1. הנאשם, ח. ט., הורשע על ידינו ביום 22.6.11 בגדרי הכרעת דין בשני אישומים של מעשה סדום, עבירה לפי סעיף 346(ב) עפ"י סעיף 345(ב)(1) בזיקה לסעיף 345(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק") ובשתי עבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק. בנוסף, הורשע הנאשם, עפ"י הודאתו בעובדות המתוארות באישום השני, בעבירה של הזק לרכוש, עבירה לפי סעיף 452 לחוק, וכן בעבירה של ניסיון תקיפה לפי סעיף 379 לחוק בצירוף סעיף 25 לחוק.
2. עפ"י עובדות האישום הראשון בהם הורשע הנאשם, במהלך קיץ 2009, תפס הנאשם את המתלונן א', יליד 2002, (להלן: "המתלונן"), כשזה ניסה לקטוף ענבים במתחם של מוסך נטוש הנמצא סמוך לביתו בשכונת סילוואן בירושלים. המתלונן הוא בן דודו של הנאשם והם מתגוררים יחד בקומות שונות של אותו בית מגורים משפחתי.
3. כפי שנקבע כממצא בהכרעת הדין, הנאשם תפס את ידו של המתלונן מאחור, סתם את פיו בסרט דביק, התפשט והפשיט את המתלונן, קשר אותו בחבל והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלונן עד שבא לסיפוקו המיני. לאחר מכן, שחרר את המתלונן תוך שהוא מאיים עליו כי יהרוג אותו אם יספר למאן דהוא אודות האירוע. המתלונן חזר לביתו, שטף בחשאי את תחתוניו שהיו מוכתמים בזרע ובדם ולא סיפר לאיש אודות האירוע מפחד איומי הנאשם.
4. כעבור מספר ימים, חזר המתלונן למוסך כדי לקטוף תותים, הנאשם שהבחין בו ניצל את ההזדמנות וביצע בו שוב מעשה סדום באופן שתואר לעיל.
5. עפ"י עובדות האישום השני בהם הודה הנאשם והורשע עפ"י הודאתו, במועד מסוים סמוך לתחילת שנת 2010 התגלע סכסוך אלים בין משפחת הנאשם למשפחת המתלונן. במהלך קטטה שפרצה על רקע הסכסוך, שבר הנאשם חלונות בבית משפחת המתלונן באמצעות מוט. במועד אחר זרק הנאשם לבנה לעבר הורי המתלונן, בעת שהיו על גג ביתם.
6. בעקבות הרשעתו של הנאשם, הוזמנו על ידינו, כמתחייב עפ"י חוק, חוות דעת והערכת מסוכנות בהתאם לסעיף 6 לחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין התשס"ו - 2006. בנוסף, הוזמן תסקיר נפגע עבירה וכן תסקיר מאת שירות המבחן אודות הנאשם. להלן נסקור את עיקריו של כל אחד ממסמכים אלה:
הערכת המסוכנות
7. בהערכת המסוכנות מיום 24/8/11, שהתבססה בין היתר על בדיקה קלינית של הנאשם מיום 3/8/11, נקבע, על סמך שילוב של גורמי הסיכון הסטטיים המבוססים על הספרות המקצועית, על גורמי הסיכון הדינאמיים המפורטים בחוות הדעת ועל ההתרשמות הקלינית, כי רמת המסוכנות של הנאשם הינה בינונית-גבוהה לטווח הארוך. במסגרת ההתרשמות הקלינית, התרשמה עורכת חוות הדעת, כי הנאשם אינו לוקח אחריות על מעשיו ואינו מגלה כל תובנה לגבי הגורמים שהובילו אותו לביצועם. עוד התרשמה, כי יתכן שאותם מעשים כה מאיימים על תפיסתו העצמית עד שאינו מסוגל אפילו לבוחנם עם עצמו. הנאשם הציג עצמו כקורבן לקנוניה שנרקמה נגדו בעקבות סכסוך משפחתי, הן ביחס לעבירות המין והן ביחס לעבירות הנוספות בהן הורשע. את העבירות הנוספות נימק בתפיסות נורמטיביות מסורתיות, כמו הגנת כבודה של אמו, שהביאה אותו לנהוג כפי שנהג. הבודקת התרשמה מגבר בעל דימוי עצמי וגברי מאוד, שאליו נילוות זהות מינית שלא ברורה מידת גיבושה, בצד קושי להתמודד עם צרכיו המיניים ביחס לדרישות הדתיות המופנות כלפיו מצד משפחתו.
8. מבחינת הגורמים הסטטיים, צוין כי מדובר בגבר בן 20, שלא ניהל קשר זוגי כלשהו, שפגע פעמיים בקורבן זכר בן 7, וביצע עבירותיו תוך תכנון והכנה. מנגד, מדובר בקורבן בן משפחה, העבירות בוצעו במקום פרטי, הנאשם נעדר עבר פלילי, אינו משתמש בסמים או אלכוהול ושומר על רצף תעסוקתי. מבחינת הפקטורים הדינמיים, מדובר בעבריין מין שאינו לוקח אחריות על העבירות ואינו מגלה תובנות לגורמים שהובילו אותו לביצוען, עושה שימוש במנגנוני הכחשה והשלכה ואינו מגלה כל אמפתיה לקורבן העבירה. הנאשם גם מגלה עמדה הגנתית, לפיה הוא משוכנע שאינו מסוכן, עמדה שהיא עצמה מגבירת מסוכנות.
