החלטה
מבוא
בפניי בקשה של הנתבעים לסילוק התביעה על הסף מחמת פורום בלתי נאות. עוד מבקשים הנתבעים לדחות על הסף את התביעה נגד הנתבע 2 מחמת התיישנות, למחוק את התובעים 1 ו- 2 מכתב התביעה מחמת העדר יריבות, למחוק את כותרת התביעה ולחלופין, ליתן להם רשות להתגונן מפני התביעה.
עסקינן בתביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר, בגדרה נתבעו הנתבעים לשלם לתובעים סך של 23,021,874 ₪.
על פי הנטען בכתב התביעה, התובעים העמידו בשנת 1999 ערבות בנקאית לטובתה של הנתבעת 1, שובל אייל לישראל בע"מ (להלן: "שובל"), המנוהלת על ידי הנתבע 2, יעקב לוי (להלן: "לוי") ואדם נוסף. הדבר נעשה בעקבות זכייתה של שובל במכרז של מנהל מקרקעי ישראל שעניינו רכישת קרקע באזור גני יהודה. שובל נדרשה להון עצמי לצורך ביצוע התחייבויותיה על פי המכרז, ולכן בשנת 1999 התבקשו התובעים להעמיד ערבות בנקאית בסך 3,800,000 דולר לטובתה של שובל. בשנת 2000 הבטיח לוי לתובעים להשיב להם את הערבות הבנקאית, אך לא עמד בהתחייבות זו. הערבות הוארכה מעת לעת כדי למנוע את חילוטה, עד אשר ביום 30.3.2006 חולטה הערבות על ידי בנק הפועלים. מכאן התביעה.
התובעים טוענים כי הם זכאים להשבת הסכום של הערבות שחולטה, וזאת בהסתמך על זכות החזרה המוקנית לערב לפי ס' 9 לחוק הערבות, התשכ"ז- 1967 (להלן: "חוק הערבות"), כמו גם לנוכח התחייבותו האישית של לוי להחזרתה של הערבות.
הנתבעים טענו כי כתב התביעה איננו מגלה את המסכת העובדתית המלאה. לטענתם, לוי ואדם נוסף בשם יוסף מנג'ד (להלן: "מנג'ד") היו בעלי השליטה בחברה הולנדית בשם Carnevian (להלן: "החברה ההולנדית"), שהיא הבעלים של שובל. בין לוי למנג'ד היתה הסכמה לפיה מנג'ד הוא שידאג למימון פרוייקטים בהם תשקיע החברה ההולנדית בישראל. לאחר מכן הושגה הסכמה בין לוי, מנג'ד והתובעים, לפיה התובעים ישקיעו את כל הסכומים הנדרשים על מנת להוציא לפועל את הפרוייקט בישראל כנגד הקצאת מניות בחברה חדשה שתוקם בהולנד, אליה יועברו הזכויות מהחברה ההולנדית. לאחר העמדת הערבות ביקשו התובעים לצאת מן הפרוייקט וסרבו להעמיד השקעות נוספת, בניגוד למוסכם עימם. על רקע זה ניסה לוי לפתור את המחלוקת בין התובעים לבין מנג'ד, ולכן כתב לתובעים את המכתב עליו מבוססת התביעה נגדו. הסיכומים בין הצדדים נערכו בפנמה, מקום מושבם של כל המעורבים. בשנת 2009 אף קיימו התובעים הליך של ברור בפנמה, נגד מנג'ד לבדו, ורק לאחר שטענותיהם נדחו, הם יזמו את הגשת התביעה בישראל. הנתבעים טענו כי בנסיבות אלה כל הזיקות הרלבנטיות מוליכות לפנמה, ולכן הפורום הישראלי איננו הפורום הנאות. עוד טענו הנתבעים כי עילת התביעה נגד לוי התיישנה, שכן הבטחתו להחזיר את הערבות ניתנה בשנת 2000 והתייחסה לחודש מרץ 2001 כך שהתביעה התיישנה בחודש מרץ 2008. כמו כן נטען שאין יריבות בין התובעים 1 ו- 2 לבין הנתבעים שכן הערבות הבנקאית הועמדה על ידי התובעת 3. לבסוף נטען כי יש למחוק את כותרת התביעה שכן עילת ההשבה לפי ס' 9 לחוק הערבות, אינה עילה חוזית אלא עילה שיסודה בדיני עשיית עושר, ולכן היא אינה יכולה להתברר בסדר דין מקוצר.
יודגש כי התובעים השיבו בכתב על טענותיהם של הנתבעים, אך לא תמכו את התשובה בתצהיר.
המצהירים מטעם הנתבעים נחקרו על תצהיריהם ולאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.
לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש למחוק את כותרת התביעה, והכל מן הטעמים המפורטים להלן.
