א.א. אביטל השכרת רכב בע"מ נ' סדש שרותי דלק בת ים בע"מ ואח'

פסק דין

זוהי תביעה בגין נזק שנגרם כנטען למכונית שתודלקה בדלק מזוהם. התביעה הוגשה נגד תחנת הדלק שבה נרכש כנטען הדלק, ונגד בעלת המוסך שבו טופלה המכונית. כמו כן נטען שהנתבעת 2 עדיין נושאת בחבות לתקן את התקלה מכח האחריות שניתנה לרכב שעדיין היה חדש.

מכונית מסחרית פיאט דוקאטו הושכרה ע"י התובעת ללקוח. אין חולק שביום 17.9.08 תודלקה בסולר בסך 300 ₪ בתחנת דלק של הנתבעת 1. התובעת טוענת שלאחר כ – 10 ק"מ קרטעה המכונית ונעצרה. הנהג עצמו, אלכסי טנטילוב, הוזמן לדיון, אך לא אותר. המעסיק שלו, יוסי מליכוב, העיד על מה שסיפר לו. המכונית הובאה למוסך הנתבעת 2 ע"י הגרר כשהמוסך היה סגור. כשטופלה, אותרה בה תקלה במשאבת הדלק. התקלה טופלה. מר יוספי העיד שערך נסיעת מבחן עם "אגזמינר" ולא הבחין בבעיה. מר סוויסה, עובד התובעת, לקח את המכונית מהמוסך, אך לדבריו, לאחר שיצא מהמוסך החלה המכונית לקרטע ונעצרה. היא הובאה שוב למוסך ואובחנו תקלות במשאבה (שזה עתה הוחלפה) ובמקומות נוספים. בין שני הטיפולים במוסך ראה מד-האוץ של המכונית הפרש של 245 ק"מ. גם אם נניח שבמסגרת התיקון הראשון נעשתה נסיעת מבחן, קשה להבין מתי והיכן נצברו קילומטרים רבים כל-כך, שהרי לפי עדותו של מר סוויסה, החלה המכונית לקרטע סמוך לאחר שלקח אותה מהמוסך. מר יוספי בדק ומצא שהסולר שבמכונית מזוהם, הזעיק את הבעלים ואמר לו שנזק כזה לא מכוסה ע"י האחריות. למקום גם הגיע השמאי, מר שמש. לנגד עיניו שוב נלקחה דגימה של סולר מהמכונית. דגימה זו נמצאה מזוהמת. בין העדויות השונות יש הבדלים מסויימים, באשר לדרך המדוייקת שבה נלקחה דגימת הסולר. איני סבור שיש לכך משמעות כלשהי. התקלות במכונית מתיישבות היטב עם המסקנה שהסולר במכונית אכן היה מזוהם.

העדים נחלקו בשאלה תוך כמה זמן יתן תדלוק בסולר מזוהם את אותותיו במכונית. השמאי מר שמש סבר שזה יקרה מהר יחסית, בשל כך שהמים המזהמים כבדים מהסולר, ובתוך קילומטרים אחדים הם צפויים להגיע לפיית היניקה שבתחתית מיכל הדלק – ומשם קצרה הדרך לתחילת ה"קרטוע". מר יוספי, מנהל המחלקה שטיפלה במכונית במוסך, סבר שבהחלט יתכן שזיהומים מתדלוקים אחדים יצטברו עד שתוצאותיהם יורגשו. דומני שענינים אלה ראויים היו לדיון מדוייק וממצה יותר, אך סביר שיש קשר ישיר בין היקף הזיהום, סוגו וחומרתו לבין מהירות שבו יתן את אותותיו במכונית. מצאתי היגיון בטענת הנתבעת 1, אשר קשרה את אופי השמוש במכונית (שימוש אינטנסיבי ב"רכב עבודה" ה"מחליף ידיים רבות" של שוכרים לפרקי זמן קצרים), עם רמת זיהום נמוכה יחסית שנמצאה בדלק. בהחלט סביר שכאן באה לידי ביטוי הצטברות של זיהומים אחדים, שנבעו מתדלוקים שונים לאורך פרק זמן. מכל מקום, דומה שהפרש 245 ק"מ במד-האוץ בין שני התיקונים, מצביע על-כך, שהזיהום הספציפי שהיה במכונית זו לא גרם לעצירתה המיידית. (הדבר מעורר תמיהה מסויימת בנוגע לגרסת אלכס טנטילוב שהובאה מכלי שני, שלפיה נעצרה המכונית כ-10 ק"מ אחרי שתודלקה בסולר אצל הנתבעת 1).

