פסק דין
הרקע לעתירה:
בפני עתירה שהוגשה נגד דרישה לתשלום היטלי פיתוח אשר הושתו על העותרת ביום 15.5.12, במסגרתה הטילה המשיבה, עיריית חדרה, על העותרת, הבעלים של מפעל אליאנס לייצור צמיגים, חיוב בסך של 20,054,069.94 ₪ בגין היטלי סלילת כבישים ומדרכות והיטל תיעול, זאת בגין קרקע ומבנים במתחם מפעל "אליאנס" הנמצא באזור התעשייה של העיר חדרה.
יצויין כי המפעל משתרע על פני שני חלקי גושים ועל פני מספר רב של חלקות (גוש 10001 חלקות 33-53, 61-63, 76 (חלק), 81 (חלק), 82 (חלק), 89 (חלק) וגוש 10014 חלקות 2, 4, 70 (חלק), 71, 76 – 94) ומדובר בשטח כולל של כ- 210 דונמים שבתחומם עשרות מבנים, ששטחם הכולל של המבנים הוא כ- 114,000 מ"ר (כך לגרסת המשיבה, כאשר העותרת גורסת כי מדובר במבנים ששטחם הכולל הוא 112,480 מ"ר).
עוד יצויין כבר כעת כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוגשו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לקבל את העתירה באופן שבו תבוטל דרישת התשלום בגין היטלי פיתוח שנשלחה לעותרת מאת המשיבה ביום 15.5.2012. אפרט להלן.
טענות הצדדים:
העותרת טוענת כי ההיטלים הוטלו על ידי המשיבה מבלי שבוצעו עבודות פיתוח המצדיקות את החיוב; מבלי שבוצעה בנייה חדשה המצדיקה את החיוב; מבלי שהתקיימו דרישות חוקי העזר המהוות תנאי מוקדם לסמכות המשיבה לגבות היטלים; תוך חיוב כפול בגין שטחי מבנים וקרקע שההיטלים הרלוונטיים כבר שולמו בגינם בעבר; בניגוד להתחייבות המשיבה בהסכם פשרה שלא לחייב עוד בהיטלי פיתוח את המבנים והמקרקעין הקיימים במפעל; ובהתבסס על תעריפים שגויים שאינם תואמים את התעריפים הקבועים בחוקי העזר הרלוונטיים.
עוד טוענת העותרת כי בדיקת המסמכים שמסרה המשיבה העלתה כי המשיבה ביססה את דרישתה על נתונים לא רלוונטיים ועל מידע חסר; כי בסיס המידע שממנו שואבת המשיבה נתונים ועליו היא מבססת חיובים אינו שלם, באופן הגורר כפל חיוב בגין נכסים שההיטלים כבר שולמו בגינם, ובאופן שאינו מאפשר לייחס מהימנות כלשהי לנתונים שעליהם מתבססת המשיבה בחיובים שהיא מנפיקה; כי כל חישוביה של המשיבה שגויים ומבוססים על הנחות עובדתיות ומשפטיות שגויות; כי העבודות שהמשיבה טוענת כי היא מבצעת כלל אינן עבודות המקימות סמכות חיוב לפי חוקי העזר הרלוונטיים; כי המשיבה נתלית להצדקת הגבייה בעבודות "סלילה", שלא רק שאינן "גובלות" בנכס כלשהו בתחום מפעל אליאנס, אלא חלקן כלל אינן מבוצעות על ידי המשיבה או על חשבונה ואף אינן מבוצעות בכביש עירוני שסלילתו עשויה, בהתקיים תנאים שונים, להקים למשיבה סמכות גבייה מבעלי נכסים גובלים.
