אלבז נ' רון אברמוב ושות' - משרד עו"ד ואח'

פסק דין

1.התובעת, אשר עבדה כפקידה במשרד עורכי דין, נפצעה במהלך עבודתה בארכיב, ועתרה לפיצוי בגין נזקיה. לטענתה, המעביד התרשל באי קיום חובת הזהירות והפר חובות חקוקות, ובכך גרם לנזקיה. בדיקת נסיבות התרחשות התאונה, כבסיס להטלת אחריות על המעביד, היא העומדת במרכזו של פסק דין זה.

כתב התביעה וכתב ההגנה

2.התובעת הגישה ביום 5.11.2008 תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מנפילה מסולם, עליו טיפסה לשם תיוק מסמכים כאשר עבדה במשרד עורכי הדין של הנתבע מס' 1 (להלן: הנתבע). בכתב התביעה צויין כי בעקבות הנפילה מהסולם שהתרחשה ביום 15.11.2004 הובהלה התובעת אל בית החולים, שם אובחנו נפיחות ורגישות בקרסול רגלה השמאלית והגבלה בתנועות הקרסול. כעבור שנתיים אובחן שבר בקרסול, אולם לאור העיתוי המאוחר בו הוא התגלה, לא ניתן היה לקבע את רגלה של התובעת באמצעות סד גבס, והרגל התאחתה במנח שאינו אנטומי. הוועדה הרפואית לעררים של הביטוח הלאומי קבעה כי לתובעת נותרה נכות צמיתה כתוצאה מאירוע התאונה בשיעור של 5%, ואילו בחוות דעת של האורטופד ד"ר ליברזון נקבעה לתובעת נכות בתחום האורטופדי בשיעור של 20%.

3.בכתב התביעה יוחסה לנתבע רשלנות, מכוח אחריות ישירה ושילוחית, והפרת חובות על-פי חוק. לחילופין, נטען כי "הדבר מדבר בעדו" וכי התובעת אינה יודעת ואינה יכולה לדעת מה הנסיבות האמיתיות שגרמו לקרות התאונה ולכן מוטל על הנתבע נטל ההוכחה שלא התרשל.

4.בכתב ההגנה הוכחש עצם אירוע התאונה, ונטען כי מדובר בתביעה שיקרית, וכי מקור חבלת התובעת הינו בנסיבות אחרות. כטענות חילופיות, הוכחשה אחריות הנתבע, נטען להעדר רשלנות והפרת חובה כלשהי, ונטען לאשם תורם של התובעת בשיעור 100%.

5.תחילה אבחן את סוגיות האחריות וההתרשלות, שהינם שניים ממרכיביה של עוולת הרשלנות, המיוחסת לנתבע.

עוולת הרשלנות

6.כדי שתקום חובה מכוח עוולת הרשלנות, על התובעת להוכיח את התגבשותם של יסודותיה: חובת זהירות, התרשלות ונזק שנגרם בגינה. בשלב הראשון של ניתוח עוולת הרשלנות המיוחסת לנתבע יש לבחון קיומה של חובת זהירות של הנתבע, כמעביד, כלפי התובעת, שהייתה עובדת שלו במועד התאונה. הגישה "המסורתית" כוללת בחינה דו-שלבית של חובת זהירות מושגית וקונקרטית בהתאם למבחן הצפיות.

חובת זהירות מושגית

7.קיומה של חובת זהירות מושגית נקבע על-פי המבחן, אם אדם סביר "צריך היה" לצפות את התרחשות הנזק. על-פי ההלכה הפסוקה, חלה על מעביד חובת אחריות מושגית כלפי עובדו (ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72, 76 (1984) (להלן: עניין מלון רמדה); ע"א 663/88 שיריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז(3) 225, 229 (1993) (להלן: עניין שיריזיאן)). עליו לנקוט בכל האמצעים הסבירים על-מנת לוודא שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימליים. מהותם ומידתם של אותם אמצעי זהירות משתנות לאור טיבו, שכיחותו וחומרתו של הסיכון, שהמעביד מודע לו או חייב להיות מודע לו. חובה זו הוגדרה בפסיקה כחובה משולשת, הכוללת את הדרישה מן המעביד לדאוג לצוות עובדים מאומן; את הדרישה לספק לעובד חומרים ראויים לצורך ביצוע העבודה ואת הדרישה להנהיג שיטת עבודה מתאימה ולפקח באופן יעיל על דרך ביצוע העבודה (ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו נ' יאסין (פורסם בנבו, 31.8.2011) (להלן: עניין קלינה)).

