אפק נ' המוסד לביטוח לאומי

1.השאלה הניצבת במוקד הליך זה היא האם יש להכיר במחלת הסוכרת ממנה סובל התובע כתאונת עבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (החוק).

2.בהתאם להחלטת בית הדין על פיה אירעו שני אירועים חריגים במהלך עבודת התובע, ביום 10.7.2019 מונה ד"ר שמעון גליק, לשמש כמומחה רפואי לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין המחלה ממנה סובל התובע ובין האירועים החריגים אשר אירעו במהלך עבודתו .

3.ביום 15.7.2019 ניתנה חוות דעת המומחה , במסגרתה נקבע כדלקמן:

"1. התובע סובל מסוכרת סוג 1 ממה שנקרא Latent autoimmune diabetes of adulthood (LADA).

2. המחלה התפרצה, לפי האנמנזה בביקור מ – 5.8.2014, כשלושה חודשים לפני הביקור. אין שום אפשרות להצביע על תאריך מדויק מעבר למה שרשום בתיק.

3. יש סיכוי סביר ששני האירועים המיוחדים המתוארים החמירו את הסוכרת. מקובל שדחק חזק פיזי או נפשי מסוגל להוות הדק להתפרצות סוכרת ולהחמירה. זוהי עמדת רוב המומחים בשטח הסוכרת, ביניהם המועצה הלאומית לסוכרת בישראל לפי המסמך שלה מ – 2016.

שני האירועים המתוארים התרחשו בינוי 2014, דהיינו כחודשיים לפני 5.8.2014. התובע כבר היה עם תסמינים של המחלה במאי 2014. אי לכך האירועים לא היו הגורמים להתפרצות המחלה, אבל בהחלט היו יכולים להיות גורם להחמרתה.

התובע התמנה לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות באפריל 2014, ואולי מינוי זה כשלעצמו הוא יכול להיחשב לאירוע בעל לחץ נפשי שקדם להתפרצות המחלה".

4.ביום 3.10.2019 הועברו אל המומחה הרפואי שאלות ההבהרה הבאות:

"1.בסע' 2 לחוות הדעת כתבת: "המחלה התפרצה לפי האנמנזה בביקור מ 5/8/14 כשלושה חודשים לפני הביקור. אין שום אפשרות להצביע על תאריך מדויק מעבר למה שרשום בתיק". האם נכון כי הכוונה לביקור המאוזכר ברישום הרפואי של פרופ' בר דיין מתאריך 5.8.2014?

2. פרופ' בר דיין רשם ברישום הרפואי מיום 5.8.14 , הרצ"ב כדלקמן:

"סיבת הפניה: פנה עקב ירידה במשקל 3 חודשים 9 קילו. מצוי במתח. החל תפקיד חדש לפני 3 חודשים (מנכ"ל משרד הבריאות). אוכל פחות, בעיקר פחמימות, מזה חודש ושבוע חולשה, יובש בפה, צימאון, פוליאוריה, ללא חום סיסטמי. רת חצי שעה ביום, אך לאחרונה מתקשה בריצה יותר מתמיד. תיאבון תקין, ללא גרד לילי, ללא הזעה לילית, ללא דיסוריה, ללא היסוס, ללא נימול, ללא כאבים בחזה, ללא פלפיטציות, ללא קוצר נשימה, ללא בצקות, ללא כאב ראש, ללא שיעול, ללא שלשולים, ללא עצירות, ללא כאב בטן, ללא הקאות, ללא תפרחת, מצב רוח תקין".

3.באנמנזה הנ"ל, ציין בתחילה ובנפרד פרופ' בר דיין את הסימפטומים של ירידה במשקל שהופיעה 3 חודשים קודם לכן בנוכחות אכילה פחותה וריצה חצי שעה ביום, ובהמשך בנפרד ציין את הסימפטומים של חולשה, יובש בפה, צמאון ופוליאריה שהופיעו לפי הרישום כחודש ושבוע לפני האבחון ב- 5.8.2014, דהיינו בחודש יולי 2014.

