשקם בפתאומיות, אפטיה, בלבול, שכחה, נעזר בפתקים ומתקשה ללמוד, נזלת מהאף תוך כדי אכילה. המומחה פירט שהבדיקה הנוירולוגית שערך לתובע הייתה תקינה, כולל עצבי גולגולת, המערכת הפירמידלית, קואורדינציה ותחושה.
בפרק הדיון והמסקנות קבע המומחה כי התובע שנפגע בראשו בתאונה סבל מלפחות 2 דימומים במוח. דעתו של המומחה, הבעיות של התובע בתפקוד המוח מאז התאונה כוללות 2 תסמונות עיקריות: האחת, מתאימה למצב פוסט טראומטי פסיכיאטרי במהותו הכולל דיכאון, חוסר ריכוז, תחושת סחרחורת. השנייה, כוללת ירידה בכושר הקוגניטיבי, המקשה על תפקודו של התובע גם כאשר הוא מתחזק מבחינה נפשית, והמתועדת בבדיקה הנוירוקוגניטיבית שנערכה לתובע. לדעתו של המומחה, במקרה זה קיימת פגיעה נוירולוגית הקשורה לחבלה במוח ולדימומים שהיא מעבר לתגובה הנפשית לתאונה. בפרק הסיכום קבע המומחה כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה, בגין אנצפלופתיה עם ירידה ברמה הקוגניטיבית בצורה קלה, בשיעור של 10%, בהתאם לפרט 29 11אII לתוספת לתקנות. המגבלות של התובע הן קשיים קלים בתפקוד הקוגניטיבי. המומחה ציין שאין טיפול המוכר כמוכח מדעית בתחום של השתקמות המוח במצבו של התובע שנתיים לאחר התאונה.