תמיהה זו מצטרפת לתמיהה גדולה אף ממנה: לנתבעת 1 תחנת דלק גדולה המוכרת כ– 12,000 ליטר סולר מדי יום, רובם ללקוחות עסקיים ובכללם "רוב המוניות בבת-ים". הסולר שהיא מוכרת יוצא כולו ממאגר אחד והוא נבדק בתדירות גבוהה. מר אברמסון העיד שלא התקבלה כל תלונה אחרת על רכישת סולר מזוהם. נראה כמעט בלתי אפשרי, שהסולר בתחנה היה מזוהם ובדרך פלא פגע רק במכוניתה של התובעת ואין זה סביר כלל, שנפגעו גם מכוניות אחרות אך איש לא התלונן על-כך. דומני שניתן לתת אמון בעדותו של מר אברמסון. כשנודעה התקלה, סייעו אנשי הנתבעת 1 לתובעת להוכיח (ע"י סרטי הצילום של התחנה) שהמכונית אכן תודלקה באותה תחנה והתנהגותם הכללית בפרשה נראית כתמת לב לחלוטין.

לאור כל האמור, איני סבור שהדלק המזוהם שנמצא במכונית נרכש אצל הנתבעת 1 דווקא.

המכונית הגיעה למוסך של הנתבעת 2 (שהיא סוכנות פיאט בישראל) כשאינה מלווה בנהג או בסיפור הנסיבות שבהן התקלקלה. הדרך לבדוק תקלה במכונית כזאת היא באמצעות מערכת ממוחשבת המאתרת תקלות. מערכת זו, מאתרת תקלה במשאבת הדלק, אך לא את סיבת התקלה. מכונאי רכב הבודק את המכונית לא יכול לנחש שהתקלה התרחשה שעה קלה אחרי יציאה מתדלוק (תיאור האמור לעורר את החשד שהדלק מזוהם). בהעדר "סיפור מעשה" כל שיכול הבוחן במוסך לזהות הוא, שהתרחשה תקלה מסויימת. אין לא רמז לסיבתה. בנסיבות כאלה, סביר שהוא יסתפק בתיקון התקלה כפי שאותרה. כך קרה גם הפעם, כאשר תוקנו התקלות שאובחנו הוחלפה המשאבה והמכונית עמדה בנסיעת המבחן.

אם נקבל את טענת התובעת שהשפעת הזיהום היתה כמעט מיידית, והמכונית קרטעה קילומטרים ספורים אחרי שתודלקה, קשה לראות כיצד עברה נסיעת המבחן בשלום, עם אותו דלק. עוד פחות סביר, שהמכונית נסעה 245 ק"מ ללא סימן לבעיה. אין סיבה לפקפק באמינות רישום מד-האץ במוסך ויתכן שההסבר לכל ההתרחשות נעוץ בתדלוק נוסף (שלא דווח) שנערך בין שני התיקונים.

כל אלה הן ספקולציות. מה שברור הוא, שבמוסך הנתבעת, פעלו בדרך הגיונית: כשהמכונית הגיעה לראשונה ללא "סיפור", איתרו את התקלה ותיקנו אותה. באותו שלב לא היתה לעובדי המוסך כל סיבה לחשוב שהתקלה נגרמה דווקא בשל דלק מזוהם (ולתקלות יכולות להיות סיבות שונות – כפי שהסבירו העדים באריכות). כאשר נשנתה התקלה, הבינו עובדי המוסך שעליהם לחפש את סיבתה ואיתרו את הזיהום בדלק. לא מצאתי שבדרך התנהגות המוסך היתה חריגה כלשהי מנורמת הזהירות הראויה.

התובעת טוענת גם, שתקלה מעין זו, של מי שתדלק את המכונית בסולר מזוהם, מכוסה ב"אחריות" היבואן למכונית החדשה. בכך מתעלמת התובעת מסעיף 5ט לכתב האחריות שלפיו האחריות אינה חלה על תקלה הנובעת משימוש בנוזלים לרכב שלא לפי הוראות היצרן. אין ספק שלפי הוראות היצרן אין מקום לתדלק את המכונית בדלק מזוהם (או שסולר הוא "נוזל"). למותר הוא לציין שזה גם אינו שימוש "סביר או נכון" כלל ועיקר וגם זה תנאי לאחריות.

לפיכך, התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות כל אחד מהנתבעים בסך 15,000 ₪.

ניתן היום, כ"ה אדר ב תשע"א, 31 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.