העותרת מציינת עוד כי בשטח מתחם אליאנס כלולות גם 3 חלקות שהיו בבעלות העותרת ונמכרו בספטמבר 2011 אך אינן חלק משטח המפעל – חלקות 38, 39 ו- 45 בגוש 10001, הנמצאות מחוץ לגדר המפעל ומוקפות בחלקות נוספות (37, 44 ו- 46) שכלל אינן בבעלות העותרת ומצויות מחוץ לגדר המפעל. לטענת העותרת שטח המפעל תחום על ידי נחל חדרה ממזרח, רחוב פרידלנדר מדרום ורחוב בעלי מלאכה ממערב ומצפון. נטען כי הרחובות פרידלנדר ובעלי מלאכה הם רחובות ותיקים שנסללו לפני עשרות שנים, במימון בעלי הנכסים הגובלים (לרבות העותרת). למפעל שתי כניסות: הכניסה הדרומית היא מרחוב פרידלנדר והצפונית מחלקו הצפוני-מזרחי של רחוב בעלי מלאכה.
העותרת טוענת כי הרחובות פרידלנדר ובעלי מלאכה נסללו במקור ללא מדרכות. רחוב בעלי מלאכה עודנו עומד במצבו המקורי ואילו ברחוב פרידלנדר בוצעו עבודות בתחילת העשור הקודם, בחלקו הגובל בחלקות הדרומיות שבמפעל ולאורך אותן חלקות נסללה גם מדרכה. לעבודות הסלילה ברחוב פרידלנדר קדמו החלטה של מועצת עיריית חדרה בדבר ביצוע אותן עבודות ופרסומה בהתאם להוראת חוק העזר הרלוונטי. העותרת טוענת כי קיבלה דרישת תשלום בגין עבודות הסלילה ברחוב פרידלנדר ושילמה בשנת 2004 את הסכומים שנדרשו ממנה בגין היטל סלילת מדרכות והיטל בעד הרחבת הכביש.
עוד טוענת העותרת כי שנים רבות קודם לכן חוייבה בתשלום היטל תיעול בגין כלל המבנים בשטח המפעל וכי היטל התיעול בגין כל המבנים במפעל שולם במלואו על ידי העותרת.
כן טוענת העותרת כי בשנת 2005 החלה לנקוט פעולות שונות להסדרת הרישוי בגין הבנייה בתחומי המפעל, אגב ייזום תוכנית לאיחוד החלקות שבתחום המפעל. העותרת טוענת כי באה אז בדברים עם המשיבה ונדרשה, כתנאי להסדרת היתרי בנייה למבנים שלגביהם חסרו היתרים, לשלם למשיבה היטלי פיתוח (סלילת כבישים ומדרכות, תיעול, ביוב וצנרת מים) בגין כל אותם מבנים שהיו קיימים בפועל אך לא אותר בגינם היתר בנייה בתיקי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. העותרת טוענת כי כפשרה, ובעיקר מתוך התחשבות בטענת נציגי המשיבה באותה עת כי העירייה זקוקה נואשות לכסף, ועל מנת לקדם את קבלת היתרי הבנייה הנחוצים, שילמה העותרת בהתאם לדרישת העירייה סך של 6,000,000 ₪. נטען כי תשלום זה בוצע על פי הסכם פשרה וכנגד הצהרת המשיבה בדבר היעדר תביעות וטענות כלפי העותרת בגין הנכסים והתחייבות המשיבה כי גם בעתיד לא תהיינה לה תביעות וטענות בגין אגרות והיטלים ביחס למקרקעין ולמבנים הקיימים במפעל. יחד עם זאת נקבע כי ההסכם אינו מהווה ויתור מצד המשיבה על חיובים בגין היטלי פיתוח שיגיעו לה כדין בעתיד, ככל שיגיעו, בכפוף לקיום שלושת התנאים המצטברים הבאים: עילתם של ההיטלים הינה עבודות פיתוח חדשות; ביצוע העבודות יחל לאחר חתימת ההסכם; העותרת לא שילמה תשלומים כלשהם בגין אותם היטלים. העותרת טוענת כי תנאים אלה לא התקיימו שכן כלל לא בוצעו עבודות פיתוח חדשות המקימות עילה לחיוב העותרת בהיטלים.