חובת זהירות קונקרטית

8.קיום חובת זהירות מושגית הינו תנאי הכרחי אך לא מספיק לקיומה של אחריות בעוולת הרשלנות. צריכה להתקיים אף חובת זהירות קונקרטית, שקיומה נקבע על-פי מבחן הצפיות. באשר לחובת הזהירות הקונקרטית יש לבחון האם בנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון מעביד סביר יכול וצריך היה לצפות את התרחשות הנזק למי שניזוק בפועל (ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1, 18 (2003)).

9.השאלה לגבי "יכול היה" הינה בעלת אופי טכני (ויש שהגדירוה כצפיות פיסית), והשאלה לגבי "צריך היה" הינה נורמטיבית-ערכית. הצפיות הפיסית מיועדת לשלול אחריות מוחלטת או כמעט מוחלטת. מבחן הצפיות הנורמטיבית נועד לסלק משולחן הדיונים את כל הפעולות והמעשים השיגרתיים, הרגילים והיומיומיים שאדם אינו צריך לשאת בגינם בחובת זהירות כלפי משנהו (ע"א 3510/99 ועלס נ' אגד - אגודה שיתופית לתחבורה לישראל, פ"ד נה(5) 826, 841 (2001)). לא כל נזק שהינו צפוי מבחינה פיזית הינו נזק שיש לצפותו במישור הנורמטיבי. בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לו(1) 113 (1982) (להלן: עניין ועקנין) נפסק כי חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון, וכי הדין מבחין בין סיכון סביר לסיכון שאינו סביר. בעניין מלון רמדה הודגש כי חובה כזו מוטלת רק בגין סכנה בלתי רגילה, וכי טיבה של הסכנה נקבע על פי שני קריטריונים: האחד, לאור מהות הסכנה בנסיבות הקונקרטיות ומיהות הניזוק שהועמד בסכנה, והשני - לאור הערך, שעליו חפצים להגן מפני סכנה, דהיינו - אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו (שם, בעמ' 77). עם זאת, בע"א 688/79 יזבק נ' קובטי, פ"ד לו(1) 785, 790 (1982) נקבע כי מעביד חייב לצפות גם מעשה רשלני של העובד, אפילו כשהוא בא בניגוד לחובות מפורשות, ואף כשהעובד מודע לסכנה שבמעשהו.

10.הגורמים אותם יש להביא בחשבון בעת בחינת קיומה של חובת זהירות קונקרטית הינם מידת הסיכון להתרחשות נזק ושיעור הנזק הצפוי בהתממש הסיכון, ועלות אמצעי הזהירות שניתן היה לנקוט כדי למנוע את סיכון זה, וכן האינטרס הציבורי בפעילות יוצרת הסיכון (ע"א 9212/99 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(2) 906, 909 (2002); ע"א 3124/90 סבג נ' אמסלם, פ"ד מט(1) 102, 107 (1995)).

11.מעביד סביר צריך להביא בחשבון כי עובד עלול להיות בלתי זהיר בעבודתו, ובלהט העבודה לא לשמור על כל אמצעי הזהירות, גם כאשר הוא הוזהר בקשר לסיכונים אפשריים. לכן לא די באזהרה לעובד מפני סיכונים, שעה שניתן למנוע סיכונים בדרך אחרת, ואפילו זולה יחסית. בצד האזהרה יש צורך בפיקוח נאות (ע"א 662/89 מדינת ישראל נ' קרבון, פ"ד מה(2) 593, 597 (1991)).

חובת זהירות - המודל האלטרנטיבי

12. ניתוח היסוד של חובת הזהירות, שהינה אחד ממרכיבי עוולת הרשלנות, ניתן להיעשות בדרך שונה מהדרך "המסורתית" של בחינת חובת זהירות מושגית וקונקרטית. בפסיקה קיימת גישה נוספת, ולפיה ניתוח חובת הזהירות מתמקד בקיומם של יחסי קרבה בין המזיק לניזוק ובשיקולים נורמטיביים נוספים המצדיקים הטלת חובת זהירות. (ראו: עניין קלינה, פסקה 17 לפסק דינה של השופטת ארבל; עניין ועקנין, בעמ' 122; ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז(3) 757, 768 (1983); ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113, 129-130 (1985); ע"א 2625/02 נחום נ' דורנבאום, פ"ד נח(3) 385, 408 (2004); ע"א 10078/03 שתיל נ' מדינת ישראל, פסקאות 17-15, 31-30 לפסק דינו של השופט לוי (פורסם בנבו, 19.3.2007)).

אחריות מעביד לגבי סולם

13.בטרם אגש לבחון האם במקרה הנוכחי רבצה על כתפי הנתבע חובת זהירות קונקרטית והאם הוא הפר חובה זו והתרשל, אבחן את גישת הפסיקה לגבי מקרים של נזק שנגרם בעקבות נפילה מסולם.