4.האם נכון שע"פ הרישום של פרופ' בר דיין מיום 5.8.14 הופיעו אצל פרופ' אפק הסימפטומים הקלאסיים של סוכרת מסוג 1 – פוליאוריה , פולידיפסיה, פוליפאגיה, רק בחודש יולי 2014?

5.האם נכון שהסימפטומים שהופיעו בחודש יולי 2014- יובש בפה, צמאון ופוליאריה מאפיינים את מחלת הסוכרת כפי שציינו אטקינסון וחב' במאמר בעיתון היוקרתי Lancet בשנת 2014 (ר' מאמר 1), בו הם תארו את הטריאדה הקלאסית המאפיינת את הופעת הסוכרת: פולידיפסיה , פוליפאגיה ופוליאוריה המופיעים יחד עם ההיפר- גליקמיה בסוכרת מטיפוס 1?

6.באנמנזה ברישום הרפואי מיום 5.8.2014, מאוזכרת ירידה במשקל שהחלה 3 חודשים לפני האבחון ונרשמה ע"י פרופ' בר דיין בנפרד מהטריאדה הקלאסית המאפיינת את הופעת הסוכרת : "פנה עקב ירידה במשקל 3 חודשים 9 ק"ג. מצוי במתח, החל תפקיד חדש לפני 3 חודשים (מנכ"ל משרד הבריאות), אוכל פחות, בעיקר פחמימות... כמו כן כתוב בהמשך : "רץ חצי שעה ביום".

7.האם נכון שירידה במשקל עקב הפחתת אכילה וביצוע פעילות גופנית, מוגדרת בספרות הרפואית כ – Intentional weight loss , ושונה מהירידה במשקל שמלווה סוכרת המוגדרת כ – unintentional weight loss (ר' מאמר 2).

8.האם נכון שבספרי הלימוד המובילים (TEXTBOOKS) של הריסון (2), רובינס(3), ווילאמס (4), ירידה במשקל כסימפטום של מחלת הסוכרת מלווה בד בבד בסימפטומים נוספים כגון: פליאוריה, פולידיפסיה , פוליפאגיה וכו'?

ר' לעניין זה ספר הלימוד המוביל ברפואה פנימית, הריסון, המייחד פרק שלם העוסק ב – UWL ( unintentional weight loss ) עם רשימה ארוכה של מחלות הגורמות ל UWL בהן הסוכרת (טבלה 1-43). המחברים מציינים כי בסוכרת הירידה במשקל קשורה לגליקוזוריה (2).

בספר הלימוד הראשי בפתולוגיה, רובינס, בפרק 24, הכותבים מציינים כי ההופעה של סוכרת מטיפוס 1 בד"כ מתאפיינת בטריאדה של פוליאוריה ,פולידיפסיה , ופוליפאגיה וכאשר ההופעה של סוכרת חמורה גם קטואצדוזיס. הפגיעה בפעילות האנאבולית של אינסולין ולצידה העליה בסטטוס הקאטבולי של הגוף גורמים, למרות הפוליפאגיה , לאובדן משקל ולחולשה (3). רובינס מדגיש נקודה זו בכותבו כי חשד בסוכרת צריך לעלות כאשר ישנו שילוב פארדוקסאלי של פוליפאגיה וירידה במשקל.לעומת זאת הירידה במשקל אצל פרופ' אפק 3 חודשים לפני האבחנה לוותה כאמור בירידה באכילה.

גם בספר הלימוד המוביל באנדוקרינולוגיה, וויליאמס, רשום בפרק על סוכרת מטיפוס 1, שהסימנים הקליניים של סוכרת קשורים להיפרגליקמיה ולהשפעה על מאזן הנוזלים והמלחים וכוללים פוליאוריה , פולידיפסיה, פוליפאגיה, אובדן משקל וראיה מטושטשת (4).

