אם. סי. גרופ בע"מ נ' גהלי ואח'

החלטה

לפני בקשה להמצאת הקלטות ותמונות כמפורט בסעיף 1.21 לתצהיר גילוי המסמכים.

לטענת המבקשת, לאחר שדרישתה לקבלת החומרים דלעיל לא נענתה, יש לחייבה להמציא את ההקלטות והתמונות טרם מועד ההוכחות, או לדחות מועדי הדיון עד לקבלתם.

לטענת המשיבה, מדובר בחומר חסוי, היות והוכן לצורך המשפט - ויש לדחות הבקשה. עוד נטען כי בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 1/3/11 – היה על הצדדים להשלים הליכים מקדמיים עד ליום 10/3/11. למרות שתצהיר גילוי המסמכים של התובעת היה בידי הנתבעים מיום 11/11/10, המבקשים לא העלו עד עתה כל טענה לפני בית המשפט בנוגע לתמונות ולהקלטות. וכיום הם פונים, בשיהוי בלתי סביר וללא כל הסבר.

דיון

התיק קבוע להוכחות ליום 31/5/11. הבקשה הוגשה ביום 24/5/11. ביום 25/5/11 הועברה לתשובת המשיבה תוך 24 שעות, התשובה הוגשה ב – 26/5/11. ניתנה זכות תשובה לתשובה עד 29/5/11 בשעה 10:00 – האחרונה לא הוגשה.

תקנה 119 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מסדירה הנושא של טענת חיסיון:"הוגשה בקשה למתן צו למסירת שאלון, או לעיון במסמכים, ונטענה טענת חסיון לגבי שאלה פלונית או מסמך פלוני, רשאי בית המשפט או הרשם שלא להעתר לבקשה לענין אותה שאלה או אותו מסמך, ולשם כך רשאי הוא לעיין במסמך כדי להחליט אם יש ממש בטענה זו;אין האמור בזה בא לגרוע מזכותה של המדינה לסרב להראות מסמך".

הלכה היא כי הנטל להוכחת טענת חיסיון מוטל על הטוען אותה, ר' בג"צ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' פרופ' אברהם עוז [פורסם בנבו]:

"על מנת שבעל דין בהליך שיפוטי יהא רשאי שלא לחשוף ראיה רלוונטית המצויה באמתחתו עליו להוכיח כי קיים חיסיון המוכר בדין מכוח חוק או מכוח ההלכה הפסוקה המאפשר לו לחסותה (ראו יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 441-440 (מהדורה שביעית, 1995); לעניין נטל ההוכחה המוטל על הטוען לחיסיון ראו: עניין הסתדרות מדיצינית הדסה, 524; הרנון, דיני ראיות, 67; יעקב קדמי על הראיות חלק שני 869 (תשס"ד)). משהוכח חיסיון כזה, וככל שמדובר בחיסיון יחסי, על הטוען לחיסיון להתגבר על משוכה נוספת. עליו להראות כי העניין שיש בחיסוי הראיה עדיף על הצורך לגלותה לשם עשיית צדק".

ר' בעניין זה גם י' קדמי, "על הראיות", חלק שלישי, תש"ע-2009, בעמ' 1014:

"הכלל הוא, כי הטוען לחיסיון – נושא בנטל הוכחתו, לאמור: בנטל השכנוע בדבר קיומו. וכך באו הדברים לידי ביטוי בהלכה הפסוקה:

א. ע"פ 186/60: "הרוצה למנוע הגשת מסמך במשפט בטענה שהוא חסוי מטעמי סודיות לפי הוראת חוק מסוים, עליו הראיה שנתקיימו בו הוראות אותו חוק מהצד העובדתי".

ב. בג"צ 337/66: "...והטוען חיסוי – עליו הראיה".

המשיבה טענה כי הקלטות והתמונות מהווים מסמכים שהוכנו לצורך המשפט, אך לא הגישה אותם לעיונו של בית המשפט לצורך הכרעתו בבקשה זו.