שאלת נאותות הפורום
המבחן הנוהג לענין נאותות הפורום הוא מבחן מירב הזיקות, כאשר הנחת המוצא היא שלבית המשפט הישראלי הסמכות לדון בענין ורק נטייה ברורה לכיוון הפורום הזר, תוביל לקביעה שהפורום הישראלי איננו הפורום הנאות. ראה רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co. [10 (1998) , פ"ד נב (1) 109, 114- 115:
"כשבא בית-המשפט בישראל, כשהוגש בפניו הליך, לשקול אם על-פי מרב הזיקות יש לקיים את ההליך בפניו, או שמא עליו לקבוע כי הוא אינו מהווה את הפורום הנאות, עליו לצאת מההנחה שקנויה לו סמכות לדון בעניין. רק אם האיזון בין הזיקות לפורום הישראלי לבין הזיקות לפורום הזר נוטה בבירור, באופן משמעותי, לפורום הזר, יחליט כי אין הוא הפורום הנאות."
הרציונל לגישה זו מוסבר בכך שבעידן המודרני, הקשיים שהכבידו בעבר על בעלי דין להתדיין בפורום הזר, כמעט ואינם קיימים עוד:
"להנחה זו, על פיה בדרך כלל ייטה בית המשפט לדחות טענת פורום לא נאות, ישנו רציונל נוסף. רציונל זה מבוסס על ההתפתחויות שחלו בתקשורת ובדרכי התנועה המודרניים. בעבר, קשיים שנגרמו לנתבעים, אשר נדרשו להתדיין בפני פורום זר, היו רבים ואמיתיים. אלה נבעו הן מקשיי הקומוניקציה והן מעלותם הרבה. בימינו, בעידן מטוסי הסילון, הטלפון הסלולרי, הפקסימיליה והאינטרנט, איבדו קשיים אלה חלק ניכר מעוצמתם. העולם כולו הולך והופך ל "כפר אחד גדול", שאין בו עוד את אותה משמעות מכבידה כבעבר למרחקים שבין מקום אחד למשנהו. לפיכך, אין להפריז במשקל שניתן לקשייו של נתבע לבוא עם עדיו לארץ אחרת, ומכאן גם מתבקש שהנטיה להעתר לטענת פורום לא נאות תלך ותקטן." (רע"א 2705/97 הנ"ל, בע' 115-116).
ראה גם רע"א 749/05 Insight Venture Partners נ' טכנו הולד אחד בע"מ, (2005) (פורסם באתר משפטי):
"סבורני כי ככל שהגלובליזציה חודרת ליומיום העסקי והמשפטי, בשעה שצדדים שונים ביבשות שונות משתמשים בערוצי תקשורת אלקטרוניות ובאינטרנט באופן שוטף לניהול פעילותם, ושעה שאנשי עסקים מנהלים את עסקיהם בצינורות אלה ומצודתם פרושה ממקום מושבם על פני יבשות, תוך הסתייעות במסע בן יום ויומיים למדינות אחרות, יש מן ההגיון שבגישה הנוטה להמעיט במשקלה של טענת הפורום הלא נאות".
בעניננו, ישנן מספר זיקות הקושרות את הסכסוך לפורום הישראלי, והן מקום ביצוע פרוייקט המקרקעין, מקום חילוטה של הערבות הבנקאית ומקום מושבה של שובל. מאידך, ישנן זיקות אחרות המובילות למדינת פנמה. הן התובעים והן הנתבעים מושבם בפנמה; ההתקשרות בין הצדדים, יהא תוכנה אשר יהא, נערכה בפנמה; ביצועו של ההסכם באופן הנטען על ידי הנתבעים- הקצאת מניות בחברה חדשה אליה יועברו הזכויות בחברה ההולנדית – צריך היה להתרחש בפנמה. יחד עם זאת, אין מקום למנות כרוכל את מספר הזיקות המובילות לישראל מול מספר הזיקות המובילות לפנמה. המבחן הוא מבחן הזיקות המהותיות, ובמקרה דנן, כפות המאזניים מעויינות, שכן מול הזיקות המהותיות של מקום ההתקשרות החוזית הנטענת בין הצדדים ומקום מושבם הקבוע, ניצבות הזיקות המהותיות לא פחות של מקום ביצוע הפרוייקט ומקום חילוטה של הערבות.
בנסיבות אלה, אין מקום לקבוע כי הפורום הישראלי איננו הפורום הנאות לדון בסכסוך. ואכן, לוי, שטען לפורום לא נאות, נמצא כיום בישראל ואף העיד במסגרת ההליך, מה שמוכיח כי המרחק מפנמה איננו מונע מבעדו להתייצב לדיון בישראל.
סוגיית ההתיישנות