תסקיר שירות המבחן
9. עיון בתסקיר שירות המבחן מיום 18.9.11 מצביע על כך, כי הנאשם הינו בחור צעיר הסובל מקשיים רגשיים עמוקים ומחסכים רגשיים וחינוכיים. הנאשם נאלץ כבר בגיל צעיר לפנות לשוק העבודה כדי לעזור לפרנסת המשפחה. שירות המבחן התרשם, כי מדובר באדם המתקשה להתמודד עם תסכולים ולחצים בצורה בוגרת, מדחיק את רגשותיו ועלול להגיב בצורה אימפולסיבית, תוקפנית ובמקרים מסוימים אף אלימה, במצבים בהם הוא חש מאוים ופגיע. הנאשם גם תיאר התפתחות מינית תקינה והכחיש צרכים מיניים כלשהם. לגבי עבירות המין, הכחיש אותן הנאשם באופן מוחלט וחד משמעי וטען כי אבי הקורבן הוא שיזם את התלונה על מנת לנקום בו ובמשפחתו. לאור הערכת המסוכנות שהוצגה בפני השירות, ודברי הנאשם בשיחתו עם קצינת המבחן, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו.
תסקיר נפגע העבירה
10. בתסקיר נפגע עבירה מיום 12.9.11 מתוארת משפחת המתלונן כמשפחה ערבית, אשר עד לאחרונה התגוררה במזרח ירושלים, ולאחרונה, בעקבות התנכלויות הקשורות לפגיעה שעבר המתלונן, העתיקה את מקום מגוריה ל..... בני המשפחה מוכרים בלשכת הרווחה, והמתלונן נמצא בטיפול של פסיכותרפיסט ושל עובד סוציאלי. הוריו של המתלונן סיפרו כי המתלונן השתנה מן הקצה אל הקצה מאז הפגיעה המינית, ומילד פתוח, מקובל ואהוב בבית ובבית הספר, הוא הפך להיות ילד חשדן, ספקן, נעדר ביטחון ומהורהר המתקשה ביצירת קשר עם ילדים אחרים. לדבריהם, תקופה ארוכה לא שלט המתלונן בצרכיו וניסה לנקות את עצמו בלילות כדי לחסוך מאמו את המטלה הבלתי נעימה. לאחרונה, חדל לעשות את צרכיו הגדולים בבגדיו, אך הוא עדיין מרטיב בלילה. למתלונן יש התקפי זעם פתאומיים, הוא סובל מנדודי שינה ובלילות הוא מתעורר מסיוטים וצורח מתוך שינה. גם בבית מתנהג המתלונן באגרסיביות כלפי הוריו, בעיקר כלפי אחיו הצעיר, הוא הפך אלים יותר, משליך ושובר חפצים. בבית הספר הקודם בו הוא למד, עוד טרם העתיקו הוריו את מקום מגוריהם, ידעו הילדים את אשר קרה והיו מתלחשים על כך ביניהם. בבית הספר החדש פרטי המקרה אינם מוכרים, אולם המתלונן חש נחות משאר הילדים ומתקשה בלימודיו. הורי המתלונן סיפרו, כי לאחר שאזרו כוח להתלונן - גם זאת אך בעקיפין - התפתחה עוינות רבה ועמוקה בין משפחתו למשפחת הנאשם, שהתאפיינה במעשי אלימות קשים, ובלית ברירה הם נאלצו לעבור במהירות לדירה שאינה מותאמת לצרכיהם. עוד סיפרו, כי גם המשפחה המורחבת, שלכאורה החליטה שלא לנקוט עמדה בפרשה, האשימה אותם בכך שחשפו הפרשה בפני הציבור וגרמו להם לבושה.
11. העובד הסוציאלי הקליני המטפל במתלונן מעריך כי הוא סובל מתסמונת פוסט טראומטית ובראשית הדרך הגיע אליו לטיפול כשהוא במצב דיסוציאטיבי. לדברי המטפל, חל בחודש האחרון שינוי לטובה, רגיעה מסוימת בסימפטומים ויכולת של המתלונן לדבר על הפגיעה ועל הכאב, וגם הוריו חשים מחוזקים יותר.