עוד טוענת העותרת כי המפעל מוקף כבישים "ותיקים" שסלילתם מומנה בשיטת "דמי השתתפות" שנים רבות לפני חקיקתו של חוק העזר הרלוונטי וסלילה מקורית זו אינה יכולה להוות עילה לחיוב בהיטלים. נטען כי רחובות מייזר, אסטוריה וכביש 5, אליהם התייחסה המשיבה בדרישת התשלום, אינם גובלים בנכס כלשהו במפעל ואין למפעל כל זיקה אליהם. נטען כי גם צומת החרושת אליה התייחסה המשיבה אינה גובלת בנכס כלשהו מהנכסים במפעל וכי צומת זו ממוקמת על כביש ארצי שהינו בבעלות המדינה ובאחריות חברת מע"צ. נטען כי עבודות השדרוג בצומת התבצעו על ידי מע"צ ובמימונה ולא על ידי המשיבה וכי עבודות אלה אינן בבחינת "סלילה חדשה" שהייתה יכולה להצדיק חיוב בהיטל שכן מדובר בצומת ותיקה שכבר הייתה סלולה.
העותרת טוענת גם כי דרישת התשלום נשוא העתירה פגומה מיסודה. נטען כי דרישת התשלום נחזית כמסתמכת על בקשה לאישור העברת זכויות אולם כלל לא הוגשה בקשה כזאת ביחס לשטח המפעל או לאיזה מן הנכסים הכלולים בו ואפילו הייתה מוגשת לא היה הדבר מקנה עילה עצמאית לחיוב בהיטלי פיתוח. עוד נטען כי דרישת התשלום נחזית כנובעת מביצוע עבודות אולם כלל לא מבוצעות עבודות רלוונטיות שיש בהן כדי להצדיק את דרישת התשלום. כן נטען כי דרישת התשלום נחזית כמתייחסת לשטחים שלא שולמו בעדם ההיטלים בעבר אולם בגין כל השטחים ההיטלים שולמו.
עוד טוענת העותרת כי עילות החיוב שבעניינן נשלחה דרישת התשלום לעותרת התיישנו. כן נטען כי קיים שיהוי מנהלי שכן המשיבה ידעה כי עומדת לה עילה לחיוב ואף שלחה דרישות תשלום וגבתה כספים על בסיס אותן עילות, אלא שבחלוף למעלה מ-10 שנים (בנוגע לסלילה) או 17 שנים (בנוגע לתיעול) החליטה המשיבה לשלוח בגין אותן עילות דרישת תשלום נוספת עבור שטחים שלטענתה לא חוייבו בעבר. נטען כי העותרת הסתמכה על דרישות התשלום שנשלחו לה בעבר ואף בשנת 2005, אגב ניסיון לחייבה פעם נוספת, קיבלה בתמורה לתשלום של 6 מיליוני ₪ התחייבות מפורשת מהמשיבה כי לא תחוייב שוב. נטען כי התנהגות המשיבה עולה כדי שיהוי וויתור, לא כל שכן כאשר מביאים בחשבון את התחייבות המשיבה בהסכם הפשרה משנת 2005.
כן נטען כי דרישת התשלום כוללת חיוב בכפל בניגוד לעיקרון חד-פעמיות ההיטל, שכן היטל התיעול שולם כבר בגין כלל השטח הבנוי במפעל, שולמו גם היטל סלילת כבישים והיטל סלילת מדרכות בגין החלקות והמבנים הגובלים ברחוב פרידלנדר וכן התשלום שנעשה במסגרת הסכם הפשרה נועד לכסות את כל הנכסים הקיימים במפעל בעבור תשלומים בעד עבודות שביצוען החל לפני חתימת ההסכם. נטען כי הטבלה שערכה המשיבה אינה נכונה ואינה משקפת נכון את השטחים שבעדם כבר שולמו על ידי העותרת היטלי הפיתוח.