9.האם נכון שירידה במשקל לבדה כסימפטום בודד, נוכח הפחתת אכילה וביצוע פעילות גופנית, ללא הסימפטומים הנ"ל,(פוליאוריה , פולידיפסיה, פוליפאגיה) אינה מעידה על התפרצות מחלת הסוכרת?

10.האם נכון כי הירידה במשקל שהופיעה 3 חודשים לפני האבחנה , ניתנת לחלוקה לשתי תקופות:

א. בחודשים מאי עד תחילת יולי - Intentional weight loss בתקופה זו הירידה במשקל הייתה קשורה לאכילה פחותה ולפעילות גופנית אינטנסיבית והופיעה ללא הסימנים של גליקוזוריה – דהיינו ירידת משקל זו אינה קשורה לסוכרת.

ב. בחודש יולי ובתחילת אוגוסט unintentional weight loss. הירידה במשקל הופיעה יחד עם צימאון, פוליאוריה , חולשה , קושי לבצע פעילות גופנית, תיאבון תקין – דהיינו , ירידת משקל זו בחודש יולי קשורה לסוכרת.

11.ציינת בחוות דעתך כי עפ"י האנמנזה ברישום מיום 5.8.14, מחלת הסוכרת התפרצה במאי 2014. אולם, נוכח זאת שהירידה במשקל במאי 2014 (בנוכחות אכילה מופחתת ופעילות ספורטיבית) אינה מהווה, לכשלעצמה סימפטום של סוכרת, ולעומת זאת, כמפורט ברישום הרפואי הנ"ל, בתחילת יולי 2014 הופיעו הסימפטומים של הסוכרת (פוליאוריה , פולידיפסיה, פוליפאגיה), האם נכון כי יש לקבוע כי הסוכרת פרצה בתחילת יולי 2014 עקב הדחק הנפשי החריג בו היה מצוי בחודש יוני 2014, נוכח שביתת הרעב של האסירים וזיהוי גופות הנערים החטופים, שקדמו לתחילת הסימפטומים?

12.האם נכון כי גם הרישום של פרופ' בר דיין בתאריך 19.8.2014 "סוכרת חדשה עם מהלך קליני סוער המתאים ל Type 1 ", מלמד כי פרופ' אפק חלה בתת הסוג הספציפי של סוכרת מסוג 1, המכונה בספרות הרפואית Diabetes 1 

Type (autoimmune ) Acute onset ,המתאפיין בהופעה אקוטית (חריפה) שפרצה תוך מספר שבועות ולאחר הדחק הנפשי הקשה בו היה מצוי בחודש יוני 2014, נוכח שביתת הרעב של האסירים וזיהוי גופות הנערים החטופים, שקדמו לתחילת הסימפטומים?

13.קבעת בחוות דעתך, כי פרופ' אפק סובל מסוכרת סוג 1. האם נכון שאופן ההסתמנות של סוכרת מטיפוס 1 במבוגרים משתנה בין הסתמנות חדה המחייבת טיפול מיידי באינסולין, לבין הופעה איטית יותר , כפי שמציינים לרסון וחבריו בכתב העת הבריטי המוביל British medical journal ? (ר' מאמר 5).

14.האיגוד היפני לסוכרת וקבוצת חוקרים מובילים בתחום חילקו את הסוכרת מטיפוס 1 ל- 3 תתי קבוצות לפי צורת ההופעה והתפתחות הסוכרת

(ר' מאמר 2):

1) Fulminant Type 1 Diabetes

(2 Acute onset Type 1 Diabetes

3) Slowly progressive Type 1 Diabetes 

תוצאות המחקרים התפרסמו בעיתונים המובילים בעולם, כדוגמת (7) Diabetic care (8) NEIM (9) Journal of diabetes investigation.