הכלל הוא כי מסמכים הנערכים לשם היוועצות עם עו"ד בקשר להליכים משפטיים הינם חסויים. החיסיון חל גם על חומרים שהוכנו על ידי צד שלישי לבקשת הלקוח או בא כוחו לגבי הליך משפטי קיים או צפוי (ע"א 632/77 מוסקונה נ' מאור פ"ד לב(2) 325). התנאי לתחולת החיסיון הוא שהמטרה העיקרית להכנת המסמך היא הכנה למשפט צפוי. היות והחומר הנ"ל לא נמסר לעיוני ולא הובא לידיעתי במסגרת הבקשה מה תוכנו, קשה לקבוע כי הדין עם המשיבה.

לא זו אף זו, לא הובהר לבית המשפט במסגרת התשובה לבקשה האם החומר הנ"ל הוא חומר שבכוונתה להגיש כראיה להוכחת התביעה אם לאו. בעניין פלוני, נקבע:

"...אמנם, המבקשים רשאים לעשות שימוש בחיסיון המוקנה להם באופן שימנע מן המשיבים לעיין בתוכן ההקלטה במסגרת הליכי הגילוי והעיון המקדמיים. אולם עניין שונה הוא אם המבקשים מגלים דעתם כי הם מתכוונים להגיש את ההקלטה כראיה לצורך הוכחת תביעתם. במקרה כזה הכלל הוא כי עליהם להגיש את ההקלטה ביחד עם כלל ראיותיהם, אף אם אין הדבר נוח להם מבחינה טקטית. ייתכן שאין לשלול לחלוטין את האפשרות לדחות את מועד הגשתה של ראיה מטעם התובע עד לאחר הגשת ראיות הנתבע (וראו, למשל: רע"א 2037/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' מרון ([פורסם בנבו], 16.3.2004), שבו דחה בית משפט זה בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" על דחיית מועד הגשת ראיה מטעם התובע עד לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבע, מבלי לדון בסוגיה לגופה), אולם ראוי להותיר אפשרות זו למקרים חריגים ביותר שבהם קיימת הצדקה מיוחדת לסטות מסדר הבאת הראיות. זאת שכן אין דין דחיית העיון בהקלטה עד למועד הגשת הראיות כדין דחיית הגשת ההקלטה כראיה לאחר מועד הגשת הראיות. בעוד שדחייה מן הסוג הראשון אינה משנה את סדר הבאת הראיות במשפט, הרי שדחייה מן הסוג השני הופכת את סדר הבאת הראיות.

המבקשים אינם מצביעים על טעם מיוחד המצדיק לדחות את הגשת ההקלטה עד לאחר הגשת הראיות מטעם המשיבים. הסיכון שחשיפת נתבע לראיות התובע תוביל את הנתבע ליצירת גרסת בדים הוא סיכון כללי, הקיים ברוב-רובן של התביעות, והוא אינו יכול לשמש לבדו הצדקה לסטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל. אכן, לעיתים "זכותו" של התובע להתחיל בהבאת הראיות אינו נוחה לו; לעיתים יעדיף להביא את ראיותיו (ובמקרה זה – מקצת מראיותיו) רק לאחר שהנתבע חשף את מלוא גרסתו ואת הראיות העומדות לרשותו. כך במקרה שלפנינו. ואולם – הכרה בנוחות הטקטית הכללית שבהגשת ראיה מטעם התביעה לאחר הגשת מלוא ראיות ההגנה, כטעם המצדיק לשנות את סדר הבאת הראיות, יוביל לריקון מתוכן של הסדר הרגיל" (ההדגשות שלי. ר.נ. בר"ע 5266/10 פלוני ואח' נ' מרכז רפואי פלוני ואח' [פורסם בנבו]).

ברע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת הישוב - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1), 515 , 521-522 (1999) נקבע: "הדעה המקובלת כיום היא שיש לאפשר לבעלי הדין "לשחק" בקלפים גלויים, למען לא יפתיע אחד מהם את יריבו במהלך המשפט בראייה בלתי צפויה וכך יכשיל את יריבו, שלא היתה בידו אפשרות לבדקה ולהכין חומר ראיות לסתור. לפיכך הכלל הוא, שרשאי בעל דין לקבל מידע על מסמכי היריב, בין שהם "מועילים" ובין שהם "מזיקים".

בהמשכו של פסק הדין בעניין סוויסה נכתב, שם, כי: "רשאי בית המשפט לסטות מן הכלל האמור אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת".