ארונוב גיאורגי נ' מוניות העיר שדרות בע"מ ואח'

פסק - דין

מבוא, רקע כללי והגדרת המחלוקת

התובע הגיש ביום 28.5.06 תובענה כספית ע"ס 105,290 ₪, זאת בגין נזקים אשר ארעו לטענתו עקב כך שרכש מהנתבעים רשיון הסעה שירות למונית, בגינו שילם סך של

34,000 ₪, רשיון שלבסוף לא סופק לו ע"י הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת").

בדיון שהתקיים ביום 15.1.07 נמחק הנתבע מס' 3, שושן אריק, מכתבי התביעה (עמ' 1 לפרו').

בדיון שהתקיים ביום 15.1.07 כאמור ונוכח טיעוני הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע") בכתב הגנתו, ניתן כנגדו פסק דין חלקי על סך של 14,000 ₪ כמפורט בע"מ 2 לפרו', שורות 4-23.

בדיון שהתקיים ביום 7.7.08, הגדירו ב"כ הצדדים את המחלוקות בתיק כדלקמן:

א)באשר לטענת התובע כי רכש רשיון להסעת נוסעים בשירות או שהובטח לו על ידי הנתבע מס' 2 לאור העובדה כי הוא הלווה לו סך 14,000 ₪, ללא ריבית, שימשיך ויעבוד בתחנת המוניות עם רשיון להסעת נוסעים בשירות כל עוד לנתבעת מס' 1 יש את הרשיונות. (עמ' 8 לפרו', שורות 5-21).

ב)האם התובע שילם לנתבע מס' 2 בעבור רכישת רשיון סך של 34,000 ₪ מתוכם 14,000 ₪ בשיקים ו- 20,000 ₪ כלל לא שולמו על ידי התובע לנתבע מס' 2.

ג)לגבי הנזקים הנטענים על ידי התובע.

דיון והכרעה

במישור האזרחי יש להבחין בין "נטל השכנוע" לבין "חובת הראיה".

נטל השכנוע – מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעת דין (תובע או נתבע) להוכיח את טענותיו כלפי יריבו.

חובת הראיה - מבטאת חובה "נילווית" טפלה במהותה לנטל השכנוע. לעינינו של הנושא בנטל השכנוע משמעה של חובה זו היא להביא ראיות לעמידה באותו נטל, ואילו לעניינו של היריב משמעה של חובת הראיה הינה להביא ראיות להשמטת הבסיס מתחת לכוחן של אלו אשר הובאו לחובתו.

ר': י' קדמי, "על הראיות – הדין בראי הפסיקה", מהדורה 2003, בעמודים 1506-1505 (להלן:"קדמי).

א' הרנון, "דיני ראיות" א' בעמ' 22.

דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש פד"י נב (2) 813, 833-832.

ב- רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ פ"ד נ"ז (4) 891, נפסק בין היתר כי:

"... נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו...".

הטוען טענה החשובה לעמדתו במשפט נושא בנטל השכנוע להוכחתה, כך תובע המבקש סעד, נושא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, קרי, עובדות אשר את התקיימותן מתנה הדין המהותי על מנת לזכות בסעד המבוקש, (ר' ע"א 642/61 טפר נ' מרלה פ"ד טז 1000, 1005 – 1004; ע"א 641/66 שפיר נ' קליבנסקי פ"ד כ"א (2) 358, 364).