האם נכון שהאבחנה של הסתמנות חדה המחייבת טיפול מיידי באינסולין

(Acute onset type 1 diabetes) מתבססת על 3 קריטריונים המופיעים במאמר מטעם הועדה של האיגוד היפני לסוכרת שדנה בקריטריונים לאבחון

Fulminant and Acute onset type 1 diabetes) ) ? (ר' מאמר 2 עמוד 116, טבלה 1).

קריטריון א' : הופעת קטוזיס דיאבטי או קטואצדוזיס סביב פחות מ 3 חודשים לאחר הופעת הסימפטומים ההיפרגליקמים (צמא, פולידיפסיה, פוליאוריה, אובדן משקל).

קריטריון ב': צורך בטיפול רצוף באינסולין לאחר האבחנה של סוכרת.

קריטריון ג': מבחן חיובי לנוגדנים כנגד תאי ה- Islet.

15.האם נכון כי ישום קריטריונים אלה על הרשומה הרפואית בעניינו של פרופ' אפק, מלמד כי בעניינו מדובר בהופעה אקוטית (חריפה) של מחלת הסוכרת מסוג 1 , כפי שאנו רואים בתת הסוג Acute onset type 1 diabetes

(Autoimmune)?

יישום קריטריון א' : אצל פרופ' אפק, נמצאו בבדיקת שתן קטונים בערך

של 150 , וזאת כחודש ושבוע לאחר הופעת הסימנים הקליניים של צימאון, יובש בפה, פוליאוריה.

יישום קריטריון ב' : צורך בטיפול רצוף באינסולין לאחר האבחנה של סוכרת.

יישום קריטריון ג': בזמן האבחון , בבדיקת מעבדה מיום 6.8.2014, ערכי הנוגדנים היו AB GAD ;500 < AB cell islet 103.6 .

16.האם נכון שהרישום הרפואי של פרופ' בר דיין מתאריך 19.8.2014 : "סוכרת חדשה עם מהלך קליני סוער המתאים ל TYPE 1 " תומך אף הוא בכך שבעניינו של פרופ' אפק מדובר בתת הסוג הספציפי של סוכרת

מסוג 1, Type 1 diabetes (Autoimmune) Acute onset?

17.נוכח קביעתך בחות דעתך כי דחק פיזי או נפשי מסוגל להוות הדק להתפרצות סוכרת , עפ"י עמדת רוב המומחים בשטח הסוכרת, ונוכח זאת שהסימפטומים של הסוכרת, פוליאוריה , פולידיפסיה, פוליפאגיה, התפרצו בתחילת יולי 2014, חודש ושבוע לפני האבחון אצל פרופ' בר דיין, והירידה במשקל במאי 2014 (בנוכחות הפחתה באכילה ופעילות ספורטיבית) אינה מעידה לכשלעצמה, על פריצת המחלה, האם נכון כי יש לקבוע כי פרופ' אפק חלה בסוכרת מסוג 1 בחודש יולי 2014, חודש ושבוע לפני הביקור בתאריך 5.8.14 אצל פרופ' בר דיין, עקב הדחק הנפשי הקשה בו היה נתון, נוכח שני האירועים המיוחדים – שביתת האסירים הבטחוניים אשר פרצה ביום 1.6.2014 , אשר כב' בית הדין קבע כי "הטילה על כתפיו מעמסה כבדה מאוד, לחץ ואחריות חריגה" וזיהוי גופות החללים במבצע "שובו אחים" ביום 30.6.14 ומתן החלטה סופית האם הם בין החיים אם לאוו, אשר בית הדין קבע כי "אירוע זה היה אירוע קשה, לחוץ, בעל אחריות רבה ממדרגה ראשונה " וכי "האירוע גרם לתובע למתח, לחץ וחרדה חריגים ומיוחדים ואף המראות אשר ראה לצורך זיהוי הגופות היו קשים מאוד"?

