אלכתנאני נ' משטרת ישראל-פניות נהגים ואח'

החלטה

זו החלטה בבקשה להארכת מועד להישפט, לפי סעיף 230 ל-חסד"פ.

הבקשה מתייחסת לדו"ח מס' 34-10147691-8.

המבקש טוען בבקשה ובתצהירו כי ביום 3.7.08 קיבל את הדו"ח מהשוטר ומאחר ומדובר ברכב ששייך לחברה, העביר את הדו"ח למנהלת הלשכה של החברה לצורך רישום , תוך שהוא – לפי טענתו – מבהיר למנהלת כי הוא צריך את הדו"ח בחזרה כדי להגיש בקשה להישפט. אלא, בדיעבד מסתבר כי הדו"ח שולם ובעקבות כך נפסל ע"י משרד הרשוי. המבקש עוד טוען שבמשך כל תקופה זו "ממתין לקבלת זימון למשפט".

ב"כ המבקש צירף תצהיר של מנהלת הלשכה, לפיו עקב טעות אנוש, שולם הדו"ח.

תצהיר זה כלל אינו נושא כל תאריך או פירוט נוסף.

אלא, מסתבר מתגובת המשיבה כי הדו"ח נשוא הבקשה לא מתייחס לעבירה שבוצעה ביום 3.7.08, אלא עבירה של שימוש בפלאפון מיום 7.1.09.

לפי תדפיס הרשעות של משרד הרשוי, מסתבר כי המבקש צבר לא פחות מ- 9 הרשעות ועקב צבירת נקודות, נדרש לאמצעי תיקון ופסילת רשיון של משרד הרשוי. אבל לאו דווקא רק בשל דו"ח זה.

הנני סבור כי המבקש בתור מקבל הדו"ח אינו יוצא מידי חובתו בכך שהשאיר את הדו"ח אצל מנהלת הלשכה, גם אם תתקבל גירסתו זו, ולא עשה דבר במשך למעלה מ-4,5 שנים.

המבקש היה צריך לוודא קבלת הדו"ח חזרה ומשלוח ההודעה להישפט במשטרה.

גם אם סבר שההודעה אכן נשלחה, מדוע לא עשה דבר במשך תקופה ארוכה זו, כגון פניה למשטרה לוודא מדוע לא מקבל זימון למשפט ?

אני מפנה ל-עפ"ת 25811/01/13 גלעדי נ' מ"י בו נקבע כי חובה על בעל הדו"ח לטפל בדו"ח בסמוך למועד ביצוע העבירה. "קל וחומר במקרה הנידון בו המערער קיבל את הדו"ח, ידע על קיומו וגם ידע לדבריו מה עליו לעשות... אין לו להלין אלא על עצמו (בכך שלא פעל להסבת הדו"ח אלא כעבור 4 שנים ד.ל.).

בית המשפט המחוזי קבע כי בעבירה מסוג זה מוגבלת הפעולה בזמן (התגוננות בפני הרשעה) משיקולים של סופיות הדיון ויעילות ההליך".

לא מתקבל על הדעת שנדרש בית המשפט להתחיל את המשפט 5 שנים אחרי ביצוע העבירה, מה עוד והדו"ח שולם וכי עצם תשלום הדו"ח ווה הרשעה בדין.

מכל המובא לעיל, הבקשה נדחית .

ניתנה היום, כ"ו חשון תשע"ד, 30 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.