אלרז נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה ואח'

החלטה

הנאמן מבקש לסלק את הערעור על הסף, ע'קב הגשתו באיחור ביום 7.2.11 (וגם אז לא הוגש נגד הנאמן). המערער טוען שלא איחר, אם היה איחור, הרי הוא מינימלי. לא צורף תצהיר ולכן אין עובדות שניתן להחליט על פיהן, מלבד עובדות שהצדדים מודים בהן.

החלטת הנאמן בהוכחת החוב ניתנה ביום 11.11.10 והועברה למערער. המערער לא הגיש ערעור על החלטה זו. ביום 23.12.11 החליט הנאמן לתקן את החלטתו באשר לדין הקדימה הקבוע בחוק. אין כל ערעור על התיקון, ולא יכול להיות, שכן הסכום קבוע על פי הדין. על כך הגיש המערער ערעור ביום 7.2.11, והוא טוען טענות כנגד הכרעת הנאמן, כפי שניתנה ביום 11.11.10.

הנאמן הודיע בהחלטתו מיום 23.12.10 שיש למערער זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי. אין לנאמן זכות להאריך מועדים ולהקנות זכויות ערעור. מוטב שיאמר בהחלטתו, נוסח דומה ל- "על פי הדין, לנושה זכות לערער על החלטת הנאמן בהוכחת החוב בתוך 45 ימים מקבלתה". מכל מקום, לצורך ההחלטה אניח כהנחת עבודה שאכן החלטת הנאמן הומצאה ביום 23.12.11, כפי שטען המערער בערעורו.

הנאמן טען בבקשתו לסילוק על הסף שהמועד האחרון להגשת הערעור היה 6.2.11. המערער טוען שלפי חישוב "יום" לפי פקודת הפרשנות, מחצות הלילה, היה צריך להגיש את הערעור עד חצות יום 6.2.11, ומאחר שהמזכירות לא פתוחה בחצות, הוגש הערעור ביום 7.2.11. חשבונו של המערער מוטעה. כפי שאישר בערעורו, וכפי שהנחתי לטובתו, למרות שזה אינו המצב, המערער קיבל את ההחלטה ביום 23.12.10. כמצוות הדין, איננו סופרים את יום הקבלה, ולכן סופרים 10 ימים בחודש דצמבר, 31 ימים בחודש ינואר, ונותרו 4 ימים בחודש פברואר. היה על המערער להגיש ערעורו עד 4.2.11, אבל מכיוון שזהו יום שישי, ובהנחה שחל האמור בסעיף 10 (ג) לחוק הפרשנות התשמ"א – 1981, רשאי היה המערער להגיש ערעורו עד בוקרו של יום 6.2.11. זה המצב גם אם נניח שהמערער קיבל את ההחלטה ביום 24.12.10.

אין בתגובת המערער לבקשה לסילוק על הסף כל טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד שנקבע בחיקוק. אין צורך להראות נזק כדי לעמוד על המועדים שנקבעו בחיקוק, כאשר אין ניתן טעם לאיחור. אני דוחה את הטענה שהפעלת הגיון שיפוטי מחייבת דיון בערעור לגופו ש ענין. הפעלת הגיון שיפוטי היתה מחייבת לספור את המועדים מיום 11.11.10. גם מן הטעם של השוויון בין הנושים, יש צורך לעמוד על המועדים, המאפשרים הזדמנות הוגנת לכל אדם להעלות טענותיו במועד סביר.

לפיכך, דין הערעור להיות מסולק על הסף עקב הגשתו באיחור.

לאור האמור לעיל, אין צורך להתייחס לנימוקי הערעור. למעלה מן המידה, אציין:

א.הנאמן רשאי לבדוק את פסק הדין שניתן בהעדר החייב, ואין הוא כבול בממצאיו.

ב.המערער לא נתן את הפרטים שנדרש לתת בדבר שווי הרכב. קביעתו של הנאמן בדבר שווי הרכב לפי מחירון לוי יצחק היא סבירה. טענות המערער עכשיו בדבר השקעות ברכב, והוצאות שהיו לו בגין הרכב לאחר שנטל אותו לעצמו, אינן רלבנטיות.

ג.המערער לא נענה לדרישת הנאמן לתגובה באשר לטענת החייב שהמערער התפטר מעצמו ועל כן , אין למערער להלין אלא על עצמו שהנאמן קבע כדברי החייב שהמערער התפטר מעצמו.

ד.הנאמן לא דחה את התביעות בגין פדיון חופשה ודמי הבראה.

ה. הנאמן פעל כדין כאשר חישב מחדש את החוב לפי סכומי הקרן והפרשי הצמדה וריבית לפי סעיף 134 לפקודה.

ו. הנאמן חישב כדין את דין הקדימה.

לפיכך, על פי כל האמור, אני מוחק את הערעור. המערער ישלם לנאמן הוצאות משפט בסך 2,320 ₪.

ניתנה היום, א' אייר תשע"א, 05 מאי 2011, בהעדר הצדדים.