5.ביום 18.11.2019 התקבלו תשובות המומחה לשאלות ההבהרה:

"1. כן.

2,3. לא היו שאלות.

4. כן.

5. כן.

6. לא שאלה. 

7. נכון .

8. לא שאלה. כל המידע שסופק הוא ידוע לכל רופא ואין בו שום חידוש.

9. נכון. אבל אין לנו שום מידע על התקופה הראשונית – דהיינו כמות הירידה במשקל. בפרופ' בר דיין ציין ירידה במשקל תוך 3 חודשים שתקופה הזאת כוללת גם התקופה של פוליאוריה וכו'.

10. נכון – אבל לפי שציינתי לא סופק לנו מידע ברור על עיתוי החלוקה ועל כמות הירידה במשקל בתקופה הראשונה .

11. סביר להניח שהסוכרת במלוא התסמונות שלה פרצה ביולי 2014. גם סביר להניח שהדחק מיד לפני אותה התפרצות תרם לאותה התפרצות קלינית.

12-17. אינני נותן חשיבות רבה לתת חלוקה המלומדת שמתארת עו"ד ענת גינזבורג. התובע סובל מסוכרת מסוג 1 שהתפרץ באופן חד ביולי 2014. הפתופיזיולגיה של המחלה כפי שמאופיינת גם על ידי עוה"ד נחשבת כמחלה אוטואימונית. הלבלב מותקפת על ידי נוגדנים לאיילי לנגרהנס המייצרים אינסולין. התהליך הזה מתרחש במשך חודשים ושנים רבים עד שנהרסים יותר ויותר מהתאים המייצרים אינסולין. ואז מתפרצת המחלה במלוא חומרתה. ההדק לפריצת המחלה לעיתים קרובות הוא סטרס מסיבה כל שהיא אבל המחלה הייתה בשלבי התפתחות זמן רב לפני ההתפרצות. האירועים הקשים שעברו על התובע ביוני בהחלט היו הדק מספיק לגרום לפרוץ המחלה במלוא חומרתה בחודש יולי".

טענות התובע

6.לאור קביעת המומחה הרפואי על פיה האירועים החריגים היו טריגר לפרוץ מחלת הסוכרת בחודש יולי 2014 , יש לקבל את התביעה ולקבוע כי מחלת התובע יסודה בלחץ והדחק הקשה בו היה נתון כתוצאה מהאירועים המיוחדים אשר אירעו במהלך עבודתו.

7.לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של פרופ' שיינפלד וכן חוות דעת פרופ' רפופורט , מהן עולה כי התובע היה נתון בעוצמות סטרס יוצאות דופן בתקופה שקדמה למחלה והם הגורם הבלעדי להתפתחות מחלת סוכרת נעורים אצל התובע.

8.בהתאם להלכה הפסוקה והמשקל הניתן לחוות דעת המומחה הרפואי מטעם בית הדין ומשלא הוכח כי מתקיים החריג הקבוע בסיפא לסעיף 83 א' לחוק הביטוח הלאומי, יש לאמץ את קביעות המומחה בחוות דעתו.

9.בסיכומי התשובה טען התובע כי אין ממש בטענות הנתבע לפיהן חוות דעת המומחה אינה חד משמעית. בחוות דעתו קבע המומחה כי שני האירועים אשר אירעו לתובע, יכלו לגרום להחמרת מחלת הסוכרת שהתפרצה אצל התובע. עוד נטען כי הנתבע התעלם בסיכומיו מחלק גדול מתשובות המומחה וצטט באופן חלקי את קביעות חוות הדעת.

10.עוד נטען כי דין הבקשה למינוי מומחה חלופי להידחות מטעמי שיהוי ואף לגוף הבקשה. ככל שהנתבע סבר כי יש למנות מומחה רפואי חלופי , על פי הוראות נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, כב' השופטת ורדה וירט ליבנה, היה עליו להגיש בקשתו תוך 15 יום מיוםקבלת תשובות המומחה ולא במסגרת סיכומיו. בהתאם לכך, הנתבע מנוע מהגשת בקשה זו בשלב זה של ההליך.