12. עורכת התסקיר מרחיבה את הדיבור על השלכת הנושא המגזרי על הפגיעה במתלונן ובמשפחתו המורחבת. לדבריה, בחברה בה גדל המתלונן, חברה ערבית מסורתית, הפתיחות המינית היא מינימלית והטאבו החברתי סביב הדיון בנושאים מיניים משתק את הקורבנות מלחשוף את הפגיעה בהם מחשש לתגובה חברתית שלילית. להערכתה, על אף היות המתלונן ילד צעיר, הוא מכיר היטב את הנורמות השולטות בקהילתו וצפה את התגובות לתלונתו. חששותיו מתגובות אלה, בצד איומי הנאשם, שיתקו אותו ומנעו ממנו לדבר על אשר קרה לו. התגובה המשפחתית הקשה של משפחת הנאשם, כמו גם תגובת המשפחה המורחבת, הותירו את המתלונן באותה דינמיקה של קורבנות וחולשה. תגובה זו התעצמה לאחר החשיפה, כאשר החלו התנכלויות קשות ביותר שהופעלו כלפי המתלונן ובני משפחתו. המשפחה, אשר חיה תחת התמיכה והמטריה השבטית, חוותה משבר קיומי קשה ונאלצה למעשה להתחיל את חייה מהתחלה. עורכת התסקיר מציינת, כי הפגיעה במתלונן הפכה לפגיעה קולקטיבית ויצרה גלי הדף בתוך התא המשפחתי כולו, זאת שעה שהמשפחה, שכוחותיה דלים, מתמודדת עם מגוון רחב של חזיתות התמודדות.
13. בתסקיר מצוין, כי אין כמעט תחום בחייו של המתלונן שלא נפגע, השתנה או הזדעזע לאחר הפגיעה המינית וחשיפתה. מדובר בנקודת מפנה טראגית בחיי המתלונן ובחיי המשפחה, כאשר מילד פעיל, מתפקד ונורמטיבי הפך המתלונן לילד הלוקה בתסמונת פוסט טראומתית ומתמודד עם רגרסיה קשה וקשיי תפקוד, כמעט בכל תחום בחייו. אומנם, המתלונן התקדם יפה בטיפול וכך גם הוריו, אך במקרים מעין אלו נדרש זמן רב, וההערכה היא כי המתלונן יזדקק לטיפול נוסף שיימשך כשנתיים נוספות.
עיקר טיעוני הצדדים
14. ב"כ המאשימה בטיעוניו ביקש להטיל על הנאשם עונש מאסר ממושך, קנס כספי גבוה וכן פיצוי לנפגע. ב"כ המאשימה ביקש להדגיש, כי הנאשם לא הסתפק במעשים המיניים החמורים שביצע במתלונן, אלא החמיר אותם במסגרת מסע ההשתלחות שלו במשפחת המתלונן לאחר המעשה. הוא ציין, כי מעשי הסדום שביצע הנאשם הם ברף העליון בהתחשב בגילו של הנפגע, בנסיבות הפגיעה, באמצעים שהופעלו במהלך הפגיעה ובכוח שהופעל כלפי המתלונן וכן באיומים כלפיו. לדבריו, חומרת האירועים ותסקיר שירות המבחן, שאינו צופה לנאשם אופק שיקומי, כמעט זועקים למיצוי הדין. לטענתו, יש לתת גם משקל נפרד לעבירות האלימות והאיומים שבאישום השני, משום שהן מהוות תוספת משמעותית ומכאיבה לתוצאות ההרסניות של מעשי הנאשם בשני מעשי הסדום.
15. ב"כ הנאשם בטיעוניו ביקש להסתפק בעונש קל בהרבה מזה לו עתר התובע. לדבריו, הטלטלה שעברה משפחת המתלונן אינה קשורה בהכרח למעשים שבהם הורשע הנאשם, אלא להאשמות בתחום "כבוד המשפחה" המיוחסות לאחותו של הנאשם, כאשר אבי המתלונן הצטרף לצד המאשים ולא לצידה של אחות הנאשם. לדבריו, ייתכן שבעניין זה, והכוונה למעשי הסדום במתלונן, היה "אלמנט של נקמה". עובדה זו אינה מצדיקה את המעשה, אך משנה, לדברי הסנגור, את התשתית להערכת המסוכנות ההופכת לבלתי רלוונטית. לדבריו, גם שינוי מקום המגורים של משפחת המתלונן לא היה קשור בהכרח למעשי הסדום, אלא ל"פרשת האחות" ולטענות שהופנו כלפיהם בדבר מכירת נכס ליהודים. לדבריו, מכלול אירועים אלה אינו מוצא ביטוי בחוות הדעת, כאשר לדבריו ראוי לייחס את השינוי בהתנהגותו של המתלונן למעשים אלה. עוד טען, כי חוות הדעת בעניין התסמונת הפוסט טראומתית ממנה סובל המתלונן אינה מבוססת ונעשתה לאחר ראיון בן שעתיים. זאת במיוחד משום שהתנהגות הקורבן השתנתה רק מספר חודשים לאחר המעשה. ב"כ הנאשם גם הפנה לעובדה שהנאשם נכווה בפניו בגיל צעיר והדבר השפיע על דימויו העצמי ועל התנהגותו, דבר שלא נשקל כלל במסגרת חוות הדעת. לעניין הקנס והפיצוי הכספי טען, כי משפחת הנאשם דלת אמצעים ואם יפסוק בית המשפט קנס או פיצויים, לא יהיה מי שישלם אותם.