העותרת טוענת כי המשיבה ציינה בדרישת התשלום ששלחה כי אחת העילות הנטענות להטלת החיובים היא בקשה שהוגשה לה לאישור העברת זכויות בנכס. העותרת טוענת כי לא הגישה בקשה כזו למשיבה. ככל הידוע לעותרת בקשה לאישור להעברת זכויות הוגשה למשיבה על ידי מי שקנה מהעותרת 3 חלקות, אשר לא היו חלק מהמפעל. נטען כי מדובר בחלקות שבינן לבין המפעל מפרידים לא רק גדר המפעל אלא גם נכסים נוספים אשר שייכים לצדדים שלישיים. נטען כי הבקשה הוגשה אך ורק ביחס לאותן שלוש חלקות ואינה יכולה להצדיק דרישה לתשלום בגין חלקות אחרות לא כל שכן בגין חלקות שאינן מהוות חלק מאותה חטיבת קרקע בפרט.
עוד טוענת העותרת כי דרישת התשלום כוללת חיוב בשיעור של 100% בגין היטל סלילת כבישים והיטל סלילת מדרכות וזאת בגין קרקעות ומבנים בחלקו הצפוני של המפעל (בניכוי שטח בנוי של 29,976 מ"ר) וכן בגין 3 החלקות שנמכרו, אך המשיבה לא ביצעה ואינה מבצעת עבודות סלילה המבססות עילה לדרישת התשלום שכן המשיבה אינה מבצעת עבודות סלילה ברחובות הגובלים בנכסים אלו.
באשר לחלקות הצפוניות במפעל טוענת העותרת כי הן אינן נחשבות לגובלות ברחוב פרידלנדר. נטען כי בין רחוב פרידלנדר לבין אותן חלקות מפרידות החלקות הדרומיות של מפעל אליאנס, המהוות נכסים נפרדים העומדים בפני עצמם ואשר כבר חוייבו בתשלום היטל אגב ביצוע העבודות ברחוב פרידלנדר. נטען כי לחלקות הצפוניות במפעל גישה מרחוב בעלי המלאכה דרך שער הכניסה הצפוני של המפעל. עוד נטען כי המשיבה מושתקת כיום מלטעון שהחלקות הצפוניות במפעל גובלות ברחוב פרידלנדר משום שהתנהגותה שלה בעבר, עליה הסתמכה העותרת, העידה אחרת. העותרת טוענת כי הסתמכה על דרישת התשלום שנשלחה לה בעקבות תחילת העבודות ברחוב פרידלנדר ושילמה את הסכומים שנדרשה לשלם. עוד נטען כי כל עילת חיוב בגין העבודות ברחוב פרידלנדר, ככל שעמדה למשיבה בעקבות ביצוע העבודות, התיישנה זה מכבר ומיצתה עצמה בהסכם הפשרה ועל פי עקרון חד פעמיות ההיטל. כן נטען כי עבודות הרחבת כביש ברחוב פרידלנדר וכן ברחוב בעלי המלאכה, לכשתבוצענה, יכולות לכל היותר להקים עילה לחיוב בהיטל חלקי בשיעור 40% כמפורט בסעיף 7 לחוק העזר לסלילת רחובות. העותרת טוענת כי המשיבה לא התחשבה בכך שהמפעל תחום משלושה עברים על ידי כבישים ותיקים שמומנו באמצעות דמי השתתפות וכי חלפו עשרות שנים מאז סלילת הכבישים האמורים. נטען כי המשיבה מושתקת מלטעון שלא שולמו בעד הנכסים במפעל דמי השתתפות בגין סלילת אותם כבישים.
עוד נטען באשר להיטל התיעול כי האכרזה על איזור איסוף אחד בכל העיר חדרה מנוגדת לטופוגרפיה ולתוכנית האב לתיעול של העיר חדרה ולכן אין תוקף לחיובים כלשהם של עיריית חדרה בגין היטל תיעול.