11.עוד הפנה התובע בסיכומי התשובה לפסק דינה של חברת י כב' השופטת יפית מזרחי – לוי בתיק ב"ל 45806-11-16 בעניין פלוני- המל"ל (ניתן ביום 26.2.20), בו ניתנה חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין וחרף התנגדות הנתבע לאימוץ חוות דעתו בעניין פרוץ מחלת הסוכרת, התקבלה תביעת התובע.

12.לסיום טען התובע כי משעה שהנתבע לא הצביע על סיבה משפטית כלשהי המצדיקה העדפת מסקנות רופא המוסד על פני חוות דעת המומחה הרפואי מטעם בית הדין, דין התביעה להתקבל.

טענות הנתבע

13.חוות דעת המומחה אינה חד משמעית אינה החלטית ואינה בהירה דיה ולא ניתן מענה מספק לשאלות בית הדין. בהתאם לכך, לא ניתן לבסס פסק דין הקובע זכאות לגמלה על בסיס חוות הדעת.

14.עוד נטען כי לא מדובר במקרה בו הספק פועל לטובת המבוטח אלא באי יכולת המומחה לקבוע קביעה פוזיטיבית והחלטית בפרט שעה שהמומחה מצביע על קשר סיבתי קלוש ובלתי החלטי.

15.הנתבע הוסיף וטען כי בנסיבות מקרה זה קיימת הצדקה עובדתית ומשפטית לסטות מחוות דעת המומחה הרפואי לדחות את התביעה. לחילופין טען הנתבע כי יש להורות על מינוי מומחה רפואי נוסף.

דיון והכרעה

16.עיון בחוות דעת המומחה מעלה כי המומחה קבע מפורשות בחוות דעתו כי קיים סיכוי סביר שהאירועים המיוחדים החמירו את הסוכרת משעה שמקובל שדחק חזק פיזי או נפשי מסוגל להוות הדק להתפרצות המחלה והחמרתה. בהמשך חוות דעתו מבהיר המומחה כי תסמיני המחלה החלו בחודש מאי 2014 על כן האירועים לא היו הגורמים להתפרצות המחלה, אך בהחלט גרמו להחמרתה. בהערת אגב אציין כי המומחה הבהיר כי מבחינה רפואית עצם מינויו של התובע למנכ"ל משרד הבריאות (טרם פרוץ המחלה), הוא לכשעצמו יכול להיחשב לאירוע הגורם ללחץ נפשי וכתוצאה מכך לפרוץ המחלה. ערה אני לעובדה כי לדעת המומחה הרפואי עצם המינוי לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות, ללא כל קשר לאירועים המיוחדים בעבודת התובע , עשוי היה לגרום להתפרצות המחלה עם זאת, משלא נקבע כי התפקיד הניהולי הוא לכשעצמו אירוע חריג , לא מצאתי מקום להתייחס קביעת המומחה בעניין זה.

17.נוסף על כך, בתשובותיו לשאלות ההבהרה הרבות אשר הופנו על ידי הנתבע ,חזר המומחה על קביעתו והבהיר כי לעיתיים קרובות הגורם להתפרצות המחלה הוא סטרס מסיבה כלשהי גם אם המחלה הייתה בשלבי התפתחות טרם ההתפרצות. בעניינינו, נוכח האירועים הקשים והסבוכים עמם נדרש התובע להתמודד קבע המומחה כי די בהם כדי "לגרום לפרוץ המחלה במלוא חומרתה בחודש יולי". המומחה אף ציין כי עמדה זו מקובלת על רוב המומחים בשטח הסוכרת, וכן על המועצה הלאומית לסוכרת בישראל בהתאם למסמך אשר נכתב על ידה משנת 2016.

