איגמה ניהול ומסחר בע"מ נ' אוחיון

החלטה

המבקש הגיש שלוש בקשות. האחת, בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות. והשנייה, התנגדות לביצוע שטר. והשלישית, בקשה לביטול עיקולים והליכי תפיסה.

טענות המבקש

1.המבקש טען כי האזהרה לא הומצאה לידיו עת הגיש את הבקשה, ועל תיק ההוצאה לפועל נודע לו שעה שביקש ביום 7/2/13 להעביר בעלות על רכב מסוג קרייזלר גרנד שירוקי מספר רישוי 91-027-68 (להלן: "הרכב") משמו לשם רוכש הרכב, ואז נודע לו ממשרד הרישוי כי קיים עיקול על הרכב, ורק אז פנה המבקש ללשכת ההוצאה לפועל, וקיבל המבקש עותק מבקשת הביצוע, שטר החוב, צילום של גב השטר, הצהרת ב"כ המשיבה על פרטי החייב.

2.לעצם ההתנגדות לביצוע השטר, טען המבקש, כי אינו מכיר את המשיבה, מעולם לא היה לו אתה קשר עסקי ו/או מסחרי כלשהו, ואינו יודע כיצד השטר הגיע לידיה.

3.עוד טען המבקש, כי תוקפו של השטר פג בשנת 2005, שכן השטר נעשה כשטר ביטחון לקשר מסחרי שהחל בשנת 2004 או במועד סמוך לכך, בין חב' מכון קנדל בע"מ (להלן: "קנדל"), שהמבקש היה בעל מניותיה, לבין חברה בשם דנלוקס ישראל בע"מ (להלן:"דנלוקס"), קשר אשר הסתיים במהלך שנת 2005, עת סירבה קנדל להעביר תשלומים לדנלוקס לאור טענתה כי סיפקה האחרונה לקנדל סחורה פגומה. המחלוקת בין השתיים, התבררה, והסתיימה, במסגרת תביעה שהגישה דנלוקס נגד קנדל בבית משפט השלום בחדרה (תיק 3194/05) עת חויבה קנדל, לשלם לדנלוקס, סך של 35,000 ₪, בהתאם להסכם הגישור אליו הגיעו הצדדים . מכאן מדגיש המבקש, כי עם תום היחסים בין שתי החברות, פג תוקפו של שטר הביטחון.

4.המבקש הוסיף, כי מאז לא היה כל קשר מסחרי בינו לבין דנלוקס ו/או עם המשיבה, וכי מסירת השטר נעשתה שלא כדין, והמועד הרשום עליו, נרשם תוך רמיה וניסיון לעשיית עושר ולא במשפט, ולכן המשיבה אינה אוחז כשורה, ואין לה זכות להיפרע מן השטר.

5.לאור טענות המבקש הנ"ל, הוא פנה בבקשה נוספת לבית המשפט, בה עתר לביטול העיקול על הרכב ולבטל את תפיסתו ע"י המשיבה, שכן הרכב משמ אותו לעסקו, ותפיסתו גורמת לו לנזקים.

6. המשיבה הגיבה לבקשה לביטול העיקול ותפיסת הרכב וטענה כי המבקש אינו מעלה טענה כלשהי נגד השטר, ולכן יש לדחות את בקשתו, ולהשאיר את העיקול והתפיסה.

7.עוד טענה המשיבה, כי המבקש הגיש בקשה דומה ללשכת ההוצאה לפועל, וכי יש להמתין עד אשר תינתן החלטה ע"י ראש ההוצאה לפועל .

8. המבקש הגיב לתשובת המשיבה וטען, כי הבקשה לביטול העיקול על הרכב וכן הבקשה לעיכוב הליכים, הועברו לבית המשפט עם העברת ההתנגדות מלשכת ההוצאה לפועל, וכי הוא פעל בהתאם להחלטת רשם ההוצאה לפועל, אשר הורה למבקש מפורשות להגיש בקשה נפרדת לבית המשפט לשם ביטול העיקול, וכי הוא זה שהורה על העברת ההתנגדות והבקשה להארכת מועד לבית המשפט השלום בבית שאן, תוך קביעה כי בית המשפט הוא המוסמך בלבד לעכב א ההליכים.

9.ביום 10/6/13 התקיים דיון במעמד הצדדים, במהלכו חזרו שני הצדדים על טענותיהם, והמבקש הגיש לבית המשפט עותק מבקשת רשות ערעור, מב/1, אשר הוגשה ע"י המבקש לבית המשפט השלום בקריות, כאשר עניינה החלטת רשם ההוצאה לפועל, בה הוא קובע כי אומנם לא נסרקה האזהרה אשר נמסרה למבקש/החייב ביום 24/12/12, אך הואיל ובוצע תשלום ע"י המבקש, ללשכת הוצאה לפועל, ביום זה, הרי שיש לראות במבקש/החייב כמי שמודה בחוב, ולכן דחה את הבקשה לביטול תפיסת הרכב.

דיון והכרעה

הבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות

10.המבקש טוען בבקשתו כי מעולם לא קיבל את האזהרה לידיו. המשיבה מנגד לא סתרה טענה זו, והפנתה את בית המשפט לרישום לשכת ההוצאה לפועל כי האזהרה נמסרה למבקש ביום 24/12/12.

מעיון במסמך מב/1, ניתן ללמוד כי לשכת ההוצאה לפועל עדכנה את תאריך מסירת האזהרה, כאילו נמסרה למבקש ביום 24/12/12, הואיל וביום זה שולם על חשבון החוב סכום של כ- 1,500 ₪.

כלומר, האזהרה לא נמסרה למבקש, ואין חתימתו על גבי האזהרה, ותאריך מסירתה עודכן בשלכת ההוצאה לפועל, לאחר ביצוע תשלום, ובהנחה כי המשלם הינו החייב בתיק, קרי המבקש.

ממסמך מב/1, ניתן ללמוד אף, כי רשם ההוצאה לפועל קבע כי יש לראות בתשלום סכום על חשבון החוב כהודאה של המבקש בחוב, ועל בסיס קביעה זו דחה את בקשת המבקש לביטול תפיסת הרכב, וכאמור לעיל, על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור.

המבקש מכחיש כי הוא שילם סכום כלשהו על חשבון החוב, וטוען כי לא ניתן לקבוע באופן פוזיטיבי כי הוא זה אשר שילם, וכי יש לברר עניין זה עד תום.

הואיל ועל החלטת רשם ההוצאה לפועל הנ"ל הוגשה בקשת רשות ערעור, לא אדרש לשאלה מי שילם על חשבון החוב, והאם ניתן לקבוע על בסיס עובדת התשלום, כי המבקש הוא אשר שילם, ועל בסיס זה לראות את מועד האזהרה כמועד התשלום.