18.אציין כי בחנתי את טענות התובע לעניין עמימות חוות הדעת וחוסר בהירותה כטענתו, אולם לא מצאתי כל סיבה לאמצן שעה שהמומחה הבהיר מפורשות כי האירועים החריגים באופיים ובעוצמתם גרמו להחמרת המחלה. המומחה הבהיר כי האירועים ככל הנראה לא גרמו לפרוץ המחלה, אשר תסמיניה אירעו טרם לכן אך בהחלט גרמו להחמרתה.

19.כמו כן עיינתי בפסד דינה והמקיף והמנומק של חברתי כב' השופטת יפית מזרחי לוי, שם דובר על ביקורת רשויות המס ,במהלכה התקיים עימות בין התובע ומפקחי רשויות מס , אשר הוכר כאירוע חריג. לשיטתי האירועים החריגים אשר אירעו במהלך עבודת התובע בנסיבות מקרה זה , שונים בתכלית מנסיבותיו של פסק הדין אליו הפנה התובע ובעלי אופי מורכב וסבוך יותר על כן, מקל וחומר למדים אנו כי היה ראוי לאמץ את קביעות המומחה כעולה מחוות דעתו.

נוסף על כך, שוכנעתי כי המומחה היה ער לכלל הנתונים העובדתיים והרפואיים בעניינו של התובע ולאחר ניתוח מלוא הנתונים שהובאו לפניו, קבע כי קיים קשר סיבתי בין החמרת המחלה ובין האירועים החריגים בעבודת התובע. מעמדת המומחה עולה מפורשות כי יש להניח כי ההחמרה במחלת התובע קשורה לאירועים החריגים ביותר אשר אירעו במסגרת עבודתו.

20.זאת ועוד. מקביעות המומחה ניתן להסיק כי סמיכות הזמנים בין האירועים החריגים אשר אירעו לתובע והחמרת המחלה, מלמדים על קשר סיבתי משפטי. על כן, אף אם ניתן היה לקבל את עמדת הנתבע כי לא הוכח קשר סיבתי רפואי , ואין כך הדבר בעיניי, הוכח קיום קשר סיבתי משפטי בין מחלת הסוכרת ממנה סובל התובע ובין באירועים החריגים בעבודתו.

21.אשר למשקל חוות דעת המומחה הרפואי אזכיר כי הלכה פסוקה ומושרשת היא כי ניתן משקל מיוחד לחוות דעת המומחה אשר מונה כדי לייעץ לבית הדין בתחום הרפואי, שכן אובייקטיביות המומחה מטעם בית הדין רבה יותר. חוות דעתו הרפואית של המומחה היא בבחינת ראיה ויש להתייחס אליה ככזאת. מטבע הדברים, מייחס בית הדין לחוות הדעת משקל מיוחד, הגם שאין הוא כבול בה כמו כן , בשאלות רפואיות יסמוך בית הדין את ידיו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצא דופן, לעשות כן (ראו: עב"ל 388/05 אליעזר וידר – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 28.2.2006); עב"ל 243/05 שמעון מסיכה – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 27.8.2007); עב"ל 648/06 ניסים לוי – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 27.1.2007); עב"ל עב"ל 310/07 בשארה באסם – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 3.2.2008)). עוד נקבע כי ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה (עב"ל 1608/04 שלום אזולאי - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (מיום 27/1/10)).

סוף דבר

22.לאור קביעות המומחה בחוות דעתו ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, ומשלא קיימת סיבה או הצדקה עובדתית או משפטית לסטות מקביעות המומחה הרפואי, הנני מאמצת את חוות דעתו על פיה מחלת התובע הוחמרה כתוצאה מהאירועים החריגים בעבודתו.

בהתאם לכך, דין התביעה להתקבל.

23.לאור תוצאת ההליך, יישא הנתבע בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ אשר ישולמו

תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ב' תמוז תש"פ, (24 יוני 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

חתימה